דב שילנסקי נולד ב-21 במרס 1924 בעיר שאלוואי שבליטא. במלחמת העולם השנייה היה שילנסקי חלק ממחתרת שאלוואי, ועקב תפקידו שהה במחנות ההשמדה "שטוטהוף" ו"דכאו" שבגרמניה. לאחר סיום המלחמה ב-1945 שימש שילנסקי כמפקד בארגון "אצ"ל" באירופה. לאחר קום המדינה עלה שילנסקי לארץ ישראל באונייה "אלטלנה", ושירת במלחמת השחרור כקצין קרבי. לאחר המלחמה עבד כפקיד במשרד הבריאות. שילנסקי היה דובר חמש שפות: עברית, אנגלית, יידיש, גרמנית וליטאית. וכן היה יקיר העיר "תל אביב-יפו" בשנת 2009. הוא היה נשוי לרחל, אותה הכיר בליטא, ולבני-הזוג שלושה ילדים. שילנסקי נפטר ב-9 בדצמבר 2010 בגיל 86.
קריירה פוליטית
שילנסקי נבחר לכנסת בשנת 1977 וכיהן בה עד שנת 1992. הוא כיהן כסגן שר במשרד ראש-הממשלה, יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה וכן כיו"ר הכנסת. בשנת 1989, בהיותו יו"ר הכנסת, יזם את מפעל ההנצחה "לכל איש יש שם" להקראה בכנסת של שמות הנספים בשואה (טקס המתקיים בכנסת בכל שנה ביום הזיכרון לשואה ןלגבורה). הוא קיבל מהכנסת אות הוקרה על פועלו זה. בשנת 1993 התמודד שילנסקי מטעם הליכוד על כהונת נשיא המדינה, אך הפסיד לעזר ויצמן בפער של 13 קולות. לאחר ששובץ במקום ריאלי בבחירות 1996 פרש שילנסקי מהחיים הפוליטיים.
קריירה מקצועית
שילנסקי למד משפטים באוניברסיטה העברית והוסמך מטעמה לעריכת-דין ב-1963. הוא היה חבר ועדת האתיקה המרכזית של לשכת עורכי-הדין, וכן ייצג את הכנסת בוועדה למינוי שופטים בין השנים 1989-1978. ב-1970 שימש קצין מבצעים של הג"א דן, ובין השנים 1989-1974 שימש כקצין חינוך במילואים. בימיו האחרונים שימש כיו"ר דירקטוריון חברת "אוצר התיישבות היהודים".
פועלו למען השואה
דב שילנסקי התנגד להסכם השילומים שנחתם בין ישראל לגרמניה ב-1952, ולכן הוא נעצר ב-5 באוקטובר 1952 כשבתיקו טמונה פצצה. הוא הואשם בחברות במחתרת אשר תכננה לפוצץ את הסכם השילומים ונדון ל-21 חודשי מאסר. הוא שוחרר לאחר שריצה שני שליש מעונשו. הוא היה ממקימי מוזיאון "יד ושם" וחיבר שני רומנים על תקופת השואה. כמו-כן יזם את מפעל ההנצחה "לכל איש יש שם" אשר בו מוקראים שמות הנספים בשואה בכנסת.