הדיון במשפט גלאט-ברקוביץ' נגד
הארץ עמד אתמול בסימן הפרטים המפתיעים שעלו מעדותו של כתב חדשות ערוץ 2
משה נוסבאום. לאורך השנים האחרונות, מאז התפוצצה פרשת סיריל קרן ובעקבות החקירה שחשפה כי ליאורה גלאט-ברקוביץ' היא שהדליפה את מסמכי חיקור הדין של
אריאל שרון לעיתונאי הארץ
ברוך קרא, הכחיש נוסבאום כי הוא המקור המשטרתי שכונה "נשר", שעל-פי ראש צוות החקירה
ערן שנדר, מסר לידיו את העותק המודלף של חיקור הדין.
אתמול, מעל דוכן העדים, הודה נוסבאום כי נפגש עם שנדר והציג בפניו את המסמכים שהציג קודם לכן בפני צופי ערוץ 2. יחד עם זאת הכחיש נוסבאום כי מסר לו את המסמכים והדגיש כי אין לו שמץ של מושג מיהו "נשר". בתשובה לשאלת בא-כוחה של גלאט-ברקוביץ', עו"ד
צבי בר-נתן, סיפר נוסבאום כי שנדר אמר לו שיש בידיו עותק מהמסמך, אך הוא מעוניין לראות את העותק שבידי נוסבאום, אותו עותק שהציג במהדורת החדשות של ערוץ 2. "נפגשתי איתו והראיתי לו את המסמך שהקרנתי", אמר נוסבאום. "מאחר שכבר הקרנתי אותו לא מצאתי שום בעיה להראות לו את המסמך, ובכך מבחינתי הסתיים הסיפור".
במהלך החקירה הנגדית, בתשובה לשאלות עו"ד זאב ליאונד, בא-כוחם של ברוך קרא ו
עיתון הארץ, הוסיף נוסבאום מעט פרטים על הפגישה עם שנדר. ראשית, ציין כי היא התקיימה בבית-קפה ברחוב עזה בירושלים, מקום שבו נהג לערוך פגישות עבודה. נוסף על כך הדגיש נוסבאום כי בשונה מהתיאור שעולה מהתזכיר שכתב שנדר על הפגישה עם המקור המכונה "נשר", הוא עצמו לא ביקש חיסיון על שמו. פרט נוסף שלא תאם את התיאור של שנדר נוגע לצילום המסמך. לפי עדותו של נוסבאום, שנדר החזיק את המסמך ועיין בו, אך לא נטל אותו ולא צילם אותו. "הוא ישב איתי, ראה את המסמך, והמסמך חזר אלי", אמר נוסבאום, ואישר כי הפגישה התקיימה ברציפות ופנים אל פנים.
בתשובה לשאלה "לא היה לך שום ספק שאולי לא ראוי שעיתונאי יעביר חומר לראש היחידה החוקרת?", השיב נוסבאום: "ממש לא, כי לא עלה בדעתי שזה עלול לגרום לאיזשהו נזק למישהו לאחר שהראיתי את המסמך קבל עם ועדה בטלוויזיה". בהמשך עדותו הוסיף נוסבאום: "אני שקט עם מצפוני לחלוטין".
נוסבאום העיד כי לא עידכן אף אדם במערכת חדשות 2 על פגישתו עם שנדר, לא לפני קיומה ולא אחריה, גם זאת משום שלא ראה אותה כבעייתית. כמו-כן, לדבריו, לא יצר קשר עם קרא כדי לספר לו על הפניה שקיבל משנדר וזאת משום ש"אחרי שהצגתי את המסמך בטלוויזיה, לא ראיתי בעיה להראות אותו בארבע עיניים או בשש עיניים". גם לאחר שהתקיימה הפגישה, אמר נוסבאום, לא סיפר עליה לקרא.
"לא מצאת לנכון לספר שחומר שהוא נתן לך לפרסום בטלוויזיה, העברת לגוף חוקר של ההדלפה?", אמר ליאונד. "נכון", השיב נוסבאום. "זה לא הפריע לך", הדגיש ליאונד. "נכון", השיב נוסבאום. בשלב זה עלו לחשושים מספסלי הקהל באולם בית המשפט. בין היתר ישבו שם שלושת הנתבעים במשפט: ברוך קרא, שמואל רוזנר, עורכו הישיר של קרא באותה תקופה, ו
עמוס שוקן, מו"ל הארץ.
בתשובה לשאלות השופט
אבי זמיר אישר נוסבאום שבחקירה הרשמית שחקר שנדר את נוסבאום, ימים אחדים לאחר שהשניים נפגשו בבית-הקפה, לא עלתה לדיון הפגישה הפרטית ביניהם. בתשובה לשאלה "אם הפגישה כל-כך גלויה ופתוחה, והכול בסדר, מדוע לא להעלות את זה כמה ימים לאחר מכן בחקירה?", השיב נוסבאום: "אתה שואל אותי? אין לי שמץ של מושג". לדבריו, עדותו בפני שנדר נמשכה דקות אחדות והוא הסכים רק לאשר כי אכן הכין את הכתבה ששודרה בחדשות ערוץ 2. מעבר לכך, אמר, לא שיתף פעולה עם החוקרים. "האם מר שנדר לא אמר, 'מר נוסבאום, הרי נפגשנו לפני כמה ימים?'", נשאל העד. "לא מלה וחצי מלה", השיב נוסבאום, "אחרי 5 דקות היינו בחוץ".
לראש הדף "למה אני נותן לכתב מסוים? כי אני סומך עליו"
לאחר עדותו הדרמטית של נוסבאום עלה לדוכן העדים הנתבע המרכזי, העיתונאי ברוך קרא. במהלך עדותו התייחס קרא להחלטה להעביר את המסמך המודלף לכתב חדשות 2, ואמר כי החלטה זו התקבלה לאחר התייעצות שקיים עם עורכו, שמואל רוזנר.
"אני זוכר את הסיטואציה שאני מעביר לנוסבאום את המסמך", העיד קרא. "אני אומר לו: 'שמע, תעמוד ליד הפקס, שזה יהיה לשימושך, אתה מטפל בזה, ואתה לא צריך להעביר את זה לאף אחד אחר'". בהמשך עדותו הסביר קרא את מעשהו כך: "העניין המרכזי שעומד לנגד עיני הוא שזה נכס עיתונאי [...] לנו יש את ההישג העיתונאי, אנחנו לא מחלקים אותו לכולם, אנחנו רוצים שיהיה בו טיפול מקצועי ממוקד. למה אני נותן לכתב מסוים? כי אני סומך עליו".
כאשר עו"ד בר-נתן התעניין אם קרא חש מגבלה כלשהי בשליחת מסמך חיקור הדין לנוסבאום השיב קרא: "לא חשתי מגבלה כי לא הייתה שום מגבלה". לטענתו, כזכור, בפגישה עם גלט-ברוקביץ' לא הציבה המדליפה כל מגבלה ספציפית לגבי השימוש שהוא יכול לעשות במסמכים. גלאט-ברקוביץ' מכחישה זאת.
מרבית חקירתו הנגדית של קרא הוקדשה לנושאים שעלו במהלך חקירת שמואל רוזנר והעדה המומחית רותי יובל - החשיבות בהגנה על חסיון מקורות עיתונאיים והפרקטיקה הנהוגה במערכות כלי התקשורת לגבי הגנה זו. קרא הדגיש, חזור והדגש, כי לדעתו חובתו לשמור על חסיון מקורותיו. "זה טבעו של המקצוע", אמר. "חובתי גם מבחינת תקנון האתיקה וגם מבחינת החובה הטבעית היא לא לחשוף את שמו של מקור שלא רוצה להיחשף ולא לחשוף פרטים מזהים על אותו מקור". לדבריו, העיתונאי מחויב להתניות שמציב המקור. "אם המקור בא אלי ואומר, הפרט הזה הוא פרט שעלול לחשוף אותי, אל תפרסם', אני לא מפרסם", אמר.
יחד עם זאת, קרא ציין בעדותו כי עוד לפני שהעיתונאי נוקט אמצעים לשמירה על חסיון המקור, המקור עצמו עושה זאת. "כמעט בכל המקרים", אמר קרא, "האמצעים [לשמירת החיסיון] ננקטים על-ידי המקורות. מקור שמגיע בשל ורוצה להעביר מסמך, כמו במקרה זה, הוא מקור שעשה את כל פעולות הזהירות שהוא צריך לעשות, משום שהוא מכיר הכי טוב את המערכת שבה הוא עובד. הוא מכיר את המעגלים והסיכונים, מי עלול לפגוע בו ועלול לחשוף את זהותו".
את גלאט-ברקוביץ' תיאר כ"מקור מבושל [...] בכיר מאוד, מאוד מכיר את התחום, מקור נדיר במובן הזה של האחריות שהוא נושא על כתפיו". קרא הדגיש כי גלאט-ברקוביץ' לא הייתה מבולבלת בפגישה שנערכה ביניהם, וכן שלא התלבטה יחד עימו באשר לפרסום, כפי שמקורות אחרים נוהגים לעתים. "היא באה מאוד מגובשת", אמר, "אני לא זוכר נחישות כזו של מקור בכל תקופת עבודתי". לדבריו, אף שלא הבטיח באופן מפורש לגלאט-ברקוביץ' שלא יחשוף את זהותה, מחויבות זו הייתה ברורה לשני הצדדים גם בלי שתיאמר.
בהמשך לעדות רוזנר ויובל, סיפר קרא כי בכלי התקשורת ו
עיתון הארץ בכללם אין נהלים מסודרים לאופן שבו יש לשמור על חסיון מקורות. "המלה 'נהלים' בוודאי לא מתאימה", אמר קרא. "יש את מה שעיתונאי בא איתו, את השיחות שיש לו עם עורכיו, את סולם הערכים שלו, את הידע המקצועי שלו".
לשאלה היכן שמר את המסמכים שהעבירה לו גלאט-ברקוביץ', השיב קרא: "בזמן אמת הם היו בביתי". לדבריו, "בשלב מסוים זרקתי אותם, השמדתי אותם. אני לא שומר מסמכים שאין בהם כבר ערך עיתונאי". בתשובה לשאלה אם לדעתו גלאט-ברקוביץ' עשתה מעשה ראוי בעצם ההדלפה, אמר קרא: "העובדה שמתנהלת חקירה נגד ראש ממשלה והציבור לא יודע על זה, בעיקר ובמיוחד בתקופה של לפני בחירות, אני חושב שזה דבר שצריך להביא אותו לידיעת הציבור. אני, כעיתונאי, יכול לחשוב רק בצורה כזו".
עם סיום חקירתו של קרא תם שלב ההוכחות בכל הנוגע לסוגיית האחריות. אם השופט ימצא כי הנתבעים אכן התרשלו במעשיהם ואחראים לנזק שנגרם לגלאט-ברקוביץ', תעלה ותידון בנפרד סוגיית הנזק. התובעים התבקשו להגיש את סיכומיהם בתוך 60 יום, הנתבעים יגישו את סיכומיהם 60 יום אחר-כך, ושבועיים נוספים ניתנו לתובעים להגיש את תשובותיהם לסיכומי הנתבעים. "פסק הדין יישלח לצדדים לאחר כתיבתו", אמר השופט זמיר ונעל את הדיון.
רשימות קשורות:
-
ארץ קשוחה
-
הם יורים גם בעיתונאים
-
הניצחון הכפול של צילה חיון
-
צריך שניים לרייטינג
-
