"בנובמבר 2009 החלטתי שאני רוצה לעשות סרט על איך הופכים להיות מגה סלב בישראל", מספר אתגר, "איך העסק הזה עובד. איך אפשר לקחת בן אדם נטול כל כישרון מיוחד או מובחן, בלי יכולת שירה, ריקוד או משחק, ולמרות זאת, להפוך אותו לדמות מאוד מפורסמת בעולם הבידור". בדצמבר כבר היה לאתגר מפיק ומממן, מהדמויות הבכירות בתעשיה, שאת שמו הוא מבקש לא לשרבב לפרשה. "החלטנו על תקציב של בערך 150 אלף שקל לכמה חודשי צילום", הוא מספר, "ומיד התחלתי לצלם. נפגשנו עם ערוצי שידור, והיה עניין רב בסרט". העניין, ככל הנראה, ניצת בזכות העיסוק בסופר מודל והאישה המפורסמת ביותר בישראל.
"אולי בר מוכשרת במשהו מסוים, אני לא יודע, אבל זו בטוח לא הסיבה לכך שהיא כל כך מפורסמת", פורס אתגר את התזה שלו. "בר מפורסמת כי יש מאחוריה מערך שנבנה שנים רבות, למעשה מאז ילדותה המוקדמת, שדאג לדחוף ולפמפם אותה בתקשורת". לטענתו, בראש המערך ניצבת האם, ציפי לוין רפאלי, דמות שאתגר מגדיר כ"גאון שיווקי וניהולי. היא הבינה דברים לפני עשרים שנה, שסוכנים ישראלים מבינים אותם רק היום. היא יודעת בדיוק איפה ללחוץ - על אלו עיתונאים, עורכים, צלמים, רכילאים, אנשי עסקים, ואפילו אנשי ציבור ופוליטיקאים, כדי לקדם את הבת שלה ולהעצים את המותג".
אתגר מתחקה בסרט אחרי ילדותה של בר, כשכיכבה באינספור פרסומות, דרך התיכון והתחמקותה משירות צבאי באמצעות נישואיה הפיקטיביים לישראלי המתגורר בארצות הברית ("הוא מתראיין בסרט ומספר דברים די מעניינים שמלמדים על השיטה"), ועד הקריירה הבינלאומית של רפאלי הדוגמנית.
"אולי כאן קיים הגילוי הכי מעניין", חושף אתגר, "הרי כולנו בארץ משוכנעים שבר היא סופר מודל שחבל על הזמן, שהיא בין השמות הגדולים בעולם. אז אני הלכתי לבדוק את זה. יש אתר שהוא התנ"ך של תעשיית הדוגמנית, מה ש־IMDB ו"וראייטי" הם בשביל תעשיית הקולנוע והבידור, ושמו מודלס.קום. באתר הזה יש דירוגים של 50 הדוגמניות הגדולות בעולם, 50 הרווחיות וכיוצא באלה. בר לא נמצאת בדירוגים הללו. אף פעם. לפעמים היא נכנסת לדירוג ה'דוגמניות הסקסיות', שהוא בעיקר פונקציה של סלביות הרבה יותר ממודלינג. כלומר, אם שופטים את בר על-פי פרמטרים מקצועיים של קמפיינים, קאט ווק, הוט קוטור וכאלה, אז היא לא נחשבת לדוגמנית צמרת. אבל יש משהו שהופך אותה לסלבריטי".
כדי להתחקות אחרי שורשי הפופולריות של רפאלי, אתגר ראיין בין השאר את ערן סוויסה, כתב הבידור של
מעריב. בקטע הזה, שגם הוא שודר ב"תיק תקשורת", אומר סוויסה כי מאה אחוז מהידיעות שלו על רפאלי הן חיוביות. כמו-כן, אתגר מצביע על הזוגיות עם ליאונרדו דיקפריו כאחד השיחוקים הגאונים של הגברות למשפחת רפאלי. "ציפי (דוגמנית מצליחה בעברה – י"ב) יצאה בשנות ה־70 עם וורן בייטי, ואני כמעט בטוח שהיא עמדה מאחורי היוזמה שבר תכיר את ליאו. היא לא המציאה כאן את הגלגל. יש לא מעט כוכבניות ישראליות בהוליווד שהבינו שכדי ליצור לעצמן שם הן צריכות להכיר איזה כוכב קולנוע. יש דרכים לעשות זאת, וזה קורה לא מעט. ברור שהעובדה שדיקפריו נחשב לסוג של חבר של בר הפכה גם אותה למפורסמת".
אתגר לא עצר בעיסוק הקונקרטי ברפאלי וניסה להמחיש בסרט איך בחירת בת זוג יכולה לעשות פלאים למעמדו של סלב מסדר גודל בינוני. "לאירוע אחד אני, חיים אתגר, מגיע בגפי, ואפילו שהייתי אחד המפורסמים שם, אף אחד לא כתב על כך. לאירוע מסדר גודל זהה, בינוני ומטה, אני מגיע עם הדוגמנית צליל סלע. אנחנו עומדים ליד הכניסה ואוחזים ידיים במשך עשרים דקות. אני לא עונה לאף שאלה של עיתונאי. מיד לאחר מכן האינטרנט מופגז. בכל אתר וב'
ידיעות אחרונות'. בדקתי ביפעת שירותי תקשורת כמה שווה שטח הפרסום שקיבלתי. מדובר בעשרות אלפי דולרים. והכל בגלל שעשיתי מניפולציה פשוטה".
"חשוב להבין שהיא נספרת בחו"ל כמעט אך ורק כחברה של דיקפריו", שועט אתגר בחזרה לרפאלי, "בזכות עצמה היא לא ממש מעניינת. בזמן צילום הסרט שאלתי את סגן עורך ה'סאן' אם כשבר נוחתת בהיתרו הוא טורח לשלוח צלם. הוא השיב: 'רק אם ליאו בא איתה'. בזמן הסרט גם פנו אלי כל מיני עורכי טבלואידים בינלאומיים וערוצי טלוויזיה בארצות הברית ובאירופה, וגילו עניין בחומרים שהשגתי. אבל רק אם ליאו קשור בהם. כל מה שנגע ל
בר רפאלי לבד לא עניין אף אחד".
ההצעות שאתגר קיבל, לדבריו, היו נדיבות, אך הוא החליט לא למכור כלום. "עשיתי את הסרט הזה כדי לחשוף מציאות. כדי להראות לציבור הישראלי: כך עובדים עליכם; כך הופכים מישהו לאייקון; כך העיתונות עובדת; וכך היחצנים עובדים, וכל כל המערכות מתאחדות. לא עשיתי את הסרט כדי להפוך לרכילאי סוג ג'. כל מה שהיה קשור ברכילות על החיים של רפאלי או סובייקטים אחרים לא נכנס לסרט אם זה לא תמך לי בתיאוריה". והתיאוריה היא שכמעט הכל מזויף. תמונות הפפראצי מבוימות במקרים רבים ("יש בסרט צלם ותיק שמודה בכך"), והסלבס המתחמקים מהצבא יכולים להמשיך לייצג את המדינה ("רפאלי הייתה פרזנטורית של משרד התיירות והיא חלק משמעותי בקמפיין של גלעד שליט, למגינת לבם של לא מעט ארגוני הורים שכולים, שמתבטאים בסרט על כך שמשתמטת לא צריכה להתערב בעניינים כאלו"), ועוד כהנה וכהנה פעולות ושיטות להעצמת ערך המותג.
בזמן שאתגר התקדם עם צילומי הסרט הוא החל לספוג ריקושטים. "כמעט מכל כיוון. בהתחלה חברים, מקורבים, עמיתים למקצוע, מנהלים - כולם אומרים לי: 'שמענו שאתה עושה סרט על בר רפאלי'. וזה אפילו שנגעתי גם בדמויות אחרות, ולא מעטות. רוב האנשים המליצו לי לרדת מזה. בד-בבד אני מקבל שיחות טלפון מדאיגות ומכתבים מכל מיני גורמים שאתה ממש לא רוצה להסתבך אתם. במקביל המפיק שלי אומר לי: 'שמע, זה לא הסרט שחשבתי שנעשה. אני מעדיף לרדת מזה'. תבין, הסרט היה פצצה. כל אנשי המקצוע אמרו לי שיש כאן פצצת רייטינג אבל המפיק חשש, ואני מבין אותו, שהתנגשות עם גורמים כאלו בכירים יכולה להזיק לו. גם אני פתאום שם לב שאני מגיע לאירועים, ואנשים מסתכלים ימינה ושמאלה כדי לא לומר לי שלום. התחלתי לעשות חושבים בגלל המחיר הכבד שהתחלתי לשלם וזה שאני צפוי לשלם, ולפני ארבעה חודשים החלטתי לרדת מזה".
ומה עם דימוי הלוחם האמיץ שלקחת על עצמך ברגע שהתחלת לעסוק בנושא?
"אני ממש לא מציג את עצמי ככזה. אני לא הילד שצועק המלך הוא ערום. הלוואי שהייתי. צריך להיות אדם גדול ואמיץ בשביל זה".
אבל זה בדיוק מה שניסית לעשות בסרט, לא?
"נכון, אבל כשראיתי איך זה מקשה עלי את החיים ושאולי אני חשוף לתביעות דיבה, ומי יודע אם תהיה לי עבודה, הבנתי שאולי כדאי לי לרדת מזה. אבל אז התברר שלסרט יש חיים משלו"
