אין הרבה דוברי אמת בממשלה ובתקשורת, אבל יש יוצאים מן הכלל. בוגי יעלון, כדרכו, שם את האצבע בדיוק במקום שבו
יואב גלנט שוגה.
וכי מה אמר יואב גלנט? שנים רבות אני משרת את מדינת ישראל ואף מסכן את עצמי מעל ומעבר לנדרש כדי להגן עליה. עכשיו אני מצפה ממדינת ישראל להגן עלי. באמירה זו מקופל כל ההיגיון המעוות המביא את גלנט למקום שבו הוא נמצא עכשיו, מגולגל מאיגרא רמה אל מקום לא ידוע.
אמנם גלנט סיכן עצמו למען המדינה, ואף מעל ומעבר. אמת ויציב. אך האם יש כלפיו איום קיומי כלשהו שהמדינה מפקירה אותו מפניו? יש לא מעט דוגמאות של אנשים שהופקרו למוות. גלעד שליט בעזה, מדחת יוסוף בשכם, קריסטין לוגן ביער ירושלים, ואחרים. אלו הופקרו לטרור ביודעין, משיקולים שהדעת אינה סובלת. אבל מי מאיים על גלנט? האם בג"ץ מאיים עליו בעונש מוות? הרי מדובר אך ורק על עלייה בדרגה. עשרה אלופים אחרים שכולם מלאים זכויות כרימון גם הם לא יגיעו לתפקיד. האם גם הם מלינים על שר הביטחון שהפקיר אותם בכך שבחר לא להעלותם בדרגה?
יתר על כן, אמירתו של גלנט מסגירה הלך מחשבה: אני בשירותי המסור והמסוכן קניתי לעצמי זכויות המחריגות אותי משאר האזרחים שסביבי. יש שווים ויש שווים יותר, ואני - שווה יותר. ולכן כאשר באים לדון אותי על חריגות קלות ערך בענייני מקרקעין שלא הורגות אף אחד, מכופפות את החוק מבלי לשבור אותו, כאן במיוחד אני שווה יותר.
הבה ונראה האם גלנט באמת שווה יותר. גלנט היה מפקד על אוגדת שריון בפיקוד מרכז, כאשר מדחת יוסוף הופקר לדמם למוות בקבר יוסף. תוכנית המגירה לחילוץ כוח מקבר יוסוף נקראה "כתונת פסים" וכללה פריצת שריון אל המטרה בכוח של חטיבה. אלא שצה"ל הגדול, ובתוכו תת-אלוף גלנט מפקד עוצבת השריון "עידן", השאירו את תוכנית המגירה במגירה. לחילופין, התחננו לג'יבריל רג'וב שיעשה את המלאכה עבורם, והוא אכן עשה, ארבע שעות מאוחר מדי, והביא לנו גופה. נשמע מוכר? ומה הנימוק? בדיוק כמו הנימוק שהופרך ב"
עופרת יצוקה": שהמחיר יהיה גבוה מדי. מדובר בנימוק האמיתי? לא. הנימוק האמיתי היה שימור הרשות הפלשתינית וכוחותיה כ"פרטנר" לשלום.
חמש שנים מאוחר יותר אנו מוצאים את גלנט כמזכירו הצבאי של ראש ממשלת ישראל
אריאל שרון בעת שהלה דחף כדחפור את הריסת גוש קטיף ואת גירוש מתיישביו. כיום, שש שנים אחרי, ברור כי גירוש גוש קטיף, כמו שנעשה, היה מעשה עוולה אווילי, שהוצג לציבור באורח שקרי, בוצע בניגוד לכל כללי הדמוקרטיה, אך בהתאם לכללי האיתרוג. כללים אלה קבעו חסינות מפני שמירה על החוק למי שעושה את הדבר הנכון בעיני התקשורת. גלנט הוא בדיוק כמו כל אנשי פורום החווה, וכל מפקירי מדחת יוסוף, ועתה הוא דורש שכללי האיתרוג שהגנו על אריאל שרון יגנו גם עליו.
ה"סמוך" כבר לא עובד
באשר לשיקול הדעת של גלנט, זה שבזכותו הוא ראוי לכס הרמטכ"ל. לכולנו ידועה המימרה ש"הממזרים שינו את החוקים ולא הודיעו לי". מזה חצי עשור שמדינת ישראל מצויה בתהליך קשה של גילוי הערווה של נבחרי הציבור. הרשימה ארוכה - מראש ממשלת ישראל לשעבר אולמרט, שר האוצר הירשזון, הנשיא לשעבר קצב, ועד לפקידים ולראשי אגפים. יותר ויותר מתברר כי איש ציבור, בבואו לבקש לעצמו מעמד ציבורי גבוה, נדרש להציג עבר של ניקיון כפיים ושל הימנעות משימוש במעמדו הציבורי כקרדום לחפור בו, אם למען עצמו או למען מקורביו. לכן המימרה אינה נכונה. הממזרים אכן שינו את החוקים, אבל אמרו לכולם. גלנט פשוט לא הקשיב, או לא חש את השינוי בכיוון הרוח, או לא קלט שהמצב השתנה, או האמין לדברי עורך דינו, דורי קלגסבלד, כי הכל בשליטה, כי מאפית המקורבים תסדר את הכל. גלנט לא "ספר" את השכנים שלו, וסמך על "סמוך". פרשת הקרקעות של גלנט היא בת ארבע שנים לפחות. האם לא יכול היה לתת הוראה לקלגסבלד לסגור את הפרשה ללא עיכוב, ולא משנה מה המחיר? מסתבר שלא. מסתבר שסמוך על סמוך כבר לא עובד. לכן גם שיקול הדעת של יואב גלנט היה טוב עד לרמת אלוף, אבל אינו טוב דיו לרמה של רב אלוף. היה לנו כבר אחד כזה:
דן חלוץ. כמפקד חיל אוויר - הללויה. כרמטכ"ל? ראו לבנון 2006.
ואפילו נאמר שאפשר למצוא את הדרך החוקית לפתרון פרשת הקרקעות. לא זה העיקר. העיקר הוא מראית העין הציבורית. האם כס הרמטכ"ל לא שווה ויתור על 40 מ"ר של קרקע ו-23 דונם של מטע זיתים? מסתבר שלא. גלנט חשב שהוא יכול להחזיק את המקל בשני צדדיו, כי הוא שווה יותר.
ואת כל זה סיכם בוגי במילים "הסתבכות בנושאים ערכיים". לא אלמן ישראל. בין האלופים יימצא האיש הראוי לתפקיד הרמטכ"ל, שמצא את שיווי המשקל שבין שאיפה לגבוה ביותר, תוך שמירה על מידת הצניעות.
