הוא היה גאון יחיד ומיוחד. על כך אין מחלוקת. בגיל 22 כבר קיבל דוקטורט בפיסיקה תיאורטית ב"ברקלי", אחת המובילות בין אוניברסיטאות המחקר היוקרתיות בארה"ב. לאחר שסיים להגן על הדוקטורט שלו מול צוות פרופסורים נודעי-שם אמר יו"ר חבר הבוחנים, פרופסור מקס בורן, באנחת רווחה: "אני שמח שזה נגמר. 'אופי' כבר התחיל לשאול אותי שאלות כאילו אני צריך להגן על הדוקטורט שלי".
"אופי" היה כינוי החיבה שהדביקו חברים לספסל הלימודים האקדמי לרוברט אופנהיימר, אבי פצצת האטום, האדם ששינה את פני האנושות והכניס אותה לעידן האטומי, על כל מעלותיו, מגרעותיו ופחדיו.
לכאורה היה עתידו של אופנהיימר מוכתב מראש לתהילה מדעית ולפרסום עולמי. אבל כמו בהרבה מקרים אחרים תחילת חייו המבטיחה הפכה להיות טרגדיה יוונית שהגורל המתעתע שלט בה, הכתיב את דרכיה הפתלתלות וסיים אותה בכאב לב גדול ובהרבה עוגמת נפש ועלבון. טרגדיה שעסקה בשאלות יסוד של הקיום האנושי, שניסתה לבחון, על-פי קו מותווה מראש שאי-אפשר לשנותו, את גבולות הסבל והייסורים שבהם יכול האדם לעמוד, טרגדיה המגיעה אל סופה באסון צפוי מראש כשהיא רצופה במשברים, עליות ונפילות של הגיבור, כנגד הגורל שייעדה לו אמונת האלים שבהם האמין עד יומו האחרון.
רוברט אופנהיימר נולד בארה"ב (22.4.1904) למשפחה יהודית. אביו היה יבואן טקסטיל עשיר שהיגר לארה"ב מגרמניה ב-1898. למרות מוצאו היהודי מעולם לא הייתה משפחת אופנהיימר קשורה לדת או למסורת היהודית. "אופי" חונך על ברכי אורח-החיים האמריקני, אך בניגוד לרוב האמריקנים הוא היה מה שניתן להגדיר "חסר אמונה". בגלל היותו פיסיקאי שעסק בנושאים הקשורים בקיומו של העולם צצו בדרכו שאלות שהתשובה להן לא יכולה הייתה לנבוע ממקורות ההיגיון או הידע האנושי, אלא נאלצה לבוא ממקורות "אלוהיים". מן הטעם הזה, כנראה, תוך חיפוש מקור לתשובות שנדרשו לו, פנה "אופי" אל האמונה ההינדית. כדי לנסות ולהבין אותה מן המקור הראשון והטוב ביותר - החל ללמוד את שפת הסנסקריט. למידה הייתה החלק הקל בחייו של אופנהיימר. תוך זמן קצר השתלט על נבכי השפה והחל לצלול אל עומקם של טקסטים הינדיים, שמהם שאב גם חלק מן האמירות הציבוריות שלו שהפכו להיות נכסי צאן-ברזל בכל מה שקשור בהתפתחות הנשק הגרעיני בעולם.
ב"ברקלי" הכיר "אופי", במסגרת מפגשי סטודנטים שעסקו בשאלות פוליטיות - כמקובל מאוד באותם ימים - צעירה בשם ג'ין טאטלוק. היא הייתה בתו של פרופסור לספרות, תומכת בתפישת העולם הקומוניסטית. הם הפכו לחברים. בהשפעתה הפך גם "אופי" להיות תומך של האידיאולוגיה הקומוניסטית. עם מותו של אביו ב-1937 ירש "אופי" 300 אלף דולר - סכום עתק באותם ימים - שאותם תרם להרבה גורמי שמאל שעסקו בקידום האידיאולוגיות שלהם. חלק מהעיסוק המרכזי של גורמים אלה היה גיוס כספים לטובת הצד של הרפובליקנים במלחמת האזרחים בספרד. למרות פעילותו ותמיכתו הכספית, "אופי" מעולם לא הצטרף כחבר למפלגה הקומוניסטית.
בנובמבר 1940 חל מהפך אישי בחייו. סטודנטית רדיקלית בשם קתרין "קיטי" האריסון, שהייתה חברה במפלגה הקומוניסטית, פשוט "כישפה" אותו. באותה עת הייתה "קיטי" נשואה בפעם השנייה. בעלה הראשון היה חבר במפלגה הקומוניסטית ופעיל באיגודים המקצועיים שנהרג במלחמת האזרחים בספרד. בעלה השני, לו הייתה כמובן נשואה באותה עת, היה רופא מקליפורניה. "אופי" נשבה בקסמיה והיא "נדלקה" עליו. התוצאה הבלתי נמנעת: "אופי" ניתק את יחסיו האישיים עם ג'ין, ו"קיטי" התגרשה מבעלה הרופא ונישאה ל"אופי". את המהות המדויקת של יחסי הזוג החדש אפשר להבין מן העובדה כי כבר במאי 1941 נולד בנם הבכור, פיטר. שלוש שנים לאחר מכן, ב-1944, נולדה בתם "טוני". יחד עם קשרי האהבה העזים בין בני הזוג אופנהיימר המשיך "אופי" במשך שנים רבות לשמור על קשר עם ידידתו ג'ין טאטלוק, גם היא פעילה במפלגה הקומוניסטית.