החלוקה הדמוגרפית לפי המוצא העדתי של אזרחי ישראל, שעל-פי נתוניה אולי אפשר היה לדעת מי הם רוב אזרחי המדינה - ספרדים או אשכנזים - כמעט בלתי אפשרית כיום. אם בראשית שנות המדינה היה קל לקבוע מי הוא מי לפי ארץ המוצא שממנה עלה לישראל, הרי היום מיזוג העדות הוא כל-כך גדול, שגם קביעת ארץ המוצא של ההורים אין בה די כדי לקבוע מי אשכנזי ומי ספרדי. כך למשל - האם ניתן לקבוע כי הצאצאים של זוג "מעורב" - ישראלי יליד מרוקו וישראלית ילידת פולין - הם אשכנזים או ספרדים? ספק רב. ומה הדין של בני זוגות מעורבים מן הדור השלישי, הניתנים אולי להגדרה של "אשכנזי לשליש" או "ספרדי לרביע" - האם הם אשכנזים או ספרדים? איך שלא נבחן את הבעיה, התשובה הברורה עליה כמעט בלתי אפשרית.
ככל שחולפות השנים אנו הופכים לעם אחד של ישראלים שמוצא אבותיהם אין בו כדי להגדיר את שיוכם העדתי, אם בכלל יש משמעות או חשיבות למוצא זה. על-אף המיזוג העמוק, הרי למרבה הצער השד העדתי עדיין לא נעלם מתודעתם של רבים מאזרחי ישראל שעדיין חושבים, ללא כל הצדקה, כי האשכנזים עדיפים על המזרחיים.
בתחומי חיים רבים של הישראליות - כמו בצה"ל, בכלכלה, במוסדות השלטון ובמערכות הביטחוניות - כבר נופצה תקרת הזכוכית ובני עדות המזרח מובילים את החברה הישראלית בדיוק כמו האשכנזים. רק בתחום אחד עדיין לא התרחש המהלך הבלתי נמנע לדעתי והוא - ראשות ה
ממשלה. אך ככל שחולפות השנים, ולפחות מן הבחינה הסטטיסטית, הולך וגדל הסיכוי כי בראש ממשלת ישראל יעמוד בעתיד הלא רחוק בן עדות המזרח, כדי שסוף-סוף נוכל לקבוע חד וחלק וללא עוררין, כי הטיעון של אפליית בני עדות המזרח, בימים אלה, איבד את משמעותו המקורית.
ואולי בכלל מצפה לנו הפתעה. אולי ראש ממשלה מזרחי יציג בפני אזרחי ישראל דמות חדשה וטובה יותר של מנהיגות, של כיבוד ערכי הלאום היהודי, של צניעות וענווה, של הימנעות מבזבוז חסר-שליטה של כספי ציבור, וכל אותן תכונות הראויות לעטור ככתר מלכות את מצחו של שליח ציבור בתפקיד הקשה ביותר בעולם.