באמת, יש מקום לשמחה. גולדסטון חזר בתשובה, יותר נכון, הוא בתהליך של התחזקות ובעזרת השם, הוא עוד יעשה עלייה לארץ הקודש שאת מנהיגיה הוא הכתים בדוח המזוויעה שלו. למען הגילוי הנאות, מי מאיתנו, זאת אומרת חוץ מאלה אשר ידועים כצדקנים גמורים, לא ידע שצה"ל איננו צבא קלגסים הנהנה להרוג חפים מפשע. מוטב למבקרים הרבים להביט במעשיהם ולהסיק מסקנות לגבי התנהגותם במלחמה. אם יש להם קשיות עורף, ראוי רק להביט בצד ולראות מה קורה בלוב, בעירק וכולי.
מוטב היה אם דוח גולדסטון לא היה בא לעולם אך בהיעדר שליטה ממשית על "לידת עכוז" זו, במחשבה שנייה, הוא עשה שירות טוב לחיילי צה"ל ומפקדיו. למרות הביקורת הלגיטימית שיש למתוח על מהלכים כאלה ואחרים של צה"ל, לא למען קנטרנות לשמה אלא מתוך רצון לשיפור מתמיד ותיקון תקלות חמורות, ייאמר בריש גלי: אין בצה"ל מדיניות של חיסול אוכלוסיה אזרחית, טבח לשמו. גם אם אויבינו ינסו לחזור פעם אחר פעם על המנטרה של רצח עם, מלאכתם לא תצלח.
ישנן יותר מידי דוגמאות של התחשבות באוכלוסיה האזרחית בשטחים או במלחמות ישראל בכלל אשר הביאה למותם של חיילי צה"ל. אין צורך בשום רגשי אשמה. יש בינינו הטוענים שצה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם. אודה ולא אבוש שאינני מכיר שום מחקר משווה המבליט את היותו של צה"ל הצבא המוסרי ביותר. לעומת זאת, כל מי שמכיר את העובדות לגבי התנהלותם של צבאות אחרים יודע היטב שמוסריותם אינה עולה על מוסריותו של צה"ל.
ועתה לסכנות של "החזרה בתשובה" של מר גולדסטון. קברניטי המדינה, כך פורסם, ינסו להפוך את המאמר החרטה של גולדסטון למנוף מדיני. בדיוק בנקודה זו נמצאת המלכודת ממנה יש להיזהר היטב. אם קברניטי ישראל סבורים שמאמרו של גולדסטון יעזור בהדפת המתקפה הבינלאומית על ישראל, הרי שהם טועים. לא ארה"ב ולא אירופה יניחו לישראל בנושא המדיני, במיוחד לאור ההתפתחויות האזוריות הכה גדולות.
אין לדעת לאן יובילו האירועים המהפכנים במדינות ערב ומי יהיו השליטים הבאים. מי שמשלה את עצמו שמחר בבוקר תקום בלוב או מצרים או סוריה דמוקרטיה מערבית, איננו מביט אל המציאות נכוחה. מאידך, ניתן לשער מה תהיה עמדת המשטרים החדשים או הישנים (אם ישרדו) במדינות ערב כלפי ישראל: אם לא יותר גרועה, אז לפחות באותה מידה כפי שהיא כיום. הסימנים אינם מעודדים ממש.
חודש ספטמבר מתקרב ועמו הסכנה להכרזה על הקמת מדינה פלשתינית בגבולות 67' מעל ראשה של ישראל וללא שום הסדר עמה. אין חשיבות אם תהיה זו מדינה בחסות האו"ם או מדינה עצמאית שהעולם יכיר בה. העובדה שהפלשתינים יצליחו לקבל הכרה מטעם האו"ם תעמיד את ישראל במצב מביך ביותר, אולי אפילו מסוכן.
ישיבה על הגדר איננה מדיניות נבונה, אף על-פי שהיא מדיניות. לישראל אינטרס עליון להמשיך להיות מעורבת בתהליכים המדיניים השונים כדי לווסת את הלחץ עליה. בישראל מתייחסים לאירופה בזלזול, אולי אפילו בביטול. אין וודאות שזו מדיניות נבונה ממש. כך לגבי ארה"ב או יותר נכון לגבי הנשיא אובמה. לא תהיה זו הגזמה רבתי או הימור בלתי מבוסס לטעון שבישראל יש מי שמתפלל לסיום הקדנציה של אובמה. יש אפילו המוכנים לקנות עתה את מה שמראים סקרי דעת הקהל לגבי סיכויי הנשיא האמריקני להיבחר מחדש. מוטב להמתין עד אחר הבחירות בארה"ב ואז לשמוח או להתעצב.
לדאבון הלב, אפילו מאמרו של גולדסטון המכה על החטא שחטא האיש כלפי צה"ל בדוח המכוער שלו לא יוכל לסייע לישראל הרשמית לגרור רגליה במישור המדיני. נכון שהתספורות של שרה, הלימוזינות, בתי המלון המפוארים בהם נוהגת משפחת נתניהו להתאכסן מהווים נושאים שברומו של עולם אך ראוי גם לשים לב גם לכמה זוטות אחרות דוגמת ההתפתחויות הרות הגורל באזורנו. אינתיפאדה נוספת בפתח. תוצאותיה מבחינתה של ישראל עלולות להיות קשות. מי שסבור שגולדסטון יושיע אותנו או יגאל את ישראל מהלחץ הבינלאומי, טועה ומטעה במתכוון.
