בספר עם הכרס שהכין מבקר המדינה על זרועות השלטון השונות, יש פרק מיוחד על המשטרה ועל האזנות הסתר שהיא מבצעת. לעומת מחדלי שילטון אחרים שהתגלו בדוח ומושכים תשומת לב רבה יותר בציבור ובתקשורת אולי זה לא נשמע חמור מספיק, אך אסור להתעלם מפרק זה ולעבור לסדר היום הצבורי, שהרי מדובר בזכויות יסוד אזרחיות, שעל כולנו לכבד ועל כולנו לדרוש מהשלטונות שיכבדו אותנו ויגנו עלינו מפני חדירה בוטה וגסה לתחום הפרט, לתחום האינטימי האישי, אם זה בריאות, כספים, מחלות או חיי מין.
נראה מהדוח, שהרגישות הנדרשת לתחומי הפרטיות של האזרחים, הנחשדים ישירות או בעקיפין, בעבירות פליליות לא נשמרות כדבעי, ויותר חמור, ליד החשודים הפוטנציאליים כביכול, נפגעים גם אזרחים לא חשודים כלל, כמו בני משפחה, קרובים ורחוקים, חברים ועוד ומטלפנים תמימים לאותם אובייקטים שהמשטרה מאזינה להם.
על כל אלה, על החריגות, על אי ציות לצווי בית משפט, על תימלול לא רלוונטי של שיחות לא מפלילות - יש להקים קול זעקה ציבורי ולדרוש מהגופים המבקרים והמפקחים להחמיר בפיקוח ובענישה עד כדי הדחה והעמדה לדין על הפרת זכויות יסוד והפרת צווי בית משפט.
ובכן במה דברים אמורים? כשבית משפט מאשר למשטרה האזנת סתר, במקרה של חשש להתארגנות לביצוע פשע, או תוך חשד של פשע בהתארגנותו ובביצוע או קשירת קשר והתארגנות לפשעים, הוא קובע ומגביל בצו את המותר והאסור באותה האזנה כגון: למי להאזין, לאילו מספרי טלפון, כמה זמן, לאיזה מטרה ובאיזה סוגים של האזנה מדובר.
יש להבהיר, כדי למנוע אי הבנות והיסחפות מיותרת של השמצות וטענות:
יש כמה גורמים על-פי החוק - שהוא חוק האזנות סתר, התשל"ט-1979- שמורשים לבצע האזנות סתר. המוסמכים לאשר האזנות הם: שר הביטחון - לצרכי ביטחון המדינה, המשטרה - באישור בכתב מנשיא בית משפט מחוזי או סגנו שהוסמך לכך, לצורך מניעת עבירות וגילוי עבריינים, וכן מפכ"ל המשטרה במקרים חריגים ודחופים כמפורט בסעיף 7 לחוק.
ברור לכל, שהמצב הביטחוני המיוחד והרגיש בארץ, מחייב האזנות סתר מוגברות על רקע ביטחוני - וכך גם לגבי המשטרה, החייבת בשמירת ביטחון הציבור ולחימה בפשע המאורגן והשוטף, אך לא על כך יצא הקצף של המבקר אלא על החריגות, על הזלזול בצווי בית משפט, בציבור האזרחים ופגיעה בזכויות היסוד.
האזנת סתר מהי? החוק מגדיר זאת כך: "האזנת סתר" - האזנה ללא הסכמה של אף אחד מבעלי השיחה. כלומר: מדובר בהאזנה לשיחות הזולת קליטה, או העתקה של שיחת הזולת באמצעות מכשיר, ללא הסכמת אף אחד מבעלי השיחה. לכך יש לצרף את המגבלות, כפי שפירטתי לעיל, שמציב בית המשפט בשעת אישור ההאזנה, בטופס מיוחד, בו מוגשת הבקשה ועליה חותם נשיא בית המשפט המחוזי או סגנו שהוסמך לכך. כל סטייה, מהגבלות אלה היא עבירה פלילית או משמעתית המחייבת תגובה.
בישראל, ביחס לגודל האוכלוסייה, יש הצפה של האזנות סתר גם במספר וגם באורך הזמן בו מבוצעות ההאזנות ביחס לארצות אירופה ובוודאי לגבי ארה"ב. בשנת 2001 - היו 1700 האזנות, בשנת 2002 - כ-1000 האזנות וב-2003, כ-1200 לפי דוחות רשמיים.
זה לא כולל דיווח על משך ההאזנות - שהרי לאיש העסקים דוד אפל האזינו בפרשת "האי היווני" כשנתיים (זמן בלתי סביר ובלתי מתקבל על הדעת). בפרשת קהלני, שר לבטחון פנים לשעבר, ח"כ וגיבור ישראל - האזינו מעל שלושה חודשים, אך הפרטים האלה מתגמדים לעומת המימצאים, לפיהם נעשו תמלולי שיחות (מתוך ההאזנות) לא רלוונטיות חודרניות לתחום הרכילות, פלישה לחיי מין, מחלות, כספים ויחסים פנים משפחתיים.
וחמור מכל - בדוח של היועץ המשפטי לממשלה היוצא, אליקים רובינשטיין, על האזנות סתר בלתי חוקיות שבוצעו באגף החקירות בראשות ניצב מזרחי - התברר שחומר אסור, לא רלוונטי, לא חיוני, לא רק שתומלל במקום שהיה צריך להשמידו או לא לתמללו כלל, אלא חמור מזה, הוחזק ב"קלסר" נפרד תחת הכותרת "פוליטי" - בכספת של ניצב מזרחי.
רבותי הקוראים, קלסרים כאלה הם שרידים של משטרים רודניים שעברו מן העולם המודרני הנאור, וקיימים רק במדינות טוטליטריות וחבל מאוד שגם אצלנו נתגלו חריגים ותפוחים רקובים מהסוג הזה. ואל יטעו אתכם, הפרשנים והכותבים על הצורך להילחם בפשע המאורגן ביד רמה וחזקה ועל מעידות קטנות שנבלעות בתמונה הכללית. אין הצדקה לבצע עבירות על החוק, תוך כדי לחימה בפשע המאורגן ולא בפשעים בינלאומיים ולא בפשעים נגד ביטחון המדינה. שילטון החוק נבחן על-ידי שמירתו ובמיוחד אלו הממונים עליו.
אי לכך, יש לקחת ברצינות את הגילויים של מבקר המדינה, לא להנהן בראש, אלא גם להגיב מעשית על-ידי כל הזרועות המוסמכות לכך, כלומר: שר המשפטים, ועדת הכנסת, ועדת חוקה חוק ומשפט והיועץ המשפטי לממשלה, לרבות בתי המשפט - בהם מתגלים מדי פעם חריגות וסטיות מהנוהלים ועליהם להגיב בחומרה. נקווה שבדוח המבקר הבא - יתייחסו לתקוני הליקויים האלה בחיוב.
הערה: מאמר על האזנות סתר - סקירה כללית, ניתן לקרוא באתר זה ברשימות הנוספות של הכותב.
___________________________________________________________
הכותב הוא עורך-דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות.
