|
|
הרמטכ"ל אשכנזי בוחן מא"ג [צילום: דו"צ]
|
|
|
"אחת המשימות שהיו לאשכנזי הייתה לאסוף את אלופי צה"ל משערי המגזינים ומתוכניות האירוח, האקטואליה והבידור, בחזרה אל תוך הבסיסים, ואתה לא יכול לעשות את זה בלי לתת דוגמה אישית" | |
|
|
|
בניהו מסיים את שירותו בצבא בעוד חצי שנה. עד אז ירכז פרויקט בתחום התקשורת ויֵצא לחופשה. אחר כך יבחר בין המשך עשייה ציבורית כמנכ"ל משרד ממשלתי ובין יציאה לשוק הפרטי או ניהול גוף תקשורתי גדול. התפקיד המתפנה של מנכ"ל רשות השידור הוא אופציה. בניהו מסרב לגלות אם התפקיד הוצע לו, אך מתברר שפנייה מסוימת בכיוון כבר נשלחה אליו.
אחד הדברים שמוטחים בפניך כל הזמן הוא שהפכת את דובר צה"ל לשופרו של הרמטכ"ל. מעין דובר אישי של גבי אשכנזי. האם זהו באמת תפקידו של דובר צה"ל?
"ממש לא. נכנסתי לתפקידי והגדרתי שהנושא בתפקיד דובר צה"ל חייב להקדיש 60 או 70 אחוז מזמנו להיות דובר הצבא, 15 או 20 אחוז להיותו מפקד יחידה, כי הרי יש פה יחידה שלמה של 80 קצינים, ורק ב-10 אחוזים אתה יועץ תקשורת לרמטכ"ל ולפיקוד העליון. מצאתי את עצמי יועץ תקשורת במובן הכי קלאסי של המילה למפקד חיל הים, באיזה אירוע שהיה איתו, למפקד חיל האוויר, לאלופי פיקודים – גם לאלוף פיקוד הדרום יואב גלנט בכמה כתבות, לרמטכ"ל, לסגנו, לראש אמ"ן ועוד.
"לא תראה אותי מסתובב עם הרמטכ"ל בסיורים. לגמתי מהכוס הזאת עד תום. ראיתי את הצבא משווע לדובר. אני הייתי דובר של השריון וגם של אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה. לפני שבועיים באתי לדבר עם קצינים בעוטף עזה. אני מודע לזה שבמסגרת הרצון לפגוע באשכנזי, הנפשות הפועלות, אפילו אלה שרצו שאעבוד איתן, רצו להדביק לאשכנזי תדמית של תקשורתן פוליטיקאי וניסו להפוך אותי לדובר אישי.
"אתה יודע מי היה ה'לקוח' הכי גדול שלי? חיל הים. למרות קוטנו ותקציבו הזעום. פעולות השייטת, המשטים למיניהם, תפיסת ה'ויקטוריה' ופעולות רבות. הרי לפעולה שמתפרסמת צריך דובר טוב, אבל לפעולה שלא מתפרסמת צריך שני דוברים...".
בארבע שנות כהונתו של אשכנזי הוא לא התראיין אפילו לא ראיון חגיגי אחד. לעומת זאת הוא ביצע מספר חסר תקדים של תדרוכים לכתבים. מה עומד ביסוד המדיניות הזאת? צניעות יתר? בריחה מתקשורת?
"אשכנזי הוא לא אימא תרזה. הוא מבין היטב את מרכיב אמון הציבור והוא הגדיר את השבת אמון הציבור בצבא כיעד מרכזי. את זה עושים לא רק בתקשורת. זה מושג גם במראה העיניים ובתחושת הרגליים של חיילי הסדיר והמילואים המספרים בסלון מה קורה בצה"ל. הנחת העבודה שלנו היא שראשי ארגוני המחבלים וכל השותפים שלנו באירופה מכירים את היכולות של צה"ל טוב יותר מרוב אזרחי ישראל, וטוב שכך. מה שקרה הוא שדוברת צה"ל לשעבר מירי רגב בקשה ממנו להעניק ראיונות חג לפני פסח, חודשיים אחרי כניסתו לתפקיד, לשורה ארוכה של כלי תקשורת שחיכו בתור בזה אחר זה. אשכנזי נדהם ואמר שאין לו זמן לכל הערוצים והעיתונים, והחליט להשאיר את הראיונות החגיגיים לפוליטיקאים.
"אני זוכר שהייתי מתאם עם איתן הבר מי ישב ביום העצמאות במעגל של דן שילון, ובראש השנה מי יהיה בעמוד הראשון של ' ידיעות אחרונות', כי יש ראש ממשלה ויש שר ביטחון ויש רמטכ"ל. גמרנו עם זה. אחת המשימות שהיו לאשכנזי הייתה לאסוף את אלופי צה"ל משערי המגזינים ומתוכניות האירוח, האקטואליה והבידור, בחזרה אל תוך הבסיסים, ואתה לא יכול לעשות את זה בלי לתת דוגמה אישית.
"כך גם הצלחנו להפוך בעלי תפקידים מתחת לרמטכ"ל, כמו המח"טים, למרואיינים מבוקשים. ראיון יום העצמאות של שישה עמודים עם מח"ט – זה דבר ראוי. פתאום המח"ט הוא גיבור תרבות בלי לפגוע בבובלילים למיניהם.
"מצד שני אני דוגל במתן מידע לציבור ועשינו את זה בהמון שיחות רקע, עם כתבים, עם עורכים, עם פרשנים וגם עם כתבים זרים".
כשאשכנזי מונה לרמטכ"ל כולם ראו בו מי שבא להושיע את הצבא המוכה והחבול ממלחמת לבנון השנייה. הוא הצטייר כאיש סולידי, חף מתככים ומתקשורת וישר דרך. איך קרה שאת כהונתו הוא מסיים תחת רושם שמדובר ברמטכ"ל פוליטי מתוחכם?
"הוא לא הפך לפוליטיקאי וגם לא יתקרב לפוליטיקה שלוש שנים. הוא חריג במובן הזה שגם כאשר העדיפו את דן חלוץ על פניו בשעתו, הוא לא התראיין ולא לכלך אלא אסף את חפציו, הצדיע לדגל והלך הביתה. אחרי שנה באזרחות פרצה מלחמת לבנון, ו עמיר פרץ ביקש ממנו להיות מנכ"ל משרד הביטחון. הוא התייצב לתפקיד בלי להגיד 'אמרתי לכם'. מה הוא כן עשה? לקח טורייה ואסף סביבו מטכ"ל מצולק שהרבה אלופים עזבו אותו, מי ברצון ומי בכורח, ועבד מבוקר עד לילה.
"הוא אמר לעצמו: 'מה עשינו לעצמנו במו ידינו? איך השמצנו זה את זה! כשגילה ש-450 קצינים דיברו עם עיתונאים בתקופת המלחמה הוא היה בשוק. הצבא תפס את עצמו בידיים. המפקדים הבינו שהם עשו לעצמם נזק. אשכנזי לא התראיין, לא הסתובב בכנסת עם שובל ארוך של יועצים וקצינים. לישיבות ועדת החוץ והביטחון הוא בא, נכנס מהכניסה האחורית, דיווח והלך. הוא לא הלך לפתיחות ולנשפים, לא התלוצץ בחדר מזכיר הממשלה לפני הישיבה ואחריה. בא, דיווח, הלך. לא רמו עיניו ולא גבה לבו כל ארבע השנים. לא הסתחרר. היום אנחנו יודעים שהוא העביר את הצבא טלטלה משמעותית. לא כל הציבור יודע את זה, אבל החיילים והקצינים כן. באימונים, בהצטיידות, בכשירות, במוכנות, בתרבות הארגונית. בכל תחום".
אז איך זה נגמר בתחושה כזו של חמיצות?
"השנה האחרונה הייתה לו קשה. הוא חרק שיניים והחליט שהוא הולך עד הסוף גם אם מישהו רוצה שזה לא יקרה. הוא לקח לריאות. מאוד מאוד קשה לספוג את כל הדברים שאומרים עליך".
אי-הארכת כהונתו הייתה עניינית בעיניך?
"אני חושב שיש ערך לרוטציה. עד גבי אשכנזי הרמטכ"לים היו מתמנים לשלוש שנים ואז היו מתחילים לדון. לברק האריכו בשבעה חודשים, לליפקין-שחק בשישה וחצי. לבוגי לא האריכו בכלל ולרפול נתנו שנה חמישית. היועץ המשפטי מזוז הודיע שהוא לא מוכן שהדרג הצבאי הבכיר יתרפס ויהיה תלוי בדרג המדיני שיכול לסחוט אותו ולכופף אותו לצרכיו, ולכן הוחלט שאשכנזי יכהן ארבע שנים. מעולם לא שמעתי אותו אומר שהוא רוצה שנה חמישית. הוא לא שלח אף אחד שיבקש זאת עבורו".
עד שבא יואב לימור ופרסם בערוץ 1 ששוקלים להאריך את כהונתו, דבר שהוכחש על-ידי לשכת שר הביטחון תוך האשמתך בהפצת המידע השגוי הזה...
"אני לא הוצאתי דבר לערוץ 1. מי שיודע זאת בוודאות זה אני, ערוץ 1 ומי שהוציא את הידיעה".
אתה רוצה לספר לי מי זה היה?
"לא, אבל התקשר אליי אחד מעורכי העיתונים ואמר לי, אבי, שמת לב שהידיעה של יואב לימור שודרה בתשע וארבע דקות והתגובה של שר הביטחון שודרה בתשע ושש דקות? בשתי דקות הם הצליחו לנסח תשובה, העבירו אותה לאישור ראש המטה של שר הביטחון, מצאו את האולפן ושידרו? בשתי דקות? אמרתי לו, שמע, זה מעניין. מי שיש לו שכל ישר עושה מיד את החשבון. שכנעתי את עצמי לא להגיב, שכנעתי את הרמטכ"ל לא להגיב ויחד חיזקנו איש את רעהו".
|
ההתקפות על עמידרור בשל היותו דתי – "אנטישמיות"
|
|
בניהו נודע כמי שקיבל לראשונה כתבים דתיים ל גלי צה"ל וקידם אותם במודע. בין פקודיו: עמית סגל, ישי הולנדר, סיון רהב-מאיר ועקיבא נוביק. כשהחליט לקבל את נוביק, גילה להפתעתו כי כונה באחד האתרים "מקבל סדרתי של בנים של בוגרי המחתרת היהודית". והוא אפילו לא ידע שהוא כזה. על-אף היותו "שמוצניק", הוא רואה בנוער הדתי-הלאומי כוח איכותי ומאגר אנושי מרשים.
את ההתקפות על תא"ל ב(מיל.) יעקב עמידרור עם מינויו לראשות המועצה לביטחון לאומי הוא מכנה במילה פשוטה: "זו אנטישמיות. כעסתי על מבקריו שטענו איך אפשר למנות שומר שבת לתפקיד. ראיתי אותו עובד בשבת, כמו שראיתי את הרב רונצקי נוסע בשבת ודיברתי עם ארז וינר בטלפון בשבת. ראיתי אותם בארץ ובעולם ובשעת מבחן, ואני מסיר לפניהם את הכובע. אתה רוצה להתמודד עם דעותיו? בבקשה. אבל אל תשתמש בכיפה שלו ולא בזקן שלו.
"אני זוכר לעמידרור חסד נעורים אחד. בשנת 1993 הייתי במשלחת ישראל לשיחות טאבה על 'עזה ויריחו תחילה'. היו אלה ימים של אופוריה ותקוות לשלום עם הפלשתינים. עמידרור, שהיה ראש חטיבת המחקר באמ"ן, ישב בצוות ואמר: 'אני מפנה את תשומת לב היושבים כאן שאנחנו כצבא חייבים להיערך לתרחיש קיצון שעלול לבוא ביום מן הימים, כשאחד מהארגונים יצליח חלילה להניח ידו על פצצת מרגמה וכשיהיה בגבו לקיר מסיבה כלשהי, הוא עלול, חלילה, לירות פצמ"ר לעבר אחד מיישובינו'. כולם הִסו אותו ואמרו לו ש'כולם כבר החליפו דיסקט חוץ ממך'... ויהי ערב ויהי בוקר. הבטחתי לעמידרור שאספר את הסיפור הזה כי לו – לא יאמינו!".
|
העיתונאים אחראים יותר מהאלופים
|
|
יזכרו לאבי בניהו את הלהט שבו התייצב מול סוללות העיתונאים המקומיים והזרים כדי להגן על צה"ל. יזכרו לו את אטימת רצועת עזה הרמטית לסיקור תקשורתי בתקופת ' עופרת יצוקה'. בניהו דווקא משבח את ההתפכחות שחלה לדעתו בסיקור התקשורתי.
"דע לך שהעיתונאים הרבה יותר אחראים מהאלופים ומתתי-האלופים שמדליפים להם, שלא מחפשים את טובת הצבא אלא את טובתם האישית וגורמים נזק רב. אגלה לך סוד, העיתונות לא מעריכה את המדליפים כלל. הם אולי מפרסמים פעם אחת, אבל אחר כך אומרים 'לעזאזל, יש לי בן בצבא, יש לי אח שנפל פה. מה הם עושים?' העיתונות הפיקה לקחים ממלחמת לבנון השנייה. היא רוצה לבקר, לדווח, לעשות עיתונות טובה, אבל היא לא רוצה לאבד את הקהל שלה שנמצא במקלטים. התפתח פה מודל סיקור חסר תקדים, משהו שהוא ההפך מ'שקט, יורים!'. התביעה לחקירה מתחילה ביום השני למלחמה, וכולם מתחרים בכולם מי יהיה הראשון. ראיתי את ההתפכחות ב'עופרת יצוקה'. היא תלך ותתחזק ככל שהטילים יגיעו למרכז הארץ".
בניהו הצליח למנף את תפיסת ספינת הנשק האירנית בספטמבר 2009 לטובת צה"ל ומדינת ישראל, גם כאן באמצעות שליטה מוחלטת בברז הזרימה של העיתונאים לנמל, אבל כאשר התרחשו אירועי המרמרה התברר כי הוא לא כול יכול. העיכוב בהעברת החומרים והסרטים שבהם נראו חיילי צה"ל מוכים ונחטפים גרם לכך שדיווחי 'אל-ג'זירה' העוינים כבר הופצו בכל העולם.
הלקחים מהפרשה נלמדו?
"אני לא מצטער שהייתה פריצה ראשונה באל-ג'זירה ושהם היו הראשונים שהראו את התמונות. אם לא הייתה הפריצה הזאת בת הדקה וחצי, היה לי קשה מאוד לשכנע את מדינת ישראל ואת העולם שלא מדובר בפעילי שלום אלא בטרוריסטים. ראו שם בדיוק למה החיילים שלנו ירו. אנחנו לא מוציאים הודעות של דובר צה"ל עד שהן לא אמינות במאה אחוז. כל העולם אמר שיש שם 19 הרוגים, ולקח לי חצי שעה למסור את המספר האמיתי. לי אין הלוקסוס לשגות. כשדובר חמאס הודיע ששייח' ראאד סלאח מת ואחרי זה אמרו שהוא נאבק על חייו בתל השומר, לי היה חשוב לשמוע את מפקד השייטת, שדיברתי איתו בטלפון לווייני, אומר לי: 'אני נמצא לידו, מושך לו בזקן, דורך לו על הרגל. הוא חי, בועט ונושם ואין לו אפילו שריטה'. מה שכן עשיתי היה לתדרך את העיתונאים כל הבוקר. לא הוצאנו הודעה רשמית עד שמשפחות הפצועים קשה קיבלו את ההודעה".
אולי בלחימה האינטרנטית המתנהלת היום הגיע הזמן לשנות את כללי המשחק ולהיענות לדרישות המיידיות והזמינות?
" חיל הים העמיד לרשותי מסוק שהיה אמור להביא את התמונות לחוף. בבוקר, בשבע וחצי, פורסמו תמונות ראשונות שאנחנו מזהירים אותם לעצור והם מסרבים. התמונות שבאו אחר כך היו צריכות להגיע במסוק, אבל מה לעשות שהיו הרבה נפגעים והמפקד בשטח קיבל החלטה לעצור את מסוק דו"צ ולפנות פצועים טורקים לרמב"ם.
"המבצע היה ביום ראשון. עד יום רביעי הייתי עסוק בלהפוך את נוסעי המרמרה מפעילי שלום לטרוריסטים. זה היה בסדר. קיבלנו משימה שלא לתת לספינה להגיע לעזה והיא לא הגיעה לעזה. פעלנו ברגישות. כל מי שהגיע לו למות מת ומי שלא לא. אין נפגעים לכוחותינו. אבל היום אני יכול לומר שאם דבר כזה יקרה שוב, אנחנו ערוכים הרבה יותר טוב להעביר תמונות מהים באופן מיידי, ונוותר קצת על ביטחון שדה. אני יכול לעשות מה שעושים באל-ג'זירה ולהעלות עיתונאים על 'דבור' תוך הצמדתם לאירוע בשידור חי. אני אהיה אז הרבה יותר מהיר מאל-ג'זירה, אבל אני לא מוכן שאימא או אבא שיושבים בסלון יראו את הבן שלהם נורה, מת, נפצע או נחטף בשידור חי. אני לא מוכן להראות שיטות פעולה של השייטת בשידור חי. יכול להיות שבפעם הבאה אצטרך לעשות ויתורים מסוימים לטובת הסברה, אבל זה יהיה במשורה. לא נשנה את הערכים שלנו".
|
|
|
[צילום: AP]
|
|
הלחימה בזירה הבינלאומית מעסיקה היום את דובר צה"ל יותר מבעבר. היחידה נערכת לשדה המלחמה החדש. התקשורת והאינטרנט, יחד עם בית הדין הבינלאומי וארגוני זכויות האדם, בולטים מאוד בשדה הקרב. "בעבר המג"ד היה צריך להתעסק בניהול הקרב, בחילוץ, בקשר, בפיקוד ושליטה", אומר בניהו. "היום הוא צריך לעסוק בדוברות, בתקשורת ובמצלמות, וזאת לצד הייעוץ המשפטי הצמוד מה מותר לעשות ומה אסור. כשאתה מרים את המשקפת אתה לא רואה טורי שריון שועטים. אתה רואה עיר, עיירה, כפר, מחנה פליטים או בית ספר. זו האידיאולוגיה האירנית המכוונת את כל הכוחות להשתמש באוכלוסיה כמגן אנושי, תוך ניצול ציני של המוסר היהודי ושל רוח צה"ל".
בניהו סבור שישראל לא מינפה די את מאמר החרטה של גולדסטון. לדעתו צריך היה להזמין אותו לכאן, לבקר עמו בשדרות ולהראות לו מה קורה מעבר לגבול הלבנוני. "בעיית ההסברה לא התחילה עכשיו ולא תסתיים עכשיו, אלא תמשיך ותרוץ איתנו כל עוד אנחנו יהודים וישראלים. אנחנו נתפסים כמדינה שלא הסדירה את גבולותיה ושמעצבנת את העולם. כל כך קטנים וחצופים. אני לא מבין למה אנחנו לא מגישים תלונות למועצת הביטחון בכל פעם שיורים עלינו. ברגע שהאו"ם יגיד שבע פעמים שבעזה אין כתובת יבינו אותנו טוב יותר. למה לא מגישים תלונות לבית הדין הבינלאומי נגד ראשי חמאס? למה הם יכולים להסתובב בלונדון בלי בעיה ואילו אני צריך להגיע לשם בזהות בדויה?
"צריך לומר שאנחנו בונים כאן מדינה. אומנם זה נעשה טלאי על טלאי, בלי רגע אחד של נחת, אך לאט-לאט יש עוד חוק ועוד תקנה ובונים כאן חברה בריאה. שום מדינה אחרת בעולם לא הייתה מצליחה לעשות מה שאנחנו עושים כאן".
|
|
אילה חסון-נשר [צילום: יח"צ]
|
|
|
|
"אמרו בערוץ 1 דברים איומים, הציגו את אשכנזי כמי שלקח את הרפז לפגישה עם הרמטכ"ל האיטלקי, כביכול כדי לספק לו קשרים ולפתוח לו דלתות, דבר חמור ביותר. אמרו שסידר פנסיה להרפז. שום דבר מהדברים האלה לא נכון" | |
|
|
|
זה לא סוד שה"צרות" של בניהו כוונו מלשכת שר הביטחון ברק, שיחסיו הרעועים עם הרמטכ"ל אשכנזי פרנסו הרבה כתבות ופרשנויות. כניסתו של יוני קורן לתפקיד ראש מטהו של ברק, עם רקע עימותי חריף ולא ברור עם בניהו, רק העלתה את גובה הלהבות.
איך אפשר להמשיך לתפקד כאשר מול עיניך מתנהלת הצמרת הצבאית והפוליטית-ביטחונית כמו במלחמת כנופיות?
"שני דברים ניחמו אותי: הצבא הרבה יותר חזק מהתהליכים סביבו, והציבור מבין מה עיקר ומה טפל. אנחנו כבר אחרי הפרשה. הלקחים, אני מקווה, נלמדו".
הגילויים בערוץ 1 יביאו את בניהו ואולי אף את אשכנזי להגשת תביעת דיבה נגד רשות השידור. זה יקרה מיד בתום בדיקת מבקר המדינה. "לא נעים לי", הוא מצטחק, "סוף-סוף מדובר בכסף ציבורי, אבל אמצא את הדרך כיצד לעשות זאת. גם כשהיה ברור שמדובר בדיבה, הם סירבו להתנצל ואפילו בחצי פה. אמרו שם דברים איומים, הציגו את אשכנזי כמי שלקח את הרפז לפגישה עם הרמטכ"ל האיטלקי, כביכול כדי לספק לו קשרים ולפתוח לו דלתות, דבר חמור ביותר. אמרו שסידר פנסיה להרפז. שום דבר מהדברים האלה לא נכון".
- מרשות השידור נמסר בתגובה: "כשתוגש תביעה נלמד את הדברים".
תביעת דיבה נוספת שכבר הגיש, על סך 2.5 מיליון שקלים, כוונה נגד העיתונים ' הארץ' ו' ידיעות אחרונות' ונגד משרד הפרסום מקאן-אריקסון, בגין מודעות הענק האנונימיות שפורסמו בינואר האחרון תחת הכותרת "הפוטש בקריה הצליח". במודעות נטען כי "חבורת גבי אשכנזי, אבי בניהו, בועז הרפז ועיתונאי חצר מסכלים את בחירתו הדמוקרטית של גלנט לרמטכ"ל ממניעים זרים". החתומים הגדירו עצמם "אזרחים שאינם מכירים את גלנט אישית ומודאגים מה'פוטש' בקריה".
אתה יודע מי עומד מאחורי המודעה הזאת?
"אתה מצפה שאומר לך?"
כן, בהחלט.
"ואז יצטטו אותך בכל העיתונים ואני אגמור את שירותי הצבאי בנסיבות מחמירות... יש לי הערכות משלי, אך אם אומר לך אני מסתכן בתביעת דיבה. קודם כול אני שמח שהם מנו אותי בין גדולי האומה כמו אשכנזי, מבקר המדינה והיועץ המשפטי לממשלה. מה שמדאיג אותי הוא שיש אנשים בעלי רמה כזו של חוצפה, בעלי ממון והון, המשתמשים בהונם להכפיש את הרמטכ"ל, את מבקר המדינה, את היועץ המשפטי לממשלה ואת דובר צה"ל, תוך שהם מסתתרים מאחורי פחדנות ומוג לבב. יש מבקרים חריפים ביותר שלא מסתירים את דעתם השלילית עליי או על אשכנזי, כמו דן מרגלית או רונן ברגמן, אבל הם לפחות עושים זאת בגלוי ולא מסתתרים. נודע לי שהיועצים המשפטיים של העיתונים הפנו את תשומת לִבם שמדובר בדיבה, לפחות במה שקשור אליי. העיתונים הודיעו למשרד הפרסום שהם לא מוכנים לפרסם את המודעה, אך המפרסם הצהיר שהוא מוכן להפקיד בידיהם כתב שיפוי הלוקח על עצמו את כל האחריות".
אתה חושב שהדברים באים מסביבת שר הביטחון?
"אני מכיר את ברק 24 שנה והיו לי איתו יחסים מעולים. הוא הוציא אותי מהעיתון ונתן לי דרגות סגן אלוף".
אז מה קרה בעצם?
"אני לא רוצה להיכנס לזה. אני עדיין במדים, נותר לי עדיין סוג של כבוד והערכה כלפיו, ואני בטוח שיום אחד יֵצא לנו לשבת ולדבר על מה שקרה פה. לא נכנעתי לשום פיתוי או לחץ ואני מסיים קדנציה מלאה של ארבע שנים ויוצא כשמלוא תאוותי בידי".
דובר צה"ל אמור להיות דמות הניצבת בצד, ברקע. אתה היית בלב העניינים, במין היפראקטיביות שהעמידה אותך בקו האש יחד עם הרמטכ"ל. נדמה לי שאתה דובר צה"ל היחיד בהיסטוריה שאלוף בצה"ל אמר עליו באמצע מבצע צבאי שתקעת לו סכין בגב ושאתה מפריע לו באמצע הלחימה.
"ראיתי את זה כמו כל עם ישראל בטלוויזיה. בשעה שמונה שודר שהאלוף יואב גלנט אומר שאבי בניהו תקע סכין בלבו. בשמונה ודקה ביקשו ממני תגובה. רציתי לתת תגובה כמו שאני יודע לתת. אמרתי לעצמי, בניהו, זה יום שישי, לעם ישראל לא מגיע את זה, גם לא לצופי הערוץ הראשון. בוא תן לעצמך עצה שהיית נותן לשר הביטחון או לרמטכ"ל. במקום להתנצח הוצאתי תגובה קצרה: 'אינני מאמין שהאלוף יואב גלנט אמר את הדברים'. בתוך שתי דקות השקופית שונתה מ'האלוף גלנט' ל'מקורבי האלוף גלנט'. אני לא יודע למה הוא אמר את הדברים. היו לנו קצת מתחים בתקופת עבודתנו אבל תמיד זה נגמר בארוחת צהריים ובקריצה. לקראת השלב הסופי של מינוי הרמטכ"ל הוא חידד את העימות איתי".
למה איתך?
"יש כאלה שאמרו לי שמכיוון שהוא יודע ששר הביטחון וראש המטה שלו נמצאים בוויכוח איתי אז כדאי לו להיות שותף שלהם. אני לא מאמין שזה כך".
אתה הולך לפוליטיקה?
"שניים מקודמיי הלכו לפוליטיקה, אך זה לא מסלול טבעי לדובר צה"ל. אני איש פוליטי, זה נכון, אבל לא מפלגתי. אני מעורב, פעיל".
אתה אומר לנו שבטווח של שלוש השנים הבאות לא נמצא אותך פתאום מכהן כחבר כנסת?
"אני לא אומר שום דבר כזה. אין לי שום כוונה להרגיע מישהו דרך הראיון הזה...".
|
|