בשבוע שעבר הגיש
אמנון דנקנר, לשעבר עורך
מעריב, תצהיר עדות ראשית במסגרת תביעת דיבה שהגיש עיתונאי
הארץ אמיר אורן נגדו, נגד חברת מעריב הוצאת מודיעין בע"מ, ונגד יניב זך, לשעבר כתב התקשורת של ה
עיתון. התביעה הוגשה בעקבות פרסום ידיעה מאת זך בעיתון מעריב לפיה אורן הוא האדם שאליו התייחס הרמטכ"ל לשעבר משה (בוגי) יעלון, כשאמר בראיונות לתקשורת כי ישנו עיתונאי שנקט כלפיו בשיטות של "מאפיה" ואשר איים עליו שיעביר אותו "מהצד של הטובים לצד של הרעים".
"עניינה של התובענה דנא, בניסיון סרק של התובע לייצר לחץ פסול על הנתבעים, תוך שימוש לרעה - באופן ציני ומשולל תום לב - בהליכי משפט", טוען דנקנר בתצהירו. לדבריו, הגשת התביעה של אורן נובעת מרצון להשפיע על תוצאות הליך משפטי אחר שמתנהל בימים אלה בבית המשפט, תביעת דיבה שהוא עצמו הגיש, יחד עם חברת מעריב, נגד אורן, בשל התבטאות שלו על אודות
עפר נמרודי.
"לאחר שמעריב ואנוכי 'הרהבנו עוז' והגשנו את תביעת מעריב ותביעתי כנגד התובע, וזאת בגין הוצאת דיבתנו רעה על-ידי התובע", מצהיר דנקנר, "ההין האחרון והגיש את התובענה דנא, תוך ניסיון סרק לייצר - יש מאין - עילת תביעה נגד הנתבעים".
לעצם העניין, טוען דנקנר בתצהירו כי הפרסום נשוא התביעה הינו מבוסס וראוי. "נתקבל אצלי מידע מהימן ביותר ממקורותיי (החסויים תחת חיסיון מקור עיתונאי) ולפיו, העיתונאי אליו התייחס הרמטכ"ל לשעבר בראיונות שהעניק הוא התובע, אמיר אורן", כותב דנקנר. לדבריו, לאחר קבלת המידע העביר אותו לזך, על-מנת שעבד אותה לידיעה. בהקשר זה מדגיש דנקנר כי "המדובר בפרקטיקה נוהגת" ומציין כך: "אני הייתי מעורב, כבמקרים אחרים, בשלבי הכנת הכתבה - בה ראיתי חשיבות רבה - טרם העברתה לדפוס". לדבריו, "הדברים שפורסמו בכתבה הינם אמת ויש בפרסומם עניין ציבורי רב".
כדי לבסס את אמיתות המידע, לפיו אורן הוא העיתונאי אליו התייחס יעלון, נסמך דנקנר בתצהירו על גרסת הרמטכ"ל לשעבר, כפי שהובאה בכתב ההגנה שהוגש לבית המשפט מטעם המדינה. "במהלך שנת 2004 החליט הרמטכ"ל, מכוח סמכותו (ובאישור שר הביטחון), למנות את האלוף
אלעזר שטרן לתפקיד ראש אגף כוח אדם במטכ"ל (ראש אכ"א)", נכתב בכתב ההגנה. "במסגרת שיחת רקע שנערכה בין התובע לבין הרמטכ"ל, במסגרת יחסי העבודה השוטפים, הודיע התובע לרמטכ"ל כי אם ימונה שטרן לראש אכ"א אזי הוא (הרמטכ"ל), ככל שזה נוגע לתובע, 'יעבור מן הטובים לרעים'.
"הרמטכ"ל ראה בחומרה דרך התבטאות זו, אשר הינה התנהלות בלתי ראויה לשיטתו, ואף עולה כדי 'סחיטה עיתונאית'. הרמטכ"ל הביע את מורת רוחו מהתבטאות זו גם בפני עורכי עיתון 'הארץ', מר
חנוך מרמרי, ובהמשך, מר דויד לנדאו, ואף ביקש מדוברת צה"ל לפנות לעורך 'הארץ' ולהעלות בפניו סוגיה זו".
על-פי דנקנר, "בגין עובדות אמת אלו שצוינו בכתבה - שהרמטכ"ל לשעבר מאשרם, כאמור, ללא כחל וסרק - הגיש את התביעה דנא". לפי תצהירו, "הייתה מוטלת עלינו, הנתבעים, חובה מוסרית וחברתית לפרסם שם של עיתונאי, שאמור היה לנהוג ביושר עיתונאי ובהגינות מלאה, וחרף זאת בחר להודיע לרמטכ"ל מכהן, כי אם ימנה אדם כזה ולא אחר לתפקיד, הוא יועבר 'לצד של הרעים'" (כל ההדגשות במקור).
דנקנר מציין בתצהירו כי "איומיו של התובע כלפי הרמטכ"ל לשעבר התממשו בסדרת כתבות פרי עטו של התובע שפורסמו בעיתון 'הארץ'", ומפרט מבחר מפרסומיו של אורן. לדבריו, "סקירת הכתבות פרי עטו של התובע מעלה - על נקלה - כי בסמוך לאחר המועד בו נודע ברבים על כוונתו של יעלון למנות את האלוף שטרן לראש אגף כוח אדם בצה"ל (יום 4.12.2003), החל התובע לייצר סדרה ארוכה של כתבות מהן ניכרת בעליל העוינות והמגמתיות כלפי הרמטכ"ל לשעבר יעלון.
"עוד אציין, כי סקירת הכתבות אותן חיבר התובע - המתייחסות לרמטכ"ל לשעבר יעלון עובר לפרסום כוונתו של הרמטכ"ל יעלון למנות את האלוף שטרן לראש אכ"א - מלמדת דווקא, כי עד לאותו מועד (מועד פרסום דבר המינוי), התובע הפגין בכתבותיו ובמאמרים פרי עטו תמיכה ואהדה ברורה לרמטכ"ל לשעבר יעלון על תפיסותיו ופעולותיו".
דנקנר מצטט בתצהירו מפרסומים שחיבר אורן טרם ההודעה על מינויו של שטרן, ובהם כתב על יעלון בלשון מחמיאה, כמו ברשימה הזו והזו. בהמשך הוא מצטט מרשימות מאת אורן שפורסמו לאחר ההודעה ובהן הוא מבקר בחריפות את יעלון, כגון רשימה זו וזו וזו וזו וזו.
"עינינו הרואות (ואך לשם המחשה): במועדים שטרם פרסום דבר מינויו של אלעזר שטרן לראש אגף כוח אדם בצה"ל (יום 4.12.2003) זכה הרמטכ"ל לשעבר יעלון לאהדה לא מבוטלת ולתמיכה מופגנת בכתיבתו של התובע", כותב דנקנר בתצהירו. "[...] במועדים שלאחר פרסום דבר מינויו של האלוף שטרן לראש אכ"א, חלה תפנית חדה (וכעת גם מוסברת) ביחסו של התובע לרמטכ"ל לשעבר יעלון. לשון אחר, התובע מימש את איומו כלפי הרמטכ"ל לשעבר יעלון להעבירו 'מהטובים לרעים'".
דנקנר מסיים את תצהירו בקביעה כי "מפאת קוצר היריעה אמנע מלפרט כתבות נוספות פרי עטו ובית מדרשו של התובע מהן עולה במובהק קו מגמתי, לעיתים משתלח ולא ענייני בכל הקשור לכתיבתו של התובע על אודות הרמטכ"ל לשעבר יעלון. ואולם די בכתבות אלו כדי להבהיר, כי עטו של התובע, לשונו הנקמנית והאכסניה בה פורסמו הדברים היוו עבור התובע כלים למימוש איומיו במלחמת החורמה בה פתח כנגד הרמטכ"ל לשעבר יעלון".
רשימות קשורות:
-
הסכנה אורבת מבפנים
-
הזעם התפרץ בכתיבה
-
אבל גם רבין לא ידע
-
החטא ועונשו
-
פעמיים הפוך 