הלבה הטקטונית בצמרת ההנהגה, הגזרה המנומנמת כביכול של המערכת הפוליטית במדינת האייתולות, נמצאת בנקודת רתיחה אותה לא הכרנו שנים. בימים האחרונים מתחולל באירן קרב איתנים בין שני מחנות ובין יריבים שזהותם מפתיעה לצופה מן הצד, כשהתוצאה יכולה להניב מהפכה אחרת במדינה, הפוכה מזו שמקווים לה בישראל ובמערב.
מן העבר האחד ניצב המנהיג העליון של המהפכה, עלי ח'אמנהאי. האיש ששולט כבר מעל לעשרים שנה במדינה האניגמטית הזו. כבר שנים מטפח ח'אמנהאי את משמרות המהפכה ("הפאסדאראן") ואת מעמדו של גוף זה בפוליטיקה, בחברה ובעיקר בכלכלה של הרפובליקה האיסלאמית. עוד בימי חייו של מחולל המהפכה, ח'ומייני, ביסס ח'אמנהאי את כוחו בקרב הקצונה הבכירה כששימש בתפקיד שר ההגנה והממונה על ה'פאסדאראן'. לאחר מינויו כמנהיג, לא הזניח את הארגון בן-טיפוחיו והוסיף והעצים את כוחו מכל הבחינות.
מצד שני קם למנהיג יריב מפתיע. הנשיא השישי של הרפובליקה בכבודו ובעצמו. ד"ר
אחמדינג'אד רכב בשנים האחרונות על הרוח הגבית שהעניק לו המנהיג כנגד כל המלעיזים מבית ומחוץ. ח'אמינהאי נשכב על הגדר למען אחמדינג'אד בכל פעם שהיה בכך צורך, כשהשיא היה באירועי הבחירות של 2009 כשבאבחת החלטה בחר המנהיג להמשיך את כהונתו של אחמדינג'אד ולא יעזור בית דין (וקולותיהם של רוב הבוחרים האירנים).
המערכה הבאה
אבל לא עוד. הסימן המובהק הראשון למשבר בין שני האישים התגלה בדצמבר האחרון, כשהנשיא החליט לפטר טלפונית, את שר החוץ שלו, מתכי, שהיה מבכירי אנשיו של המנהיג בממשלת אחמדינג'אד. ח'אמנהאי, שהביע בלית ברירה את הסכמתו למהלך, בלע את הצפרדע והמשיך הלאה, מקווה שזהו התרגיל האחרון מבית מדרשו של הנשיא. אבל לאחמדינג'אד היו תוכניות אחרות. לפני כשלושה שבועות פיטר אחמדינג'אד את שר המודיעין, חידר מצלחי, שהיה בעבר נציגו של המנהיג בבסיג', הזרוע העממית של ה'פאסדאראן', דהיינו מאנשי אמונו הקרובים ביותר של ח'אמנהאי ולשכתו. זו הפעם השנייה שאחמדינג'אד מפטר את מי שמכהן כשר המודיעין האירני, לאחר שכבר פיטר, לאחר הבחירות האחרונות, את ע'לם-רצ'א מחסני אז'האי, התובע הכללי הנוכחי של אירן, שגם הוא ממקורביו של המנהיג. המנהיג לא ויתר הפעם וביטל את פיטורי מצלחי, דבר שהוביל להתנגשות הבלתי נמנעת עם הנשיא, שהגיש, על-פי דיווחים לא מבוססים, את התפטרותו למנהיג אך חזר בו.
כדי לנסות ולהעריך את מה שיכול להתחולל בעקבות משבר זה, יש לחזור רגע אל ההתחלה. לאחר המהפכה האיסלאמית והפלונטר המאורגן (מדינה אניגמטית כבר אמרנו?) שברא ח'ומייני, ניתן היה לזהות מבעד לכאוס במבנה השלטוני שנוצר, חמישה שחקנים ראשיים: המנהיג העליון, הממסד הדתי, העם, הבזאר (האליטה המסחרית-כלכלית) ומשמרות המהפכה. הגורמים הללו רשומים כאן לאו-דווקא על-פי סדר חשיבותם, שכן בחלוף השנים, השתנתה חשיבותו של כל אחד מהשחקנים במארג האירני הצפוף, כשבראש תמיד נדמה היה שעומדת, ללא עוררין, חשיבותו של המנהיג.
אם כן, לשני הגורמים המוזכרים בראש המאמר ושיריבותם הולכת ונחשפת בימים האחרונים, יש להוסיף עוד שניים. בתקופה האחרונה מרגיש המנהיג את הקרקע בוערת תחת רגליו. ח'אמנהאי ערך, לפני מספר חודשים, ביקור ארוך ומתוקשר אצל רבים מראשי הממסד הדתי בקום, כשעל הפרק שאלת העיקרון הבסיסי שעליו מושתתת כל המהפכה האיסלאמית, אם תרצו, אבן הראשה של הרפובליקה האירנית, עיקרון שלטון חכם הדת, "ולאית-פקיה". דהיינו, היותו של המנהיג, נכון להיום ח'אמנהאי, נציגו של האל עלי אדמות והעומד בשליחותו בראש הרפובליקה האיסלאמית של אירן. רבים מראשי הממסד הדתי אינם מקבלים את מנהיגותו של האיש (בשל היותו נמוך מהם בדרגתו הדתית) ומתחילים אט-אט לפקפק בעיקרון "ולאית-פקיה".
וכאן נכנס לתמונה האקדח שהוזכר במערכה הראשונה, השחקן הנוסף ברשימת השחקנים הנ"ל וזה שיכול לשבור שוויון ולהטות את הכף לרעתו של המנהיג, ה'פאסדאראן'. אין כיום הגדרה טובה יותר לתאר את משמרות המהפכה מאשר כחונטה צבאית. קצרה היריעה מלהזכיר את כלל החברות ושאר הגורמים מניבי המזומנים (זנות, סמים) להם יש למשמרות המהפכה נגיעה חלקית או מלאה. די להזכיר כתבה ששודרה לפני מספר חודשים ב-BBC בפרסית על כך שמשמרות המהפכה מחזיקים תחת שליטתם אפילו את רוב גופי ההנהלה של קבוצות ליגת העל בכדורגל האירני. החונטה הזו, שרבים מן השדרה השלטונית הבכירה ביותר באירן משתייכים לשורותיה (בדימוס, בתפקיד ולעתים בשני המצבים, עד כמה שזה נשמע בלתי אפשרי), מרגישה כיום שרגליה איתנות מספיק כדי לצעוד לבד וללא עזרתו של המנהיג, ה"ולי-פקיה", ומי מתאים יותר מלעמוד בראש הקונגלומרט הזה אם לא האיש שגדל וצמח בארגון ברוב שנותיו הבוגרות, מחמוד אחמדינג'אד.
המערכה הבאה במחזה הזה נכתבת בימים אלו ממש, היריבות הגדֵלה בין שני האישים הללו יכולה להוביל למהפכה שונה מהמצופה באירן, כזאת שבה לאופוזיציה (הירוקה – מוסוי, כרובי וחבריהם) אין כל חלק, ושהשחקנים הראשיים בה יהיו דווקא אנשי משמרות המהפכה. שילוב כוחותיהם של אנשי ה'פאסדאראן' יחד עם המקובלים שבממסד הדתי בתוספת כוחו של מוסד הנשיאות, יכול לגרום לשבירת השוויון כנגד המנהיג ולהשליט במדינה הפרסית דיקטטורה צבאית, כזו שבשאר מדינות המזרח התיכון, האזרחים הערבים מנסים להעביר מן העולם. זאת מבלי לשכוח כמובן, את שלל האפשרויות שיעמדו בידיו של יצור תלת-ראשי שכזה, עם תוכנית גרעין מתגבשת, כנגד ישראל והמערב.
