"אני יהודי! ידעתי שאני יהודי!" צעק צבי ורץ ברחובות העיר ורשה, בירת פולין. צבי רץ ברחובות וחיפש את האישה שנשלחה מארץ ישראל כדי לחפש ולמצוא ילדים יהודים יתומים שההורים שלהם נרצחו על-ידי הנאצים, ולהעלותם לישראל. כשמצא צבי את האישה, רץ אליה ואמר: "גיליתי שאני והאחים שלי יהודים. אנחנו רוצים לנסוע לארץ ישראל."
צבי נולד בפולין להוריו איטה ואברהם, משפחה בת 13 ילדים. בתקופה בה התחילה השואה נולד צבי. ההורים רצו להציל את חייו ומסרו אותו יחד עם עוד שניים מאחיו, וגם את כל רכושם, למשפחה נוצרית שהסכימה לגדל את הילדים הקטנים בביתה. ההורים ידעו שהם יישלחו למחנה ריכוז, וביקשו מהם שלא יספרו לילדיהם שהם יהודים, ושיגדלו אותם עד שהם יוכלו לדאוג לעצמם.
צבי ואחיו גדלו אצל המשפחה שדאגה להם לאוכל ולמקום שינה, אבל לא הרגישו שהם שייכים למשפחה. הם אף פעם לא היו שבעים, תמיד הרגישו רעבים, אף פעם לא היו להם בגדים חדשים, לא חגגו להם ימי הולדת ואיש במשפחה זו לא חיבק ולא נישק אותם. הם לא הבינו למה הם שונים מהילדים הגדולים במשפחה.
לפני שהוא ואחיו עזבו את בית המשפחה שגידלה אותם, צבי קיבל מהם גיזרי תמונה של אמו, שצבי שמר עליהם, תמונה שחייל גרמני קרע לגזרים. כשהגיע לישראל צבי חיבר את גזרי תמונת אמו, שלא הכיר. הוא בגר, התחתן והקים משפחה גדולה. כאן, במדינת היהודים הוא אכל ושבע, לבש בגדים חדשים, קיבל חיבוקים ונשיקות, וחגגו לו ימי הולדת. כמו צבי ואחיו, היו אז הרבה ילדים שגדלו בלי הורים, בלי אהבה, וברעב. הילדים האלה הגיעו לארץ, ובזכותם קמה מדינה ליהודים.
