לבית החולים למילים הגיעו הרבה מילים חולות מהסיפור של דנה. 'ארון' כתבה דנה בע' וילד רע בא'. 'תלתל' כתבה בט' ו'קלמר' בכ'. המילים 'רופא' ו'אחות' חשבו מה לעשות, והחליטו שמהיום, כשדנה תכתוב בשגיאות, המילה שבה תופיע השגיאה תקפוץ מהשורה ותסביר לדנה את הטעות שלה. בצהרים, כשדנה כתבה בשגיאות סיפור על כלב, המילים החלו לקפץ על הדף. "מה קורה כאן?" קראה דנה בבהלה."באנו לעזור לך. יותר לא נסכים שתכתבי אותנו בשגיאות," אמרו המילים.
"המילה 'נבהל' אמרה: "כשנבהלים צועקים הוֹוווו! לכן תזכרי שכותבים אותי ב-ה'". "המילה 'עין' אמרה: "תזכרי שהעין שבפרצוף דומה מאוד לאות ע', לכן כותבים אותי בע'". המילה 'כף' אמרה: "אותי כותבים בכ' כי אני דומה לכף יד". 'קלמר' אמרה: "אותי כותבים בק' כי לתוכי מכניסים עפרונות הדומים לחוד של הק'". "העצות שלכם טובות, אבל עדיין קשה לי לא לעשות שגיאות," אמרה דנה.
המילים התעקשו: "השתדלי והפעילי את הדמיון". "זה קשה!" צעקה דנה ופרץ שם ויכוח. על שולחנה של דנה הופיע מלך המילים רותח מכעס: "מדוע אני שומע צעקות של המילים מהממלכה שלי עד לארמוני?". "מצטערות, ניסינו לעזור לדנה לכתוב בלי שגיאות, אבל השיטה שלנו לא עובדת," אמרו המילים המבוישות.
חשב המלך ואמר: "הַכְתָּבָה פעם בשבוע באופן קבוע! ולהשתמש בדמיון כמה שיותר!". כעבור יומיים כתבה דנה סיפור על הנסיכה ועגיל הזהב. כבר את המילה עגיל כתבה בא' במקום בע'. המילה 'עגיל' קפצה ואמרה: "כותבים אותי בע'. זכרי שיש לי צורה של עיגול."
"אוף, אף פעם לא אלמד לכתוב בלי שגיאות," התעצבנה דנה. "אל תתייאשי! אנחנו כאן כדי לעזור לך. את רק צריכה להשתדל ולהיאזר בסבלנות, וכל מילה שטעית בה, עלייך לכתוב כמה פעמים נכון ולהפעיל את הדמיון". לאט - לאט הבריאו המילים אצל דנה וכבר לא נזקקו לטיפול בבית החולים.
