עשר שנים אני שומע יום יום את השפה העברית, וקצת פחות שנים אני מדבר את השפה הזו. כולנו מדברים אותה שפה, אבל כל יום אני מגלה עוד שפות בתוך העברית.
אנשים שונים מדברים עברית שונה מאוד - לפעמים מכובדת, לפעמים גסה, לפעמים מצחיקה. אותן מילים יכולות להיות לגמרי אחרות ולשמש לנושאים אחרים. אותן מילים יכולות להישמע באופן שונה. לדוגמה: כשאבא מדבר לתינוק, כשמישהו מדבר אל מישהו מכובד, כשרופא מדבר לחולה, כשאיש מדבר אל הכלב שלו, כשמוכר בשוק מדבר לקונה. "הי, אחי," צועק חייל לחבר מהיחידה שלו. האם הוא באמת אח שלו? כשאימא מרגיעה את בתה הבוכה ואומרת לה: "אל תבכי, מאמי", האם היא חושבת שהבת שלה היא אימא שלה? כבר אי אפשר לדעת שום דבר...
אנשים מדברים בצורה שונה גם בגלל רגשותיהם, ובעצם אני מגלה ששפה היא לא רק מילים, אלא גם מנגינה. שמעתי מישהי אומרת: "איזה חכם הוא." לפי המנגינה יכולתי מיד להבין שהיא מתכוונת בדיוק להפך... ויש עוד המון מילים שיש להן משמעות אחת, אבל ברגע אחד המוזיקה משנה את הכול.
כשהייתי קטן, אבא הראה לי בובה של זאב. שאלתי מה זה? אבא ענה: "זאב"! אני שמעתי: זה אֶב, ושאלתי מה זה אֶב? עכשיו אני מבין: זאת לא רק המוסיקה, אלא איפה חותכים... אומרים שהשנה היא שנת השפה העברית. לאיזו עברית מתכוונים?
