פעם שאלתי מקרר: "מקרר, איך זה להיות מקרר?". "אתה מדבר ברצינות?" שאל המקרר."בוודאי, אני שואל אותך ברצינות גמורה," עניתי לו. "מה זאת אומרת? איך אוכל להסביר לך איך זה להיות מקרר?" שאל המקרר, אך לאחר שתיקה קצרה הוא הסביר: "נעים וכיף לי להיות מקרר, במיוחד בימים חמים. בדרך כלל הכול טוב ויפה, אך לפעמים מתחשק לי לצאת החוצה מהבית, להסתובב קצת בעולם, לראות אנשים ומקררים אחרים, לטייל קצת פה, קצת שם". חשבתי על דבריו, ואמרתי: "לי יש חברים רבים. לפעמים אנו נפרדים. חבריי הולכים לדרכים חדשות ואני מתגעגע אליהם. "ומי הם חבריך, אם מותר לי לשאול?"
"הרי זה ברור לכול," השיב המקרר, "יש לי חברים שנכנסים אליי ויוצאים ממני: פירות, ירקות, בשר, דגים מוצרי חלב, ועוד. על החברים האלה אני שומר, והם אתי בטוב וברע. הם חבריי הנאמנים עד שמוציאים אותם ממני. חוץ מזה, אני נמצא בבית שבו גרים אנשים, אני רואה מה הם עושים, שומע את כל הדיבורים והלחשושים שלהם, וזה די מעניין.
לפעמים אני שומע אותם מרכלים ומדברים על אנשים אחרים בלשון רעה, והרי זה דבר נורא! האמן לי שאני לא הייתי רוצה להיות בן אדם. טוב לי להיות מקרר ולהסתכל עליכם, בני האדם". "אולי אתה צודק, לפעמים אנחנו בני האדם לא שמים לב איך אנחנו מדברים, ולא חושבים שמקרר כמוך יכול לשמוע ולהבין אותנו."
