קדימה: ממרכז-שמאל למרכז השמאל

ביום שני חנכו אנשי סיעת ברק את חדר סיעתם החדש. את החדר עיצבה עינת וילף על-פי טעמה ובהתאם לתפיסת עולמה. וילף, כזכור, עוררה בזמנה סערה בסיעת העבודה כשהציעה להחליף את תמונתו הענקית של יצחק רבין בתמונת דוד בן-גוריון. על קירות החדר החדש של הסיעה החדשה תלויות תמונותיהם של בן-גוריון ושל הרצל. החדר מעוטר באמירותיו של בן-גוריון, כשהבולטת ביניהן מדגישה שהחוזק שלנו הוא באיכות ולא בכמות. בן-גוריון ראה בכך את תמציתה של ההיסטוריה היהודית - חלשים מול חזקים, מעטים מול רבים. היום, בסיעה בת חמשת הח"כים מבקשים למצוא נחמה בדברי אחד האבות המייסדים. ברק, שמאז הקים את הסיעה החדשה מקפיד להפגין רוממות רוח ולחזור על בדיחותיו על החמישייה הקאמרית, התיישב על כיסאו מחויך. בין המיקרופונים שעל השולחן הבחין באחד שהכבל שלו ארוך מהאחרים. של מי המיקרופון, התעניין. של 'גלי ישראל', אמרו לו. מה זו התחנה הזאת, משך ברק בכתפיו. הכתב של התחנה לא נשאר חייב. היא פופולרית יותר מהמפלגה שלך, החזיר לו. סיעת העצמאות היא גוף נעדר שיווי משקל. היא דומה לעובּר שראשו הענק שוקל יותר מגופו הזעיר. רמטכ"ל, שלושה גנרלים (כלומר, שלושה שרים) וחיילת אחת. ביום ראשון דחתה ועדת השרים לחקיקה הצעת חוק של עינת וילף בעניין החינוך. שלום שמחון ניסה לגונן על הצעת החוק. תשמעו חברים, אמר, אני מבקש שתשימו לב שזוהי ההצעה הראשונה שמביאה סיעת העצמאות. לא רק זה, הקניט אדלשטיין, זו הצעת חוק שכל חברי הסיעה שאינם שרים חתומים עליה. ברק חוזר ומדגיש שהוא רואה בהקמת הסיעה מעשה בן-גוריוני, אבל רפ"י - מפלגתו של המנהיג האגדי - נעה בין שמונה לעשרה מנדטים ואילו מפלגתו החדשה של ברק על-פי כל הסקרים אינה עוברת את אחוז החסימה. לעצמאות אין סיכוי לרשת את העבודה. אשר לירושות, היחיד שהיא מצליחה לרשת הוא בנימין בן-אליעזר. שמחון ירש את משרדו, והשבוע אימץ את הסיכום לגבי העלאת שכר המינימום שהשיג בזמנו בן-אליעזר בסיועו הפעיל של עופר עיני. אבל המפלגה לא יורשת מצביעים. על מה בונה מפלגה שאין לה שטח והיא מורכבת כאמור מיושב-ראש, שלושה שרים וחברת כנסת בודדה? ההסכם הקואליציוני בין הליכוד לסיעתו של ברק לא מתייחס לעתידם הפוליטי של חברי החמישייה. חרושת השמועות מציעה כמה פתרונות. האחד, הנדיב ביותר, שהסיעה תשולב ברשימת הליכוד לכנסת על-פי מתכונת גשר-צומת. מקום אחד בכל עשירייה, למשל. שמחון יתמודד מחדש על ראשות קק"ל. וילף תתמנה לתפקיד בכיר. השילוב האפשרי ברשימת הליכוד בכנסת מתבסס על ההנחה שנתניהו יגיע לבחירות כשהוא על הסוס ולא יתקשה להעביר את השריונים במרכז הליכוד. כך או כך, בסיעת הליכוד קיימת הסכמה כמעט מקיר לקיר שלפיה מדובר בתסריט לא סביר. שריון לשלושה, בוודאי שלא. בסיעה יש כבר מי שמדבר על עתירות לבג"ץ. האפשרות שמתקבלת יותר על הדעת היא שברק יפקיר את החברים וידאג לסידור לעצמו. נתניהו יוכל לשלב אותו אישית ברשימת הליכוד אם ימצא לנכון. אופציה נוספת היא שברק יקבל מינוי אישי בממשלה הבאה אם נתניהו ירכיב אותה. אין לו עניין לכהן בכנסת. מה שמעניין אותו הוא אך ורק תפקיד שר הביטחון. נתניהו יכול להבטיח. ייתכן שאף הבטיח. אלא שהבטחות מסוג זה לא מחזיקות מים. בכנסת הבאה, אם נתניהו ירכיב את הממשלה, ישנו סיכוי גבוה שלבסוף ישאיר את ברק בחוץ מכורח הנסיבות. למשל, אם יקים ממשלת אחדות עם קדימה ויצטרך להעביר את תיק הביטחון למופז בהנחה שהלה ינצח בפריימריז. לחלופין, ייתכן שיופעל על ראש הממשלה לחץ מתוך הליכוד בדרישה למנות את יעלון. עם זאת, אם ממשלת נתניהו תחזיק את מלוא הקדנציה, עד שתקום הממשלה שאחריה כבר ימלאו לברק 71 שנים - ולא כל אחד הוא שמעון פרס. בינתיים יש לו ולחבריו לסיעה בין שנה לשנתיים של שקט פוליטי מוחלט. סיבה טובה לחייך.

צירופה של קדימה לקואליציה עלול להאפיל על ברק ולדחוף אותו הצידה, כשלבני תופסת את מקומו תחת הזרקורים. מן הפה ולחוץ ברק מצדד בצירופה של קדימה, אך מעשית אין לו שום עניין במהלך. כעת, כשאיש לא מפעיל עליו לחץ בדרישה לפרוש, אין לו צורך בעלה תאנה בדמות מפלגת שמאל נוספת. עם זאת, במערכת הפוליטית חוזרים ודנים בהקמתה של ממשלת אחדות. השבוע העלה את הנושא בישיבת הסיעה שר החינוך גדעון סער. היו שביקשו לראות בדבריו של סער בלון ניסוי. מחד-גיסא, עמדתו ידועה. כששימש ראש צוות המו"מ הקואליציוני העדיף את קדימה על פני העבודה. מאידך-גיסא, הוא נוהג להתבטא בצורה מדודה. אולי יש דברים בגו? אולי בבוקר בהיר אחד תופתע המערכת הפוליטית כפי שהופתעה מהפילוג שיזם ברק? אולי דבריו של סער היו מתואמים עם ראש הממשלה? זאב אלקין חוזר וטוען שלא מתנהלים מגעים. קראתי בעיתונים, העיר השבוע בארסיות, שמתנהלים מגעים בין דליה איציק למיכאל איתן. זה מה שיש. ברור שבתור יו"ר הקואליציה אלקין לא יחשוף מגעים חשאיים אם אלו מתקיימים. אבל הוא גם לא נוהג להתכחש בצורה גורפת למהלכים שסופם להתגלות קבל עם ועדה. קשה כמובן לדעת מה יֵלד יום, אבל נכון לעכשיו ההנחה הרווחת בקרב בכירי הליכוד בפרט והקואליציה בכלל היא שנתניהו מדבר על ממשלת אחדות על-מנת לדחוק את לבני לפינה. להדגיש את הקונצנזוס שהוא מייצג ולהכריח את יושבת-ראש האופוזיציה לדחות הצעה שאינה כנה אבל נשמעת פוליטיקלי קורקט. גם הצעתו של סער שידרה על אותו גל. הליכוד מושיט יד לנוכח המציאות הבינלאומית הקשה. שקדימה תצטייר כסרבנית אחדות. בשונה מלפני שנה, אז הצעתו של נתניהו לקדימה להצטרף נבעה מרצונו - שנכשל - להאיץ פילוג בסיעתה של לבני, הפעם לא זו הכוונה. מאז הבחירות לא חל שינוי בעמדות הצדדים. לבני עומדת על דרישתה לפרק את הקואליציה, לשנות את קווי היסוד של הממשלה ולהקים ממשלת ליכוד-קדימה על בסיס שוויוני. נתניהו לא נענה לדרישתה אחרי הבחירות כשהיה ברווז צולע. בוודאי ובוודאי שאין לו סיבה להיענות לתנאים של לבני עכשיו, כשמצבו יציב מאי פעם ואילו מעמדה נחלש. ולא מדובר בהערכת מצב שמשמיעים במחנה מופז. כמה ח"כים המקורבים ללבני הודו השבוע בשיחה עם 'מקור ראשון' שנכון לעכשיו מצבה בכי רע, בין היתר בגלל הופעתו של נתניהו בארה"ב. בשבוע הקרוב יתברר מה הנזק שייגרם ללבני עקב חשיפתו של רביב דרוקר בערוץ 10 על רשימות השכר שמשולמות על-ידי המפלגה לקבלני קולות ופעילים פוליטיים. אבל גם עוד בטרם שודרה התוכנית אישרו חברי סיעת קדימה שהפרסום ישחק לרעתה של לבני ולטובתו של מופז. לא שהקערה התהפכה על פיה, אבל נוצרה דינמיקה שלבני מתקשה לבלום אותה. "לאחרונה", סיכם אחד מהח"כים בסביבתה, "היא הולכת מדחי אל דחי".

כשהקים את סיעת העצמאות סימן ברק את מקומה על המפה הפוליטית בין הליכוד לקדימה. האמירה גררה הערות בסגנון "אין מקום להכניס סיכה בין השתיים". אלא שלעצמאות אין סיכוי להיכנס לכנסת הבאה לא בגלל היעדר מרחב בין הליכוד לקדימה אלא בגלל היותה פג שלא יעמוד על רגליו. מרחב יש ויש. נכון שבהבדלים שבין גישותיהם המדיניות של מיכאל איתן ודליה איציק יתקשה להבחין גם מי שיצטייד בזכוכית מגדלת, אלא שלא הגישות המדיניות ואפילו לא התבטאויותיהם של העומדים בראש שתי המפלגות הן שיוצרות - או לחלופין מצמצמות - את המרחק בין השתיים. המרחק נוצר בגלל חלוקת התפקידים בין הליכוד לקדימה, או ליתר דיוק בגלל חלוקת המחנות. לבני מבקשת לפקוד לקדימה את אנשי מחוז הקיבוצים על-מנת להיאבק במופז, אך זאת לא סיבה שעשויה להניע את הקיבוצניקים להתפקד לקדימה. השיקול שלהם שונה: את מקומה של מפלגת העבודה במפה הפוליטית ירשה קדימה. קדימה היא האלטרנטיבה השלטונית של מחנה השמאל. ועם כל הסנטימנטים לשלי יחימוביץ' או לעמרם מצנע, למגזר הקיבוצי יש אינטרס ברור להצטרף למפלגת השלטון ולתפוס בתוכה עמדות מפתח. נקודה נוספת המאפיינת את התהליך שעוברת קדימה: בקרב המתפקדים שלה גדל משמעותית משקלם של הערבים. אלה רואים בה יורשת של העבודה. מפלגת השלטון של מחנה השמאל. ההבדלים בין הגושים, בין בני ברית קואליציוניים, הם שקובעים את חלוקת התפקידים. את המרחק בין הליכוד לקדימה. המפץ של שרון הושלם: קדימה התמקמה סופית בנישה שתפסה קודם לכן מפלגת העבודה. מפלגה שחלק לא מבוטל ממתפקדיה הם ערביי ישראל, מפלגה שפונה למחוז הקיבוצים, מפלגה שנציגיה מדברים על "התנחלויות בגדה המערבית" ושמוכנה לקבל את מתווה אובמה - חזרה לגבולות 67' עם חילופי שטחים וחלוקת ירושלים - היא מפלגת שמאל לכל דבר. לנוכח ההתפתחויות האחרונות, לבני אף לא מתיימרת להעביר לקדימה את קולות המרכז. כפי שנהגה לפני הבחירות האחרונות, היא דואגת קודם כול לחזק את מעמדה בתוך מחנה השמאל, כשהיא נבנית על חשבון העבודה, מרצ ומפלגות השמאל הנוספות שעתידות לקום. אין זאת אומרת שהיא זנחה את החלום להרכיב ממשלה, אבל נכון לעכשיו אין לקדימה סיכוי לשנות את יחסי הכוחות בין שני המחנות. את הממשלה הבאה תרכיב אך ורק אם תצליח להעביר לצדה את ישראל ביתנו ואת הסיעות החרדיות.