לקדאפי אין מה להפסיד
מטוסי נאט"ו הגבירו לאחרונה את הפצצותיהם על כוחותיו של קדאפי, וטייסיהם אינם בוחלים גם במטרות בעלות אופי אזרחי, כמו מרכזי שלטון, צמתי תקשורת וגשרים. השבוע החלו דיבורים על יצירת בסיס למסוקים על אדמת לוב, שממנו, או מבסיסים אחרים בלוב או בתוניסיה, יפעלו חיילי נאט"ו. ההגנה על בסיסים אלה תחייב שמירה, והנה מתקבלת נוכחות צבאית קרקעית אירופית ואמריקנית בלוב. אם יבוצעו פיגועים נגדם, תמצא נאט"ו את עצמה בחזית נוספת, דומה מאוד לזו של אפגניסטן.
מצוקתו הצבאית של קדאפי מתבטאת בתופעה חדשה: חייליו נלחמים מתוך ריכוזי אוכלוסיה, ומשתמשים בסביבתם האזרחית כמגינים אנושיים. עמדותיהם ממוקמות צמוד למסגדים ולמאגרי מים, בהנחה שמטוסי נאט"ו יימנעו מתקיפתם. רבים מקציני קדאפי וחייליו עורקים ובורחים לתוניסיה, ויש גם ידיעות על חיילים וקצינים העוברים לצד המורדים. אלא שיש להתייחס בזהירות לידיעות אלה, כי ייתכן שהן לא מדויקות ונועדו ליצור דמורליזציה בקרב כוחותיו של קדאפי. המורדים מקבלים נשק חדש, וקיימים סימנים שזה מגיע לבנגזי, בירת המורדים, במטוסים מקטר, מדינת "אלג'זירה". ידיעות אלה משתלבות עם הסיוע שמגישה קטר למורדים בשיווק הנפט המופק בשטח שבשליטתם. שגרירים של לוב מתנערים מקדאפי ועוברים לייצג את המורדים.
לאחר שבנו של קדאפי נהרג בהפצצה לפני כחודש, ברור לכל כי מטרת נאט"ו היא להיפטר מקדאפי אישית, בהנחה כי היעלמותו מהזירה תביא את כוחותיו להניח את נשקם. לדעתי הדבר אינו ודאי, וחיסולו של קדאפי עלול דווקא להגביר את נחישותם של בני שבטו ושל השבטים הנאמנים לו להילחם נגד כל מי שנגדם, ולו רק כיוון שהם יודעים כי יישָחטו בסכיני המורדים אם יפלו לידיהם חיים. הדבר דומה לסברתו המוטעית של הצבא האמריקני בשנת 2004, כי אם רק ייתפס סדאם, תחדל ההתנגדות העירקית לכיבוש. אלא שהפיגועים באותה תקופה רק הלכו וגברו, בין השאר במטרה להביא את האמריקנים לשחרר את סדאם.
במקביל, מתקיימים מגעים פומביים וחשאיים, בעיקר בחסות ג'ייקוב זומה, נשיאה של דרום אפריקה, כנציג הארגון לאחדות אפריקה, שתכליתם לשכנע את קדאפי לעזוב את לוב, תוך מתן הבטחה לו ולבני שבטו שלא יאונה להם רע, אך עד עתה לא הביאו מגעים אלה לתוצאה הרצויה. גם רוסיה, ידידתו משכבר הימים, מתנערת ממנו ומצטרפת למערב בקריאתו לקדאפי לעזוב, ושר החוץ של איטליה, המתודלקת בנפט שמספקים לה המורדים, הכריז השבוע בטקס החתימה על מזכר ההבנות בין שר החוץ האיטלקי, פרנקו פרטיני, ובין עלי אלעיסווי, שר החוץ של המורדים בבנגזי, כי "משטר קדאפי הסתיים". למורדים יש סיבה טובה ליצור קשרים טובים דווקא עם איטליה: כסף לובי רב נמצא בבנקים איטלקיים, ועד לאחרונה נשלט על-ידי בניו של קדאפי. את "כספו של העם הלובי" הזה שואפים המורדים לקבל לשליטתם.
אלא ששליט לוב כנראה אינו מאמין לאף מתווך, כי איש בעולם לא יגן עליו מפני אלו שסכיניהם ממתינות לגרונו ולגרונות בני שבטו. גם אירופה אינה זוכה אצל קדאפי לאמון רב מדי: במשך עשרות שנים הוא סיפק לה נפט, והיא תקעה סכין בגבו כשמרדו בו נתיניו תאבי החירות.
סוריה - קלונה של הקהילה הבינלאומית
הנשיא בשאר אלאסד הוציא השבוע צו חנינה נשיאותי לכל האסירים הפוליטיים בסוריה. הציבור בסוריה שבע הבטחות של הנשיא, והכל מבינים כי זהו ניסיון מצידו להרגיע את הרחוב הגועש. גם כלל לא ברור מי יזכה בחנינה, האם רק המורשעים הוותיקים, אנשי "האחים המוסלמים" המבלים בכלא שנים רבות, או גם צעירים שנאסרו בשבועות האחרונים על-רקע ההפגנות.
בנוסף, אמצעי התקשורת הסוריים מסרו כי אסד מתכוון לשאת השבוע "נאום היסטורי" לאומה, אך מאז ומתמיד היה כל אחד מנאומיו "נאום היסטורי". יש ידיעות על כך שהוא מקים ועדה ציבורית לבדיקת האירועים המרים שעברו על סוריה בשלושת החודשים האחרונים, אבל איש אינו מתייחס ברצינות לכוונה זו, או לנאומיו שאינם מעוררים עוד עניין. מבחינת הרחוב, אסד הוא בחזקת "היה כלא היה". כל מה שיעשה על-מנת להישאר בשלטון - ובכלל זה שינוי בחוקים ורפורמות כלכליות - אינו מקובל על הרחוב הגועש.
השבוע החלו להגיע ידיעות על שימוש בנשק חם מצד המפגינים, והשלטון מפגיז ערים במרכז המדינה כמו אלרסתן ותלביסה, לאחר שהטיל עליהן מצור וניתק את אספקת המים, החשמל, הטלפון והאינטרנט אליהן. רשת טלוויזיה לוויינית חדשה בשם "אוגרית" מעבירה כל העת קטעי וידיאו המצולמים בערי סוריה, ובהם מוצגים לעין כל פשעי השלטון: ירי לתוך הפגנות ולוויות, התעללות באנשים חיים ומתים, קריאות לציבור להתקומם ונתונים על קציר הדמים. יש סברה כי מי שעומד מאחורי ערוץ זה הוא עבד אלחלים ח'דאם.
סרטון שהופץ באינטרנט על עינויים עד מוות של ילד בן 13, חמזה עלי אלח'טיב, הוציא לרחוב הפגנות רבות, שגם הן גבו מחיר דמים יקר. מספר ההרוגים היומי מגיע לכ-20, וארגונים בינלאומיים אומדים את מספר ההרוגים מאז פרוץ ההפגנות בכ-1500. מתרבות הידיעות על עריקת חיילים מהצבא עם נשקם, וקיימת אפשרות כי נשק זה ישמש את מתנגדי השלטון. המפגינים ממשיכים במעשה האהוב עליהם ביותר: קריעת תמונות ענק של הנשיא המוצבות על בניינים וכשלטי רחוב.
מגזרי כלכלה רבים בסוריה משותקים בשל המהומות. האבטלה גואה, וסורים רבים בורחים לטורקיה וללבנון, עד יעבור זעם. ייתכן כי לקראת ה-5 ביוני, יום הזיכרון למלחמת ששת הימים, ישתדל שוב השלטון להפנות את המצלמות לגבול הסורי-ישראלי, באמצעות ניסיון נוסף לגרום לחדירה המונית של אנשים בלתי חמושים לשטח ישראל.
ההסלמה בין השלטון ובין העם הולכת וגוברת, וצעדי השלטון להרגעת הרוחות קטנים מדי ומאוחרים מדי. טורקיה אירחה השבוע באנטליה כינוס של ארגוני אופוזיציה סוריים, ועובדה זו מצביעה על כך שהשלטון בטורקיה כבר שומע את חרחורי המוות של שלטון אסד. שאלה שאף אחד אינו יודע להשיב עליה היא כמה זמן עוד ימשיכו נאמני השלטון להילחם על נפשם, וכמה סורים נוספים ישלמו בחייהם את מחיר חירותם.
בלחצן של רוסיה, סין וארבע חברות לא קבועות במועצת הביטחון, נמנעה המועצה מלדון בהפרת זכויות האדם בסוריה. אחרים בעולם מטילים אחריות, קוראים, מבקשים, פונים ומפצירים, אך ישיבתם בחיבוק ידיים היא אות קלון על מצחה של הקהילה הבינלאומית. אולי יארגנו איזה משט קטן גם לסוריה?
אל-קאעידה ממתינים בסבלנות
תימן מחליקה בבִטחה לתוך מערבולת של מלחמת אזרחים. הפגנות בערים תעז וזינג'באר הפכו למרחץ דמים עם עשרות הרוגים, בשל התייצבותו הגלויה של שייח' צאדק אלאחמר, ראש שבט חאשד, נגד הנשיא עלי עבדאללה צאלח. בתגובה, הוציא הנשיא צו מעצר לשייח' אלאחמר, והשבט רואה בצו זה השפלה למנהיגו. השבטים הנאמנים לנשיא משרתים בצבא ויורים בתותחים על מתנגדיו הבלתי חמושים.
ההידרדרות השבוע נבעה מסירובו של הנשיא לחתום על הסכם שהציעו מדינות המפרץ, שבו הוא מוותר על השלטון תמורת חסינות מפני העמדה לדין. הוא פחד שמא ההסכם לא יבוצע עקב דרישת הרחוב עלול להפגין ולדרוש את דמו, כדוגמת מה שקורה במצרים.
הנשיא גם מואשם במעשה חמור מעין כמוהו - הרג מתווכים שהגיעו אליו כדי למצוא מוצא מן המשבר - המנוגד לחלוטין לקוד ההתנהגות השבטי, ונקמת הדם חייבת להגיע.
פעילי אל-קאעידה הרבים הנמצאים בתימן ממתינים בסבלנות לנפילת השלטון ולתוהו ובוהו שישתרר בעקבות כך. במצב זה של "לית דין ולית דיין" הם יוכלו לפעול בחופשיות נגד כל מי שעולה על רוחם, בתימן, בים ובמדינות אחרות. נראה כי העולם ייאלץ להתערב בתימן עוד לפני שיצטרך לעשות זאת בסוריה. על התעופה האזרחית מישראל להודו ולתאילנד, כמו גם התחבורה הימית הכלל עולמית העוברת במיצרי באב אלמנדב, להתחשב באנדרלמוסיה ההולכת ומתפתחת בתימן, וד"ל.
