לפני כשבועיים פורסם כי יצרנית המטוסים האמריקנית וספקית הטכנולוגיה המרכזית של הממשל האמריקני "לוקהיד מרטין" הדפה מתקפת האקרים, שהוגדרה כמשמעותית ועקשנית, על מערכות המידע שלה.
חרף דיווּחה של החברה כי מאגרי המידע של לקוחותיה, תוכניות שונות ועובדי החברה לא היו בסכנה הודות לפעולות הגנה כמעט מידיות, מסר משרד ההגנה האמריקני כי גורמי הממשל פועלים לצד לוקהיד מרטין מנסים להעריך את מידת הנזק שגרמה המתקפה, ומן המחלקה לביטחון לאומי של ארה"ב אף נמסר כי לשם כך אף הציעו את עזרתם של מומחיה לאבטחת מידע.
אירוע זה הוא בבחינת קצה הקרחון של מה שמתרחש כמעט מדי יום במדינות בעלות טכנולוגיה מפותחת שבהן פועלות מערכות מיחשוב ותקשורת, וממחיש את היכולות של גורמים שונים לנהל מלחמת סייבר. לרגל יום עיון בנושא "לוחמת סייבר - אתגרים בזירה העולמית, המדינית והטכנולוגית", שנערך ב-9 ביוני מטעם סדנת יובל נאמן למדע, טכנולוגיה וביטחון והמכון למחקרי ביטחון לאומי שליד אוניברסיטת תל אביב, ביקשנו מאל"מ (מיל.) ד"ר גבי סיבוני העומד בראש תוכנית המחקר: צבא ואסטרטגיה, ולוחמת מידע במכון, להאיר לנו את מהותה של הלוחמה. "זו כוללת פגיעה במחשבים ושיבוש תהליכי זרימת מידע חיונית בארגון", מסביר סיבוני. "פגיעה זו כוללת אפשרות לשתק ואף לגרום לפגיעות פיזיות של ממש במערכים חיוניים של תאגיד כלכלי, ממשל או צבא, כאשר המרחב הקיברנטי הופך למרחב לחימה של ממש". לדבריו, עוצמתה של מדינה נמדדת על-פי השילוב שבין עוצמתה הכלכלית, החברתית והמדעית לבין עוצמתה הצבאית. תפקידה של זו האחרונה הוא להגן על האזרחים ועל הטריטוריה כדי שאלה יוכלו לשמר ולפתח את עוצמותיהם האחרות. פגיעותו של המרחב הקיברנטי לתקיפות מצד מערכות תקשורת ומחשבים, מביאה לשינוי דרמטי במשוואה זו. לראשונה ניתן לפגוע אנושות בעוצמה הכלכלית של מדינות על-ידי שיתוק מערכיהן הכלכליים והאזרחים, ללא הפעלת כוח אש ותמרון כוחות. יכולות המדינות לפעול במרחב הקיברנטי, הן לצרכי הגנה והן לצרכי התקפה, קרוב לוודאי יתפסו בעתיד מקום משמעותי לצד היכולות הצבאיות הקלאסיות.
מדינות מודרניות וצבאות מתקדמים מגבירים בהתמדה את פעילותם במרחב הקיברנטי המהווה עבורם מקור עוצמה, אך תשתיות חשמל, תקשורת, מים, תחבורה ובנקאות הנשענות על המרחב הזה מהוות אצלנו בטן רכה. אך לא רק הן. גם רשתות הפיקוד, השליטה והבקרה הצבאיות תלויות במרחב הקיברנטי, ולמעשה כל הטכנולוגיות המתקדמות של שדה הקרב המודרני - ביניהן איסוף מידע חיוני, ניצול לוויינים בשדה הקרב, הפעלת כלי לחימה ושילוב בין זיהוי מטרות לבין מערכות אש בזמן אמת.
מהו החידוש שבלוחמה הקיברנטית?
"המלחמות הפיזיות ידועות לנו לאורך היסטוריה מתועדת של 5000 שנה. הלוחמה הקיברנטית היא תהליך שהתפתח בעשורים האחרונים במקביל למיחשוב והוגדר כמימד החמישי אחרי ארבעת המימדים הוותיקים: הים, היבשה, האוויר והחלל.
"לוחמת הסייבר היא התקפה בודדת או סידרת התקפות של מערכות מחשבים או מערכות אחרות המנוהלות באמצעות מחשב, המבוצעות מצד מדינה אחת או קבוצה בה, או ארגון טרור, נגד מטרות במדינה שנייה, בין אם הן מערכות ממשלתיות, ביטחוניות, תשתיות לאומיות או פרטיות.
"מדינה מגינה על גבולותיה על-ידי מניעת אפשרות של חדירה פיזית דרכם, והיא מגינה על מטרות חיוניות כמו מרכזי אוכלוסיה, תחנות כוח, מאגרי דלק ושדות תעופה, על-ידי פיתוח והצבה של מערכות הגנה בנוסח טילי "חץ" ו"כיפת ברזל", שגם מתריעות על תקיפה וגם תוקפות.
"במרחב הלחימה הקיברנטי יש לאויב יכולת פעולה במהירות קרובה למהירות האור, כמעט ללא מגבלות גיאוגרפיות מסורתיות, מה שמאפשר לתוקפים לבצע תקיפות בטווחים ארוכים ובמהירות הבזק, בלא חיכוך עם היריב במרחבים הפיזיים.
"עם זאת, המרחב הקיברנטי מקיים תלות במרחבים האלה, הקשורה לפריסת תשתיות הרשת. לפיכך, יכולת התקיפה המהירה מחייבת את הצד המתגונן להפעיל מערכות הגנה דינמיות המגיבות אוטומטית נגד תוקף, בזמן אמת וללא שיקול דעת אנושי".
הפעולות הביטחוניות הנוגעות למרחב הקיברנטי מוגדרות על-ידי האו"ם כפעולות המכוונות לרובד האנושי שמטרתן לשנות את התנהגותו של האדם המשתמש במחשב, כגון העברת מסרי מידע גלויים או סמויים ליריב. סיבוני מסביר כי מדובר ב"תוכנות ומטרות ריגול, תקיפת מחשבים ותקיפת מכונות ומתקנים במרחבים הפיזיים הנשלטים מהמרחב הקיברנטי, כדוגמת שימוש במנגנון בקרה תרמי שיוביל לפיצוץ מפעל ביטחוני, או שיבוש מד גובה שיוביל לפגיעה בכלי טייס. ואילו ברובד הפיזי, מדובר בפגיעה בחומרה שעליה נשען הרובד הלוגי ובפעולות מחוץ למרחב הקיברנטי נגד תשתיות שהמרחב נשען עליהן".
"מערכות הנשק" במלחמה הקיברנטית
לדברי סיבוני, שתואר הד"ר שלו הוא בתחום מערכות מידע גיאוגרפיות, "המרחב הקיברנטי מבוסס בעיקרו על תשתיות תקשורת ותשתיות מיחשוב של חברות גלובליות - מייקרוסופט, סיסקו, צ'ק פוינט וכולי, המקושרות זו לזו והמצויות בהרבה מדינות. מצב זה יוצר בעיות סבוכות במיגון המרחב המחייבות שימוש במוצרי אבטחה. יתר על כן, במקרים רבים המרחב האזרחי והצבאי משולבים, ומכאן שההגנה על תשתיות אזרחיות חיונית גם לצרכים הצבאיים.
"בהיבט ההתקפי, מדינות יכולות להקים כוחות קיברנטיים בעלי יכולת תקיפה מתקדמת במחירים נמוכים יחסית לאלה הדרושים לבניית כוחות קינטיים מתקדמים. כמו-כן, יש לארגונים ולקבוצות היכולת להצטייד ולהפעיל נשק קיברנטי, ואף לשכור אזרחים וחברות פרטיות שיפעלו בשבילם, או כפי שאמר וויליאם לין שכיהן כסגן מזכיר ההגנה של ארה"ב: 'כמה תריסרי מתכנתים מוכשרים יכולים לגרום נזק רב'".
שדה הקרב הקיברנטי מחייב אותנו לבחון את תוקף המושגים האסטרטגיים המסורתיים וליצוק בהם תכנים חדשים, אומר סיבוני, ומוסיף כי בהעדר המשׂגה עדכנית, ימשיכו תפיסות של שדה הקרב המסורתי ומונחים כמו הרתעה, הגנה, התקפה, מרוץ חימוש וכולי לשמש לאורך זמן, תוך התאמתם למרחב החדש.
במדינות רבות בעולם הגופים האמונים על הלוחמה הקיברנטית הם גופים ביטחוניים, כלומר צבאות וארגוני מודיעין, בעוד שבהגנת המרחב הקיברנטי מעורבים גם גופים רבים במגזר האזרחי ובהם משרדי
ממשלה וחברות פרטיות, כמו חברות אבטחה של טכולוגיה ותקשורת.
מטה סייבר לאומי
כדי לאפשר את הבסיס המתאים לגיבוש תוכניות הגנה, מפעיל המשרד האמריקני לביטחון מתודולוגיה בשם 'סקירת עמידות קיברנטית' של גופים ותשתיות קריטיות השייכים לתחומי מים, אנרגיה, תקשורת, תחבורה, תעשיה כימית, חקלאות ותעשיית מזון, מערכות מידע, בנקאות ושירותים פיננסיים ומסחריים, שירותי בריאות וגם נכסים בעלי חשיבות לזיכרון הלאומי האמריקני כמו אנדרטאות ואתרי מורשת.
בישראל הוקמה לפני מספר שנים הרשות לאבטחת מידע, המביאה מעת לעת לאישורה של ועדת ההיגוי במטה לביטחון לאומי רשימה של גופים נוספים שיידרשו להעמיק את הגנתם ולעמוד בהנחיית ההבטחה של הרשות. "אולם אין בנמצא תהליך סטטוטורי שיטתי ומחייב שיאפשר איתורם של גופים כאלה", מתריע סיבוני, ומוסיף: "למעשה, יש ליצור תהליך מובנה שיאפשר שיפור משמעותי, בעיקר בכל הקשור למיזמים מסויימים בסקטור הפרטי החשופים לפגיעה קיברנטית, אשר השפעתה עלולה להיות רחבה ואף להגיע לרמה הלאומית".
צה"ל עשה צעד חשוב בהכירו עוד לפני שנתיים במרחב הקיברנטי כמרחב אסטרטגי ואופרטיבי חדש, והקים את מטה הסייבר המטכ"לי הפועל במתכונת של פיקוד הסייבר של משרד ההגנה האמריקני. במישור הלאומי אצלנו, ב-18 במאי האחרון הכריז ראש הממשלה
בנימין נתניהו על הקמתו של מטה סייבר לאומי. לפי הודעת משרד ראש הממשלה "ייעודו העיקרי של המטה הוא להרחיב את יכולות ההגנה של המדינה על מערכות התשתיות החיוניות מפני התקפות טרור קיברנטי, המבוצעות הן בידי מדינות זרות והן בידי גורמי טרור". לפי התוכנית, המטה יפעל בנוסף על הגופים הממלכתיים האופרטיביים הפועלים בתחום ומעליהם, כגון הרשות לאבטחת מידע בשב"כ ופרויקט תהיל"ה המספק שירותי גלישה מאובטחים למשרדי הממשלה.
כפי שהוצג אתמול בכנס "לוחמת סייבר - האתגרים בזירה העולמית, המדינית והטכנולוגית" ובמזכר שהוכן במכון למחקרי ביטחון לאומי, בין תפקידיו של מטה הסייבר הלאומי מוצע לכלול סיוע לדרג המדיני בקבלת החלטות ובעיצוב מדיניות בתחום הגנת המרחב הקיברנטי הלאומי, הערכות סיכונים והערכות מצב, ובכלל זה המלצות לפעולה. כמו-כן מוצע להקים ולהפעיל מרכז אופרטיבי מדינתי ("מרכז מבצעים" קיברנטי שתפקידו יהיה ליצור תמונת מצב דינמית של איומים קיברנטיים). בנוסף, מוצע ליזום תחומי פיתוח של אמצעי הגנה, הכשרת כוח אדם מקצועי ושיתופי פעולה עם מדינות אחרות בנוגע לביטחון המרחב הקיברנטי.
ביקשתי לשמוע מפיו של ד"ר סיבוני מהם לדעתו סיכויי ההצלחה של ישראל במרחב הקיברנטי. להערכתו, "לישראל יש היכולת להיות בין המדינות המובילות בעולם בתחום הביטחון הקיברנטי, לנוכח ההון האנושי והידע הטכנולוגי הגבוהים שבידיה. האלוף (ב(מיל.)) עמוס ידלין אמר בכנס של יחידת העילית של אגף המודיעין שהוקדש לנושא, כי לוחמת הסייבר הולמת את תפיסת הביטחון של ישראל. לניהול מאבק זה אין צורך באוצרות טבע והכל כחול לבן, בלי תלות בסיוע זר. זהו תחום המוכר היטב לישראלים הצעירים, וחשוב לנו לשמור על ההובלה לנוכח השינויים המסחררים בעולם הסייבר".
