השבוע ראינו שתי דוגמאות מובהקות להתנהגות ממשלתית מעוותת ונפסדת, המעידה על שיבוש המושגים במוחם ובליבם של נבחרי הציבור.
הדוגמה האחת הם דבריו של שר האוצר, ד"ר
יובל שטייניץ, בתגובה לדברי
נוחי דנקנר כי הוא מציע לממשלה להפחית את המע"מ. תגובתו של שטייניץ הייתה כך: "אני מעריך את נוחי דנקנר, אך מוטב שאנשי עסקים לא יתנו עצות לממשלה".
סליחה, ד"ר שטייניץ, מדוע אסור לאנשי עסקים לתת עצות לממשלה? מדוע אסור לכל אזרח אחר, גם כזה שאינו איש עסקים, לנסות ולתת לממשלה מעצתו הטובה? איזה מין שיח חד-כיווני זה שאתה מנסה לנהל עם אזרחיך, אשר בעיניך אינם ראויים אף לנסות ולהביע דעתם בעד או נגד מדיניותך הקיימת או זו שאינה קיימת? מה, מי שנאלץ לשלם על שגיאותיך בכספו, הדל מאוד לעיתים קרובות, מנוע לדעתך אף מלנסות לייעץ לך? שמא נערוך בדיקות-דם לכלל האוכלוסיה, ונראה האומנם דמם של שרי האוצר לדורותיהם היה והווה סמוק מדמם של שאר האזרחים?
המסר הנובע מדברי שטייניץ הוא כזה: האזרח המטומטם אינו ראוי עצות לתת לנו, גאוני הממשלה, ומוטב שיתחוב את אפו אך ורק בעסקיו ובענייניו.
זהו מסר שחצני, חצוף, מזלזל באזרחים ומנוגד לכל ערכיו של העולם הדמוקרטי. במדינות אחרות, לא רק כאשר האזרח מנסה לייעץ לממשלה, אלא אפילו כאשר הוא מבקר קשות, מחרף ומגדף את הממשלה או מי משריה, הממשלה או השר הנוגע בדבר משיבים לו במלוא הנימוס, בלשון נאותה וללא שום הפגנת זלזול.
הלו, ד"ר שטייניץ, אתה עובד אצלנו, מקבל מאיתנו את משכורתך הלא-קטנה ונהנה ממשמני הארץ ברוב כיבודים. אכן, קיבלת מאיתנו את הסמכות הזמנית לקבוע בענייני האוצר וכלכלת המדינה, אך מי אתה שתשתחצן ותתנשא עלינו? האזרח נוחי דנקנר, ככל אזרח אחר, רשאי להביע דעתו ככל העולה על רוחו, ודווקא במקרה שלו ראוי בהחלט שתשמע את עצתו – לבטח בתחומי הכלכלה, שבהם הוכיח כי הוא יודע פרק כלשהו. אינך חייב לקבל את דעתו, אך במיוחד כאשר הוא נוסע לקריית שמונה ומבצע שם חלק מהדברים שהיה זה תפקידה של הממשלה לבצע – לכל הפחות שתוק והקשב לו. לאחר שתהרהר בעצתו ותשקול אותה, מובן מאליו כי תפקידך הוא לבדוק האם אין בה שיקולים לא-ראויים או יסודות שליליים, וזכותך אפילו לדחותה כליל בהליכי ההחלטה הנכונים, אך זאת מתוך כיבוד האזרח שטרח להציעה ובהחלט בהכנעה הראויה למי שפועל לא כממונה על האזרח אלא כשליחו.
ככל שיכולנו להבחין, שותפו-יריבו של שטייניץ, פרופ'
סטנלי פישר, אחד המומחים הגדולים ביותר בעולם בנושאי כלכלה, הפגין לא-אחת סממני צניעות והכנעה, כיאה לפקיד הציבור במשטר דמוקרטי. למרבה הצער, סממנים כאלה נדירים מאוד בממשלת ישראל ובמשרדיה.
הדוגמה השנייה להתנהגות ממשלתית מעוותת ונפסדת היא פרשת שינוי קווי האוטובוסים בגוש דן. על-פי דברי האחראים לכך מדובר בשינוי גדול ורדיקלי, שנודעת לו השפעה גדולה מאוד על חיי המונים, שרבים מהם מוגבלים בכיסם, בבריאותם, ביכולתם הגופנית או השכלית, או בכל אלה גם יחד. אחד האחראים, לנוכח המחאות הרבות שהושמעו, כבר אמר שמדובר בתוכנית שניתן לשנותה וכי ייעשו שינויים אם יתברר הצורך בהם.
ואכן, מחאות רבות הושמעו: העיוורים, הקשישים, הנכים, בית החולים ע"ש שיבא ואחרים כבר טענו, שהתוכנית אינה מתחשבת בהם ועתידה לגרום להם נזקים וקשיים גדולים.
שוב אנו רואים שהממשלה ואנשיה סבורים, כמו שטייניץ בדוגמה הראשונה, כי החוכמה היא נחלתם הבלעדית וכי האזרח המטומטם אינו ראוי שיתחשבו בדעתו. והרי תוכנית זו, בהשפעתה על חיי מיליונים רבים מדי שנה, חשובה לאין ערוך מכל תוכנית בניין ערים ארצית או מקומית, שהחוק מחייב להציגה ברבים ולאפשר לכל אזרח להגיש התנגדותו לה (במגבלות הקשורות לקשר שבינו ובין התוכנית המוצעת, כדי למנוע התנגדויות לא-רלוונטיות). מה היה נגרע מכבודה, מסמכותה ומיכולת השפעתה של הממשלה, אילו פורסמה ברבים תוכנית השינויים בתחבורה הציבורית, על כל פרטיה ודקדוקיה, שנה תמימה מראש – ככלות הכל, מדובר בשינוי הסדרים ששררו כאן עשרות שנים – תוך מתן אפשרות לכל אזרח ולכל מוסד להציג התנגדותו או הצעתו לשינויים בה, וכל ההצעות היו מובאות להכרעתה של ועדה ציבורית?
אילו כך נעשה, הייתה נמנעת האנדרלמוסיה שתשרור כאן בהכרח תקופה ארוכה, כאשר אנשים רבים תועים, מאחרים לעבודתם, נשרכים ברגל בחום או בגשם על פני מרחקים גדולים בהיותם נכים, עיוורים, קשישים או חולים, ושוב ייאלצו להסתגל לשינויים שהפריץ הממשלתי יואיל ברוב טובו להנהיג, לאחר שיאזין - אם בכלל, כפי שנובע מעמדתו של שטייניץ שראינו לעיל - לעצתם הטובה, שהתקבלה באיחור במקום מראש.
קראנו לאחרונה על הכשל החמור בתחום לימודי האזרחות. שתי דוגמאות אלו הבהירו לנו, שהראשונים החייבים לשבת וללמוד אזרחות טובה והתנהגות ממשלתית נכונה ונבונה, הם שרי הממשלה והפקידות הבכירה בה. אציע בהכנעה, שכישלון בבחינה בתום השיעורים הללו יביא להדחתו של הנבחן מתפקידו.
איזו אוטופיה...
