מי מרוויח מתחבורה ציבורית כושלת?

אין חילוקי דעות כי בישראל התחבורה הציבורית כושלת. אולם איש לא שואל מה הסיבות לכך. כאשר בכל יתר מדינות ארגון ה-oecd (שאנו חברים בו) פועלת תחבורה ציבורית יעילה המשרתת את הציבור הרחב, צריך לתהות למה אין הדבר אצלנו. אי-אפשר להאשים את האחראים לתחבורה הציבורית בשלושים השנים האחרונות בטמטום יוצא-דופן, למרות שיש מקום לדעה כי קבלה לתפקיד לפי העדפה מפלגתית - ולא כישורית - גורמת לריבוי עובדים לא כשרים לתפקידם. שרי התחבורה, ממשה קצב עד ישראל כץ, הצטיינו ומצטיינים בחלוקת ג'ובים לחברי הליכוד תמורת השפעה גדולה במרכז הליכוד. אולם לדעתי הגורם המרכזי לאי-פיתוח התחבורה הציבורית הוא העובדה כי תחבורה ציבורית כושלת גורמת לרכישה מוגברת של מכוניות פרטיות. עובד הגר בברוקלין ועובד במנהטן לא יעלה על דעתו לנסוע במכונית פרטית למקום העבודה. יש לו רשת תחבורה ציבורית יעילה ומהירה, והוא לא ישתמש ברכב פרטי יקר. כך גם העובדים בכמעט כל ערי מדינות המערב. בישראל אין לעובד דרך להגיע ממגוריו לעבודתו זולת ברכב פרטי. התחבורה הציבורית לכל סוגיה אינה יעילה, אינה מהימנה, ואינה מאפשרת הגעה במהירות וביעילות. המרוויחים הגדולים ממצב זה הם יבואני הרכב, חברות הליסינג למיניהן, ותעשיית המוסכים הענקית. אילו הייתה בישראל תחבורה ציבורית יעילה כמו במערב, היו הכנסות סקטורים אלו צונחות במחצית ויותר. סקטורים אלו מעוניינים בהמשך המצב הקיים. יושב ראש ועדת הכלכלה של הכנסת, כרמל הכהן-שאמה, יעשה נכון אם יזמין, במרכז המחקר של הכנסת, בדיקת קשרים בין סקטורים אלו - לנבחרי ציבור בכנסת וברשויות המקומיות. תורם נוסף למצב הם העשירונים העליונים שאינם משתמשים בתחבורה ציבורית, מכיוון ששימוש ברכב פרטי יקר אינו מעמסה בשבילם. עבורם טורחים שרי התחבורה וראשי הערים להקל על נסיעתם, על חשבון כל יתר הנוסעים בכבישים. למענם מתקינים כבישי אגרה ומסלולים מהירים בתשלום, המאפשרים לבעלי יכולת התשלום לדלג על פקקי תנועה באמצעות הקטנת שטחי הנסיעה לכל יתר הנוסעים. שר התחבורה ישראל כץ וראש עיריית תל אביב-יפו רון חולדאי לא יעמדו בפקקים בכניסות לתל אביב או לירושלים. למענם, ולמען בעלי הממון התומכים בהם, הותקנו כבישי האגרה למיניהם.