על כל השאלות הצדדיות מדברים בהרחבה בוויכוח סביב פרשת הרב ליאור ושי ניצן, רק לא על השאלה האם זו פרשת הרב ליאור או פרשת שי ניצן, והיא לדעתי השאלה העיקרית.
תארו לכם ששר הביטחון לא אוהב את מה שאני כותב בעיתון. לא סתם לא אוהב, נורא לא אוהב, מזועזע ממני ממש. אבל כיוון שהחוק לא מאפשר לו לסתום לי את הפה או להטיל עליי עונש, הוא מחליט לטרטר אותי באמצעות משלוח צווי 8 פיקטיביים שיחייבו אותי להתייצב פעם במטולה ופעם באילת ויקשו עליי את החיים. ונניח שאני מבין שמדובר בצווי סרק ולא מתייצב. האם זה סיפור על חייל מילואים שלא התייצב או על שר ביטחון שמשתמש לרעה בסמכותו?
או משל אחר: מפעם לפעם אנחנו קוראים לצערנו בעיתון על מפקד מושחת שפקד על חייליו לעשות לו עבודה פרטית. לסייד לו את הבית או לשטוף את המכונית של אשתו. אין הרבה כאלה בצה"ל אבל לפעמים זה קורה. על-פי החוק הצבאי, החייל במקרה כזה חייב קודם כול למלא את הפקודה המושחתת ורק אחר כך להתלונן. עכשיו תארו לכם מקרה שבו חייל אחד עם ראש גדול לא נהג לפי החוק הצבאי, אלא סירב לשטוף את המכונית של אשת המפקד. על מי הסיפור כאן? זה סיפור על חייל סרבן או סיפור על מפקד מושחת?
שי ניצן הוא לא פקיד מושחת. הוא אידיאליסט ומתקן עולם. יש לו אג'נדה של חירות ושוויון וערכים נעלים, אבל משרת ציבור שמשרת אג'נדה, נעלה או בזויה, זהה עקרונית למפקד המושחת. הוא שלח את המשטרה לטרטר את הרב ליאור באמצעות זימונו לחקירה בלתי נחוצה בעליל. אני לא יודע אם המטרה הייתה לחנך את הרב, או להעניש אותו, או לבזות אותו או להראות לו מי כאן בעל הבית. דבר אחד אני יודע ושי ניצן יודע: זו לא הייתה חקירה אלא טרטור. לא היה פה מה לחקור.
ואגב השאלה מי כאן בעל הבית, אולי כדאי להזכיר שבמדינה דמוקרטית לא השלטון הוא בעל הבית אלא האזרח. ובמדינה דמוקרטית אין למשטרה סמכות לטרטר אזרח ואין לפרקליטות סמכות להעניש אזרח, ובזה אין שום הבדל בין רב גדול בתורה ובין אזרח פשוט שבפשוטים. רק בית המשפט רשאי להטיל עונש על אזרח, ורק לאחר שהוגש נגדו כתב אישום והוא נמצא אשם. אלא שכדי לברר היטב את העובדות ולדעת אם יש מקום להעמידו לדין, ורק לשם כך, החוק מתיר לפרקליטות לחטט בענייניו של האזרח החשוד, ולמשטרה לגזול מזמנו של האזרח החשוד. וזאת מתוך הנחה שהפרקליטות והמשטרה מבינים שמדובר בהפרה של זכויות האזרח באין ברירה, ולכן לעולם לא ינצלו לרעה את הכוח שניתן בידיהם ולא ישתמשו בו למטרות אחרות.
ובזה שי ניצן האידיאליסט שבנמשל, דומה לגמרי למפקד המושחת שבמשל. הוא ידע היטב שאין בפרשה הזאת עובדות בלתי ידועות שמצריכות חקירה, אבל הוא הורה על חקירת משטרה כסוג של עונש. הוא גם ידע שנגד הרב ליאור לא יוגש כתב אישום, כי החוק הישראלי לא מאפשר להטיל עליו עונש. אבל הוא מאמין שמחובתו להעניש את הרב ליאור, ואם החוק לא מאפשר לו להעניש את הרב בגדול, הוא יעניש אותו שלא כחוק לפחות בקטן.
זה הסיפור, ולא סירובו של הרב להתייצב לחקירה המיותרת. איש השלטון חרג מסמכותו והחליט לטרטר אזרח או להעניש אותו שלא כחוק. האזרח סירב לשתף פעולה. מי משניהם הוא זה שרואה את עצמו מעל לחוק?
