משבר הדיור הדרמטי בישראל מציף את הרחובות. הוא הפך למאיץ של תנועת מחאה מהגדולות בתולדותנו. לא תמיד ברור עם זאת: של מי המשבר? במי הוא פוגע? במרכז או בפריפריה?
תזכורת: שר השיכון מיהר להגיב לזעקה, כבר בימי המחאה הראשונים, ושלף בקלילות פתרון: הוא נזף ביושבי רוטשילד ושלח אותם לפריפריה. לא ברור אם אטיאס בדק לפני ששיגר את המוחים לפאתי הארץ בהינף יד.
מאז התרחבה המחאה מדן ועד אילת, אבל תמונת הדיור בפריפריה עודנה לוטה בערפל. אשדוד יכולה לספק מידע מרתק על תהליכים הפוקדים את שוק הדיור. העיר מונה היום כ-230 אלף תושבים. היא קלטה המון עולים: בעשור שבין 1994 עד 2004 גדלה העיר בלא פחות מ-70%!. כיום, כ-45% מתושבי העיר הם עולים או ילדי עולים. שליש מהאשדודים עלו אחרי 1990.
בעקבות גל העלייה ידעה העיר גל עצום של בנייה בסיוע ממשלתי. ואולם מאז, חל מפנה דרמטי: בעשור האחרון החליטה העירייה, בדומה לעיריות אחרות, למקד מאמצים במשיכת אוכלוסיות אמידות. על כן תוכננו בעיר בעיקר דירות גדולות, מפוארות ויקרות.
למרבה התמיהה, הגודל הממוצע של הדירות באשדוד גדול מזה שב-5 הערים הגדולות. זאת ועוד, הוא אף נמצא במגמת עליה. ברובעים החדשים הנבנים כיום לא ניתן כלל לאתר דירות 3-3.5 חדרים. התוכניות לעתיד, כגון תוכנית מע"ר דרום, כוללות בעיקר דירות יוקרה בנות חמישה, ששה ואף שבעה חדרים.
גם במחירי הדירות חלה תפנית דרמטית: המחירים באשדוד זינקו בשנים האחרונות במהירות יוצאת דופן, גם ביחס למחירי הדיור בישראל. משנת 2008 צמחו מחירי הדירות באשדוד ב-55%.
בגבור הגאות, החופים הנאים של אשדוד הפכו לאטרקציה אפילו עבור המתגוררים מעבר לים: על-פי אתר MNA מחקרי נדל"ן, מחצית מהדירות החדשות בעיר בשנים האחרונות נרכשו ע"י תושבי צרפת. ניתן להתבשם באטרקטיביות - והבושם הצרפתי משובח במיוחד. אבל, לפי נתוני "מדד הבועה" של MNA, הביקוש הצרפתי יצר "בועת" נדל"ן באשדוד, שעלולה לקרוס.
חמור מכך: לכאורה העיר עולה כפורחת. בפועל, נראה כי תושביה נותרים הרחק מאחור. הם אינם מסוגלים לממן את רכישתן של הדירות הנבנות בה: לפי נתוני הביטוח הלאומי, בשנת 2008, ההכנסה הממוצעת לשכיר אשדודי הייתה 6250 שקלים ברוטו, 11% פחות מהממוצע הארצי (העצמאים באשדוד מרוויחים אף פחות). זוג שכירים המשתכר כך נדרש לשלם סכומי עתק ולמשכן את עתידו כדי לממן דירה חדשה בת ארבעה חדרים, שמחירה 1.3 מיליון ש"ח לפחות.
האשדודים נשארים מאחור כי יותר- 42% מבניה העובדים של העיר משתכרים פחות משכר המינימום. הם נזנחים כי יותר מ-35 אלף תושבים חיים מקצבאות: הבטחת הכנסה, דמי אבטלה, קצבאות זקנה, ועוד. אחוז המובטלים באשדוד הוא מעל 8%, כ-1.5% מעל הממוצע הארצי. לכל אלו אין פתרון דיור: הסיוע במשכנאות לנזקקים הולך ונעלם, מאגר הדיור הציבורי מתדלל ואוזל, ואילו הסיוע בדיור נותן מענה מזערי, שאינו קשור כלל לעלות המאמירה של השכירות.
עיון זריז באתרי הנדל"ן מגלה: מחיר המינימום לדירת 3 חדרים באיזורים הישנים בעיר עומד על 700 אלף ש"ח. באיזורים הדרומיים החדשים יותר מגיע מחיר המינימום ל-850 אלף שקלים. ואילו מחיר דירת 3 חדרים ממוצעת באשדוד הוא 950 אלף ש"ח. המשמעות: העיר הפכה מאבן שואבת לצעירים מהמעמד הבינוני והנמוך - למרחב ההולך ונאטם בפניהם, גם אם הם מסתפקים בדירה ישנה וצנועה.
משבר הדיור הוליד לראשונה הגירה שלילית מאשדוד. החל בשנת 2006 נרשם בעיר מאזן ההגירה שלילי. בהמשך החלה העיר לדמם: בשנת 2009 עזבו את העיר כ-6200 תושבים ונרשם מאזן הגירה שלילי של כ-1500 אנשים. ניתוח הנתונים מלמד כי 2755 צעירים עד גיל 35 עזבו באותה שנה את העיר. בדיקה מגלה כי רוב הזוגות הנשואים (80%) שנפרדו מאשדוד בחרו לעבור לערים שבהן מחירי הדיור סבירים יותר: אשקלון, גן יבנה ויבנה.
היחידה האסרטגית בעירייה התריעה זה מכבר: הפכנו מעיר קולטת לעיר פולטת. צמצום מלאי הקרקעות והתייקרות הבניה ימנעו מתושבי העיר לקנות בה דירות. היחידה העריכה שעד שנת 2030 יאלצו 63,000 אנשים לעזוב את העיר!!!. כלומר: בתוך כ-18 שנים, העיר תינטש בידי יותר מרבע מבניה.
המשמעות: דחיקה של בני העיר ממקום הולדתם אל הפריפריה, תוך פגיעה בקשרי המשפחה וביכולת להסתייע במשפחה המורחבת. אבדן מסוכן של ההנהגה הצעירה של העיר, הקשורה בה והמחוייבת לעתידה. ולחלופין: הסתבכות של חלק מצעירי העיר בנטילת משכנתאות יקרות, משעבדות ומסוכנות, כאלו העלולות להביאם לידי שבר כלכלי, ולצרפם לקהל הגדל של "נפגעי המשכנתאות".
עיריית אשדוד הבינה את האתגר, והבטיחה לקדם תוכנית לדיור בר-השגה. ואולם, מאחר שממשלת נתניהו בתוקף מסרבת להעניק עיגון חוקי לפרויקטים מסוג זה, התוכנית נבלמה ביעילות אין-קץ על-ידי הביורוקרטיה הממשלתית והיועצים המשפטיים.
אנו בעמותת צל"ש, כצעירים החיים בעיר, מובילים כיום הקמת מטה מאבק לתפנית בשדה הדיור: אנחנו תובעים מהממשלה ומהעירייה לפתוח מחדש את שערי העיר בפנינו, ולקדם דיור בר-השגה בהיקף רחב. בין השאר, ערכנו כנס למען דיור בר השגה בהשתתפות שרת הקליטה
סופה לנדבר, יו"ר שדולת הדיור ח"כ מירי רגב, ראש העיר ומנהיגי ציבור בעיר. הצגנו בו נייר עמדה, המצביע על הדרכים לפתרון הבעיה.
ראוי לקרוא לשר אטיאס שנחפז לקרוא לנו להגר לפריפריה: תחשוב שוב. האמרת מחירי הדיור דוחקת רבים בעוצמה אל שולי הפריפריה, אך בלא שיובטחו להם שם תעסוקה ושירותים הולמים.
אדוני השר, שהינו תושב שכונה נאה בבירה ירושלים, בכל הכבוד : המדינה צריכה לדאוג לזכותנו לחיות בעירנו אשדוד. כבן לעולים שהגיעו לעיר לפני שני עשורים ללא הון אני מרשה לעצמי להכריז: זו זכות, לא מדובר בפריבילגיה. אסור למדינה להפקירנו כלאחר יד לגלים הסוערים של השוק החופשי ולהניח להם לפלוט אותנו לפריפריה.
אסור למדינה לאלצנו להידחק אל פינות רחוקות, הרחק ממשפחותינו, למקומות בהם לא נמצא עבודה מתאימה ויציבה וחינוך הולם לילדינו. הימים בהם שיגרה המדינה משאיות עולים בפקודה למקומות חשוכי תעסוקה ונטולי שירותים בלי קשר לעמדתם ולצרכיהם חלפו, וטוב שכך.
אדוני השר, אל תטיף לנו. זו לא מדיניות: זו גם לא ציונות. זו פשוט אוזלת יד: מחדל ברגולציה, ההופך בצוק העיתים לאידאולוגיה. בכל הכבוד, הגיעה העת להפסיק לשווק תירוצים, ולהתחיל לפתור בעיות.
