|
לא מעט פוליטיקאים ישבו בכס שר הבינוי והשיכון מאז הקפיאה ה ממשלה את חוק הדיור הציבורי והחליטה, דה-פאקטו, שלא להשתמש בכספי מכירת הדירות לבניית דיור ציבורי חדש. השרים במשרד התחלפו בעשור האחרון בתדירות של נוסעים ברציפי תחנות הרכבת, ביום נדיר שאין בו שביתה, עיצומים או סתם תקלות: בנימין בן-אליעזר, נתן שרנסקי, אפי איתם, ציפי לבני, יצחק הרצוג, זאב בוים ז"ל, מאיר שטרית ו אריאל אטיאס. חלקם אישים שממילא לא ידפקו על השולחן ויאיימו בהתפטרות אם יעז ראש הממשלה להפר את רצון המחוקק בנושא חשוב שכזה, אך מאחרים ניתן היה לצפות לפחות למראית עין של מאבק על יישום חוק הדיור הציבורי.
נתן שרנסקי עמד בראש מפלגת 'ישראל בעלייה' בעת שכיהן כשר הבינוי והשיכון וכסגן ראש הממשלה בממשלת שרון הראשונה. מאחוריו היו שישה מנדטים, וציבור רחב של עולים מרוסיה שבאותן שנים התמודד עם חבלי קליטה והיה בין הנזקקים לאותו דיור ציבורי. אז איך קורה שהממשלה מקפיאה חוק שכזה, ונציג השכבה הנפגעת אינו מנסה לשנות את רוע הגזירה? דוברו של שרנסקי: "הדיור הציבורי היה נושא מרכזי לכל אורך חיי מפלגת 'ישראל בעלייה'. בשעתו, מר שרנסקי הצביע כנגד החוק שאותו הזכרת, בעיקר משום שלא הייתה בו אכיפה ברורה לבנייה עתידית חדשה של דיור ציבורי". על השאלה מדוע השר-לשעבר לא נאבק לשינוי אותה מדיניות מעבר להצבעתו זו, לא ניתנה לנו תשובה.
גם אפי איתם, שר הבינוי והשיכון בממשלת שרון השנייה, סירב להשיב לשאלה מדוע לא נאבק כדי לשנות את המדיניות. "כיום אני לא איש ציבור, ואני לא חייב להתייחס לכל דבר", אמר איתם.
ממשלת אולמרט התמידה כאמור במדיניות קודמותיה, והקפיאה את חוק הדיור הציבורי. השותף הבכיר באותה ממשלה היה עמיר פרץ, שלמרות זיהויו המוחלט עם מאבקים חברתיים, לא נקף אצבע כנגד המהלך. מדוע? "עמיר פרץ, עם כניסתו לממשלת אולמרט, עיגן בהסכם הקואליציוני את כל ההתחייבויות של מפלגת העבודה לבוחריה", אומר דוברו, ומוסיף: "אין ספק שדרושים עוד תיקונים חברתיים רבים בדרך לחברה צודקת בישראל, ולכן פרץ מתמודד לראשות מפלגת העבודה". פרץ לא השיב לשאלה מדוע נושא הדיור הציבורי לא עוגן בהסכם הקואליציוני.
בעוד דיור ציבורי חדש אינו מוקם, ומאגר הדירות הקיימות הולך ומצטמצם, עמידר מצדה החלה לקבל תיאבון. זה לא קרה אתמול, וזה גם לא קרה מיוזמתה. לפני כשמונה שנים החליט משרד האוצר לשנות את שיטת החישוב של שכר הדירה. היעד החדש היה שכל הדיירים המתגוררים בדיור הציבורי ואינם נתמכי קצבאות, ישלמו שכר דירה המקביל לזה שבשוק החופשי. כך למעשה לא יהיה כל הבדל מהותי, מבחינת השוכר, בין שכירת דירה ציבורית או פרטית. הנוסחה ה'עסקית-קפיטליסטית' הזו, שרואה לנגד עיניה את מִקסום ההכנסות וחותרת לצמצום הוצאות - זכתה לביקורת מצד 'מרכז המחקר' של הכנסת. מסמך שפרסם ב-2006 מציין כי "מגמה זו מנוגדת להגדרה הבסיסית של הדיור הציבורי, שאינו אמור להיות מנגנון רווחי המממן את עצמו, אלא מסובסד בידי המדינה כעזרה לנזקקים בחברה".
במשרד האוצר אומרים על הקביעה הזו: "נעמיד דברים על דיוקם: הוחלט על מדרוג שכר הדירה בדיור הציבורי, אולם רובם המוחלט של הדיירים משלמים שכר דירה סמלי. רק דיירים שמצבם הכלכלי טוב באופן משמעותי, משלמים סכומים גבוהים יותר שהם עדיין נמוכים משמעותית ביחס למחירי השוק".
למרבה הצער, עמידר מעדכנת את המחירים רק כשהיא משכירה דירות, אך לא כשהיא מסייעת בשכר דירה לנזקקים, אלה שלא נמצאו עבורם דירות ציבוריות והם נאלצים לשכור בשוק הפרטי. סיגל משה מאור-יהודה, אם חד-הורית לשלושה ילדים, חווה על בשרה את הפער בין התעריפים בשוק לבין הסיוע הממשלתי: "עשר שנים אני מחכה לדירה של עמידר, ואין להם דירה פנויה עבורי. בינתיים הם נותנים לי סיוע בשכר דירה, אבל הסיוע הזה לא מתאים את עצמו לעליית דמי השכירות. על דירה ששילמתי פעם 2,000 שקל היום אני משלמת כמעט 3,000, אבל מקבלת את אותו סכום סיוע - 940 שקלים".
כשמדובר במכירת דירות, עמידר מבצעת תפנית נוספת ויודעת להתאים עצמה לשינויים בשוק. מחירי הדירות הציבוריות, שבתחילת מבצעי המכירות ניתן היה להגדירם כעממיים, זינקו בשנים האחרונות. "עד שנת 2008, עמידר דרשה מהדיירים סכום סביר של 80 אלף שקלים תמורת הדירה שבה הם גרים שנים רבות", מספרת חנה קוממי, המתגוררת במתחם ג'ון קנדי בראש-העין. "פתאום המחיר קפץ. עכשיו, כשהצלחנו לאסוף קצת כסף לטובת רכישת הדירה, עמידר מתעקשת שנשלם לה 360 אלף שקל. זה טירוף! מהיכן נשיג את הכסף הזה?! לאן הגענו? מה, עמידר רוצה לעשות רווח דווקא מהאנשים שזקוקים למחלקת הרווחה?"
|
|
|
| עו"ד בקי כהן-קשת, ארגון 'איתך': "זה מתחיל בכך שעמידר לאורך שנים קופצת את ידיה, ולא משפצת כראוי את הנכס. אחרי שנים של הזנחה כבר צריך לעשות שיפוץ שהוא יותר מצביעה, אבל איזו מוטיבציה יש לעמידר להשקיע כל כך הרבה כספים, רק כדי לקבל אחר כך שכר דירה פעוט של מאות שקלים בחודש?" | |
|
|
|
"מה אתה חושב, שיש כולה דירה אחת של עמידר פנויה בשכונה ג'?" שואל-מתריס שמשון שמשון במאהל המחאה בבאר-שבע. "העיר הזאת מלאה דירות של עמידר שלא מתגוררים בהן, ולמרות זאת הן ריקות ונעולות. אני עצמי מתחנן במשך שנים לעמידר שיתנו לי דירה ריקה - אפילו לא משופצת, אני כבר אשפץ אותה לבד - אבל כלום. לדבר איתם זה כמו לדבר אל העצים ואל האבנים".
כדי שאוכל להיווכח כי לדברים יש כיסוי בשטח, לוקח אותי שמשון לשכונה ד', הסמוכה למאהל המחאה. ואכן, ברחוב התלמוד 56 ישנן שלוש דירות נעולות. עובדיה פנחסוב, דייר בבניין, מעיד ששלושתן בבעלות עמידר. "כבר יותר משנה שהן נעולות. אחת מהן אפילו יותר משנתיים", הוא אומר.
ברחוב סנהדרין 20/3 אנו מגיעים לדירה נעולה נוספת. אסנת כחלון, דיירת בבניין, מאשרת שהדירה בבעלות עמידר. "לפני כשנתיים הדייר נפטר, אשתו עזבה לבית אבות, ומאז הדירה נעולה", היא אומרת. בסנהדרין 36 יש עוד דירה נעולה. לדברי שמשון, הדייר שהתגורר בה נפטר לפני כחצי שנה, ומאז היא עומדת ריקה.
יריב ורניק, דובר עמידר, מציג מציאות אחרת. "לעמידר כמעט שאין דירות לא מאוישות", הוא אומר. "הבודדות שעומדות ריקות הן כאלה שנמצאות בשיפוץ וארגון לקראת אכלוס מחדש של זכאים".
ראינו בבאר-שבע דירות ריקות לא מעטות, שאינן נמצאות בתהליכי שיפוצים.
"לכל דירה יש סיפור משלה, וברוב הדירות הסגורות יש לבצע קודם לכן שיפוץ יסודי".
כמה זמן לוקח לשפץ דירה? חודש? חודשיים? איך קורה שדירות נשארות נעולות במשך שנים?
"כנראה באותן דירות עלות השיפוץ גבוהה, ואילו תקציב השיפוץ שעומד לרשותנו נמוך. אנחנו מעדיפים לשפץ במקום אחר מספר רב של דירות שזקוקות לשיפוץ בעלות נמוכה, ולא מספר מצומצם של דירות שזקוקות לשיפוץ יקר, כמו בשכונה שראית".
עו"ד בקי כהן-קשת מארגון 'איתך', שסייעה בהתנדבות למשפחת ברקוביץ' במאבקה המשפטי, מכירה היטב את נושא הדיור הדירות הפנויות בבאר-שבע. "זה מתחיל בכך שעמידר לאורך שנים קופצת את ידיה, לא מתחזקת ולא משפצת כראוי את נכסיה שלה", משרטטת כהן-קשת את מתווה כדור השלג של דירות עמידר הפנויות. "אחרי שנים של הזנחה - ולעתים אחרי עשרות שנים - נפטר בעל הדירה וכדי להכניס דייר חדש, החברה כבר צריכה לעשות שיפוץ שהוא יותר מצביעה. למרות תור הממתינים, לא תמיד היא ממהרת לעשות זאת, כי לפעמים העלות הכספית גבוהה. ואז פולשים לדירות הריקות עבריינים ובעיקר נרקומנים שעוקרים ושודדים כל מה שניתן, כדי לממן את מנת הסם הבאה שלהם. כעת כבר לא די בתיקון ליקויים וצביעה; עכשיו צריך להתקין מטבח כי אין, צריך להביא אסלות, צריך להביא כיורים ומסגרות אלומיניום. וכשעלויות השיפוץ מוכפלות פי כמה - איזו מוטיבציה יש לעמידר להשקיע כל כך הרבה כספים, רק כדי לקבל אחר כך מהדייר החדש שכר דירה פעוט של מאות שקלים בחודש?"
"אל תבואו בטענות אל עמידר", מגלגל ורניק את האשמה הלאה. "אנחנו זרוע של ה ממשלה. כל הכספים שעמידר מקבלת - הן ממכירה והן מהשכרה - עוברים לאוצר, והוא שמחזיר לנו סכום כסף כראות עיניו כדי שנתחזק את הדירות. אנחנו משתוקקים להשקיע בדירות הרבה יותר כספים, אבל בשביל זה צריך שהאוצר יזרים לנו יותר כספים. אנחנו לא יכולים לשפץ יותר מהתקציב שעומד לרשותנו".
משרד האוצר לא מסר את תגובתו לטענה זו.
|
|
|
רן כהן [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
| ח"כ לשעבר רן כהן, יוזם חוק הדיור הציבורי: "לאוצר היה חבל לבזבז כל כך הרבה כסף לטובת דיור לעניים. ועל זה לא קמה מחאה ציבורית. זה פשוט נקבר בחוק ההסדרים - וזהו. מכספי מכירת הדירות ציבוריות אפשר היה לבנות כ-30 אלף יחידות דיור. זה לא היה פותר חלק ניכר מהבעיה?" | |
|
|
|
הקמצנות המאפיינת את תִחזוק הדירות הציבוריות מקוממת עוד יותר, כשמתברר כי מיליארדי שקלים היו אמורים לזרום למטרה הזו. עשרות אלפי דירות ציבוריות נמכרו במהלך תריסר השנים האחרונות, אך התמורה של מכירתן מעולם לא הגיעה ליעדה.
ב-1998 העביר הח"כ דאז רן כהן את חוק הדיור הציבורי. שני רכיבים מרכזיים היו בחוק הזה: ראשית, החברות המשכנות (שעמידר היא הגדולה שבהן, לצד אחיותיה הקטנות עמיגור, חלמיש, פרזות, שקמונה וחלד) ימכרו את הדירות שלהן למשתכנים בהן, בעלות נמוכה מאוד. לפי אותו חוק, עד 85 אחוזים מערך הדירה יינתנו לרוכש כמענק מטעם המדינה, בהתאם למצבו האישי, הוותק שלו והאזור שבו ממוקמת הדירה. הרכיב המרכזי השני של החוק קבע שבכספים שיתקבלו ממכירת הדירות תקים המדינה פרויקטים חדשים של דיור ציבורי, למען הנזקקים של הדור הנוכחי.
החוק החדש אמור היה להיות מיושם בינואר 2001, אבל כבר בסוף 1999 החליטה ממשלת ברק להקפיא אותו, כחלק מחוק ההסדרים. מאז עובר חוק הדיור הציבורי הקפאה מחודשת בכל שנה ושנה, במסגרת חוק ההסדרים החדש של אותה שנה. וליתר דיוק: החלק בחוק שמעודד את המכירה למשתכנים דווקא מתבצע; מאז 1999 מכרה המדינה עשרות אלפי דירות. אם בסוף המילניום הקודם היו בישראל כ-110 אלף דירות ציבוריות, כיום על-פי נתוני משרד השיכון יש כ-65 אלף כאלה (מתוכן 50 אלף בניהולה של חברת עמידר).
וכך, למעשה, רק החלק השני של החוק הוא זה שמוקפא: הכספים הרבים שהתקבלו מהמכירות הללו הועברו ישירות לקופת האוצר, ולא נבנתה בהם ולו דירה ציבורית חדשה אחת. "אפילו שקל עלוב אחד לא הועבר למטרה הזו", אומר רן כהן, שאומד את הכנסות המדינה ממכירת הדירות ב-3 מיליארדי שקלים.
איך זה קורה? איך ניתן לעקר בצורה כל כך בוטה את רצונו של המחוקק?
"עובדה שזה קורה. לאוצר היה חבל לבזבז כל כך הרבה כסף לטובת דיור לעניים. ועל זה לא קמה מחאה ציבורית. זה פשוט נקבר בחוק ההסדרים - וזהו. חוק הדיור הציבורי מעולם לא יושם. לא בממשלת ברק, לא בממשלת שרון, לא בממשלת אולמרט ולא ב ממשלה הזו. נתניהו הוא הראשון שעצר גם את המכירה, והיום כבר לא מוכרים דירות ציבוריות".
כמה יחידות דיור ציבוריות ניתן היה לבנות מכספי המכירה?
"קרוב ל-30 אלף. מישהו יכול להגיד שזה לא היה פותר חלק ניכר מהבעיה שקיימת כיום?"
ומה האוצר עשה בכסף הזה?
"את השאלה הזו אל תפנה אליי. בעצם, אני יכול להגיד לך ש-800 מיליון ש"ח, שהתקבלו מהמכירות של דירות עמיגור, הועברו לפדרציות היהודיות בארה"ב. זה פועל יוצא של סיפור עתיק - חוזה משנות ה-70 שקשור לתרומות של יהודי הגולה לטובת הדיור הציבורי. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה הציונית, שכספים של עניי ישראל הועברו למען רווחתם של יהודי הגולה, החיים במדינות משגשגות".
ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "חוק הדיור הציבורי קבע כללים למכר דירות הדיור הציבורי וכן לשימוש בכספים. לאורך השנים מאז חקיקתו ועד שנת 2010 ניהלה הממשלה מבצעי מכר שונים בהנחות משמעותיות כפי שנקבעו על ידה. במהלך השנים הללו נכנסו לקופת המדינה כ-2.2 מיליארדי שקלים. הכספים שימשו בעיקרם לרכש דירות דיור ציבורי ודירות לנכים, וכן לשיפוץ דירות הדיור הציבורי, ומטרות נוספות בתחום השיכון".
רן כהן נדהם כשאנו מעבירים אליו את תגובת משרד האוצר: "אני שומע את זה בפעם הראשונה בחיים. מבחינתי, עד שהאוצר לא יוכיח שהוא אכן רכש דירות - זה פשוט שקר. אם האוצר היה רוכש דירות לנזקקים, הוא כבר היה מדווח על זה לכנסת, לוועדות הרלוונטיות, לתקשורת, ואתה יודע מה - גם לי אישית, שכן אני זה שדחף את החוק והשקיע המון זמן בלנדנד לכולם בנושא הזה. אילו זה נעשה, כולנו כבר היינו שומעים על כך".
את הפער לגבי סכום ההכנסות - 3 מיליארד שקלים להערכתו, 2.2 מיליארד לפי משרד האוצר - תולה כהן באותם 800 מיליון שקלים שהועברו לפדרציות היהודיות. "את הכסף הזה הם לא סופרים כחלק מהכנסות המדינה ממכירת הדיור הציבורי", מסביר כהן.
כדי לבדוק את טענותיו של כהן, ביקשנו ממשרד האוצר מידע ספציפי יותר: כמה כסף בדיוק הועבר בתריסר השנים האחרונות לטובת רכישת דירות שישמשו כדיור ציבורי? כמה דירות נרכשו, והיכן? עד למועד סגירת הגיליון לא התקבלה תשובה לשאלות אלו.
|
|
