X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
לא תהיה רווחה כל עוד אין שוויון [צילום: פלאש 90]
בקצב הקונצנזוס: שמאל-ימין-שמאל
עכשיו, כאשר נוצרה הזדמנות לשנות את המשוואה, ולחשוף את אופיו השוביניסטי והנצלני של הימין, נאחזים מנהיגי המחאה בסיסמא "לא ימין ולא שמאל", מתעטפים בדגל, ומצדיעים להמנון הלאומי כמו אחרון האוהדים של בית"ר ירושלים

המסר הפוליטי של תנועת המחאה הולך ומתבהר, או אולי הולך ומתקדר, תלוי בעין המתבונן. דוברה הראשי של המחאה ומנהיג הסטודנטים, איציק שמולי, דואג לשגר את המסר פעם אחרי פעם, עד שהוא נהפך למנטרה: "אנחנו לא שמאל, אנחנו לא ימין!". הא-פוליטיות כביכול, של שמולי, לא מונעת ממנו להרים דגל ישראל גדול מעל כל במה, כדי להוכיח כי אנחנו העם, אנחנו ישראל, אנחנו כ-ו-ל-ם, ולברך את תל אביב, עפולה וטייבה, באותה נשימה שהוא מברך גם את אריאל. גוש של יהודים וערבים ש"מסרבים להיות אויבים" צעד בשבת האחרונה בהפגנה בעפולה, וגם מולו שמולי נופף בדגל ישראל, בשירת התקווה וגם באריאל המוחרמת. עכשיו הכל מובן, מה שמאחד אותנו הוא הפטריוטיזם - כלומר, המדינה נגנבה מאתנו, ואנחנו דורשים להחזירה לנו.
שמולי הפך להיות הדובר של מעמד הביניים, אותו מעמד המתנדנד בין בורגנות קפיטליסטית ומעמד הפועלים, ונשחק תדיר במאבק העצום בין ההון ובין העבודה. זהו אותו מעמד שנושא עיניו לעשירים ומבקש להידמות להם, ונזהר כל הזמן שלא לצנוח אל תהום הפועלים. להיות פועל עבורו הוא כשלון. זהו מעמד משכיל, אינדיבידואליסט, שאפתני ושונא בינוניות. בימים טובים הוא יודע ליהנות מהפריחה הכלכלית ובז לבטלנים החרדים, הערבים והעניים; בימים רעים הוא זועם על "הטייקונים" שמסמלים עבורו את שורש כל הרע, ומתחיל לפתח סימפטיה לעניים.
מעמד הביניים הוא "הקרבן" של השיטה; הוא נושא בנטל המיסים, והוא עושה כמובן מילואים. כן, מעמד הביניים הוא מאוד פטריוטי, אולי המעמד הפטריוטי ביותר. הנה תראו, הטייקונים מעבירים את כספם לחו"ל, כדי לעשות שם את הרווחים הגדולים. לטייקונים אין מולדת, המולדת עבורם היא כל מקום שבו ניתן להרחיב בו את העסקים. הפועל, לעומת זאת, אינו נושא בנטל, משום שהוא לא מגיע לסף המס, ויחסו למדינה מעורב תמיד בתחושה שהוא "נדפק".
כך יוצא שמעמד הביניים הוא היחיד שמתייצב לדגל. כפי שאמר אהוד ברק: "הוא יעזוב את האוהל כדי להלחם", גם אם המלחמה אינה כשרה, ובסיומה ידאג להדיח את המצביא האחראי למחדל. על כן, מעמד הביניים הוא המשפיע והמשמיע, וכל פוליטיקאי מפוכח, יעשה הכל כדי לזכות בתמיכתו.
צריך לזכור, שההיסטוריה של מעמד הביניים בעייתית ואפילו מפחידה. בשנות השלושים האפלות בגרמניה, היה זה מעמד הביניים שנעמד נגד הקפיטליסטים הגדולים, האחראים לשפל הכלכלי; אבל גם נגד הפועלים והבולשביקים - שניהם הואשמו, כמובן, בהיותם יהודים, והתוצאה הנוראה ידועה לכל.
בארה"ב, השכילה מדינת הרווחה לטפח את מעמד הביניים, שבכוחו לקבוע את פני הממשל. לא לחינם פונה אליו הנשיא אובמה בכל דרך, ומנסה לשדל אותו ללא הצלחה. כמו בגרמניה, גם מעמד הביניים האמריקני שונא את הטייקונים, שגרמו למשבר הכלכלי ולהידרדרות מעמדו; אבל בעיקר הוא שונא שחורים, לטינים ומוסלמים, כפי שמסתבר מהאג'נדה הימנית של תנועת "מסיבת התה", ההולכת וצוברת כוח. מעמד הביניים האמריקני אינו אוהב את הדמוקרטיה, הוא שואף לפרק את הממשל, ובסופו של דבר יחפש לעצמו איש חזק שיעשה סדר במדינה.
בניסיון לשוות לתנועת המחאה אופי כלל ארצי, ולהפכה לתנועה של כ-ו-ל-נ-ו, החליטו מנהיגי המחאה לצאת מ"הבועה" התל אביבית השבעה, ולהעביר את ההפגנות אל הפריפריה. נודה על האמת, ההיענות שם הייתה דלה. תושבי עפולה, באר שבע, בית שאן, נצרת, טייבה ואפילו יפו, לא התגייסו בהמוניהם. אולי משום שהם מרגישים סבון בפה, כאילו מישהו מנסה לגייס אותם למען מטרה לא שלהם.
תושבי הפריפריה רואים עצמם, ובצדק, כקורבנות האמיתיים של השיטה. הם אלה שעובדים 12 שעות ביום בעבודה מפרכת - על ההגה, בחממה, במפעל, באתרי הבנייה או במרכולים - שמאפשרת להם לחזור הביתה בסוף החודש עם 6,000 ש"ח בממוצע. ולמרות שמעמד הביניים שונא את הטייקונים, הפועלים בפריפריה הם אלה שעובדים בשבילם, ועל גבם נצבר ההון האדיר שלהם שבאמצעותו נקנתה המדינה, וזאת מבלי שהם יזכו אפילו בבדל של כבוד.
כבר יותר מעשרים שנה שהפריפריה מתייבשת - שם אין חינוך, אין תרבות, אין בריאות, אין תחבורה, ובעיקר אין עבודה מכובדת. בפריפריה מוקמים מפעלים על-ידי משקיעים שזוכים לסיוע כספי מהמדינה, כדי לספק מקומות עבודה. אבל, מאחר שהמשקיע "עושה טובה" ו"מקריב" את האינטרסים שלו ממניעים לאומיים, הפועלים נדרשים להסתפק בשכר מינימום. דב לאוטמן עצמו, המפזר היום עצות לכל עבר, העביר את מתפרות דלתא למצרים ולירדן, והפך בכך, בהינף יד, עשרות אלפי נשים דרוזיות וערביות למובטלות. ולאוטמן אינו לבד. אחרים נדדו אף רחוק יותר, עד לסין. ולכן הפועלים מרגישים מרומים, והם סקפטיים לגבי האפשרות של שינוי.
דוברי תנועת המחאה מכריזים השכם והערב כי מעמד הביניים, שנהנה עד כה מפירות כלכלת השוק והוא עדיין מאמין בה, הוא הקרבן העיקרי, והוא זה שנושא בנטל. בכך הם יוצרים במו פיהם אי אמון ותסכול. הפועלים חוששים, שהשינוי אליו מכוונים מנהיגי המחאה מיועד להיטיב עם תל אביב, וישאיר את הפריפריה פעם נוספת, עם הפירורים בלבד.
צריך לזכור, שהניכור בין הפריפריה למעמד הביניים, ימיו כימי המדינה. כבר בימיה הראשונים המדינה, סבלו עיירות הפיתוח ושכונות העוני מנחת זרועו של מעמד הביניים שהתגלם אז בדמותה של "תנועת העבודה" - מפא"י, ההסתדרות, הקיבוצים - שיצרו שכבה פריבילגיונית, אשר התעלמה ממצוקת הפריפריה ועוררה עליה את זעמה. הימין הלאומי, ולאחר מכן החרדים, ידעו לנצל היטב את המצוקה, וניהלו מערכת של שטיפת מוח, שלימדה את הפועלים לשנוא את האשכנזים "הבוגדים, אוהבי הערבים". עכשיו, כאשר נוצרה הזדמנות לשנות את המשוואה, ולחשוף את אופיו השוביניסטי והנצלני של הימין, נאחזים מנהיגי המחאה בסיסמא "לא ימין ולא שמאל", מתעטפים בדגל, ומצדיעים להמנון הלאומי כמו אחרון האוהדים של בית"ר ירושלים.
הכיבוש אכן פילג את העם בין ימין ושמאל. הוא יצר אג'נדה לאומנית, שאפשרה לממשלה הקיצונית וההזויה של ביבי לחמוק מהבעיות החברתיות המעיקות על כלל האזרחים. הפרוגראמה החברתית הכוללת, שמעמידה היום תנועת המחאה, היא נכונה. אבל להתעטף בדגל ולטשטש את הקווים בין ימין לשמאל, לערבב בין מתנחלים קיצוניים לבין כלל האזרחים, בין גזענות ושוויון, בין שלום ומלחמה - אין טעות גדולה מזו. אלה הם נושאים קיומיים שכל חברה מתוקנת השואפת לצדק חברתי, תהיה חייבת להתמודד איתם.
במקום להעמיד פרוגראמה ברורה; במקום לדחוף למהפכה תודעתית שתקשור צדק חברתי עם שלום צודק; מדינת רווחה עם מדינה המשתלבת במזרח התיכון החדש; צדק חברתי של העובדים בישראל עם צדק חברתי של העובדים המצריים, הסוריים, התימנים, והפלשתינים; במקום לקשור בין כל אלה, מנסים מנהיגי המחאה לקשור את העובדים לאידיאולוגיה מבולבלת, לדרך לא ברורה, בחסות הדגל ואחדות העם. צריך להגיד את האמת: לא תהיה רווחה כל עוד יש מלחמה; לא תהיה רווחה כל עוד אין שוויון.
הגיע הזמן להתוות קווים ברורים. זאת שעתו של השמאל - בישראל, במצרים, בספרד, ואפילו בארה"ב. זה הזמן לחזור ליסודות, ולומר - הקפיטליזם והלאומנות הם אויבי החברה והעובדים. זה הזמן להצביע על האחראים למצב של חוסר שלום והיעדר צדק חברתי. כאשר הגוש היהודי ערבי של מפלגת דע"ם קרא בהפגנה בעפולה "יאללה הביתה!" הצטרפו אליו גם אותם עפולאים מעטים שיצאו להפגין. הם כבר לא מאמינים לביבי, וספק אם ימשיכו לקנות ממנו את סחורתו הפטריוטית, המכסה על שיטתו החברתית הכושלת. אולם, על-מנת שנצליח להעמיד אלטרנטיבה אמיתית, עלינו לומר בקול ברור - אנחנו שמאל, ותחת דגלנו נאחד את העובדים היהודים והערבים, למען חברה צודקת ושוויונית.

תאריך:  16/08/2011   |   עודכן:  16/08/2011
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
בקצב הקונצנזוס: שמאל-ימין-שמאל
תגובות  [ 5 ] מוצגות  [ 5 ]  כתוב תגובה 
1
מאמר שמאלני-פאשיסי טיפוסי
ענשי  |  16/08/11 13:01
2
עוד בולשביק שחושב שהגיע הזמן
לצאת מהחור  |  16/08/11 17:38
3
אפילו פוטין יוציאך להורג ל"ת
מתעב קומוניסטים  |  17/08/11 05:20
4
הניסיון המרקסיסטי הביא אסון
לנין  |  17/08/11 12:16
5
מאמר חשוב ומקיף
אוהל  |  17/08/11 12:46
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
אברהם בן-עזרא
אין מניעה שבהסכמה יחליטו בעלי הזכויות הקנייניות על שימושים כאלה ואחרים של הרכוש המשותף, לרבות שימושים ייחודיים. הסכמה כזו אפשר שתתגבש במפורש על דרך של כתב, על דרך של החלטה המתקבלת באסיפה כללית של בעלי דירות על-פי 71(א) לחוק המקרקעין, וכן סעיף 12(ב) לתקנון המצוי, אפשר גם שאותה חלוקה תתגבש במהלך השנים על דרך של מנהג" - כך קבעההמפקחת על רישום מקרקעין, חיפה
יצחק מאיר
בשורת הסיכוי של המחאה היא בכך שהמוחה של היום יהיה הבוחר של מחר. המחאה בוודאי נבחנת במספרים המרשימים עד למאוד של האנשים הנשים והטף היוצאים לומר את אשר עם ליבם. אולם לזה לא יכול להיות המשך עד אין קץ. ההמשך האחד העושה דין עם חוכמתו של העם הוא הנחישות של המוחה של היום לעמוד בתור לקלפי מחר
ענת פרסמן
כל כלי התקשורת דיווחו על חידושי "גוגל פלוס", אך יש תכונות אחרות שטרם קיבלו חשיפה ומהווים פלוסים מרשימים במיוחד שכדאי להכיר אותם. מה הם אותם חידושים ומהי תרומתם למשתמשים?
דני וידיסלבסקי
עד היום התאחדנו והתלכדנו כעם באסונות ובעיתות משברים ביטחוניים בלבד - מלחמות, פיגועיםוכדומה. בשבועות האחרונים, התבגרנו כמדינה וכעם, ולראשונה נראה כי רבים מאוחדים למטרה של חיים - ליצירת עתיד טוב יותר ואיכות חיים גבוהה יותר לכולם. אני חושב שכל מורה ומחנך בישראל טופח לעצמו על השכם בימים אלה
שרון בר-און
יש האומרים שקשה לה להיפרד מהדימוי של הדגל למזרחי, למסכן ולמקופח, זה חלק מזהותה ולא נוח לה שאחר לוקח את דגל המחאה החברתית. האומנם?    יש האוהבים את שירתה ויש שלא. זה עניין של טעם. אך האם ה"פה הגדול" של מרגול פוגע בקול המרגליות שלה?    מה הניע אותה לצאת נגד מחאת האוהלים? איך אנחנו אמורים להתייחס אליה?    לפני שהכעס משתלט עליכם, יצאתי לבדוק את הנושא, מזווית קצת אחרת. התבוננות במפתה הנומרולוגית עשויה לתת מענה מאיר תובנות לשאלות אלה
רשימות נוספות
נתניהו בוועדת הכספים: אדאג לפתרון אמיתי  /  עופר וולפסון
דיונים של צוות רוטשילד ישודרו בשידור חי  /  עידן יוסף
כ-74 אלף איש בהפגנות בערים  /  עידן יוסף
המדריך למהפכה (חלק ו')  /  אהרון שחר
מחאה ממוחזרת  /  ד"ר רון בריימן
יותר מבר רפאלי   /  אורן פרסיקו
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il