קיץ 2011 ייזכר כאחת העונות הטובות ביותר למודעות החברתית בישראל, אבל הוא בהחלט לא עונה טובה לאנשי העסקים המכונים טייקונים. תשומת הלב הציבורית המחמיאה, הבולעת בשקיקה כל פרט על חתונותיהם הענקיות ביערות ובחוות, ועל ימי ההולדת המוטסים, התחלפה בכעס. במקום לראות בעיתונים את תמונותיהם באירועי תרומות, חלקם רואים צילומים לא מחמיאים שלהם בשדרות רוטשילד, כאחראים לרעה החולה. למשך כמה שעות אפילו ראו גיליוטינה בשדרה ואולי חלפה צמרמורת בעורפם. אם הם רוצים לתמוך במחאה - מיד יחטפו גל של הערות ציניות. אם יקראו לממשלה לנקוט צעד כלשהו, יעוטו עליהם ראש הממשלה ושר האוצר. יצאנו לבדוק מה חושבת צמרת המגזר העסקי על המחאה, על התנהלות הממשלה ועל הפתרונות המוצעים, וגם - לראות מה עובר בימים אלה על הטייקונים. "הם כולם מבוהלים ורק רוצים להתחבא", אומר אדם העובד בשירות חלק מבכירי המשק ומכיר מקרוב את מה שעובר עליהם בימים אלה. "קורה כאן משהו מאוד מפחיד: יש גל שנאה פופוליסטי עצום, המלובה על-ידי הממשלה, והם מרגישים שהממשלה הפקירה אותם, מקריבה אותם לטובת מענה פופוליסטי למחאה. כאשר שטייניץ מכריז, 'לא ניתן לטייקונים לנהל את המדינה', ונתניהו מודיע שלא יחלץ טייקונים וסביבתו מדליפה שהוא 'הגיב בלעג' למכתב הטייקונים ושהוא 'נגד הטייקונים'; וכאשר ביבי, אביר הכלכלה החופשית, פתאום 'שונא טייקונים' כדי למצוא חן בעיני דפני ליף, זו בושה. וכשזו האווירה, אז הולכים להפגין מול הבית של נוחי דנקנר". "יש שני סוגי טייקונים", אומרת דמות בולטת בעולם העסקים. "כאלה שאולי נחשבים טייקונים, אבל לוקחים אג"ח בלי כל כוונה להחזיר, ומולם טייקונים אמיתיים, שהמדינה יקרה להם והמחאה יקרה להם. הם אלה שבנו פה בתי חולים, מוסדות, מתנ"סים ומגרשי טניס. והיום הם מרגישים בלבם בגידה של תושבי ישראל וחוסר הכרת תודה. הם חושבים שהמחאה הזאת צודקת ושצריך ללכת לקראתה, אבל מרגיז אותם שהם יודעים כמה מסים הם משלמים כאן, וכמה הם תורמים, ובסוף מאשימים אותם". "זה יכול להיגמר באסון", אומר הגורם העובד בשירותם. "אף אחד מהאנשים הללו לא מסתובב עם אנשי ביטחון, ולחלקם יש ילדים קטנים בבית. הרי מספיק שאיזה מפגין יתלהב ויזרוק אבן לחצר, ואז כולם יצקצקו בלשונם. קל מאוד ליצרים להתלהט שם, כי כשמפגינים מול הבית צריך לספק כותרות, התקשורת רעבה להן. ושיהיה ברור: המחאה היא אקט דמוקרטי חשוב, וכך גם ההפגנות".

הטייקונים מפחדים?

"הם מרגישים מאוימים פיזית. אני שומע מהם פחד על הילדים. הם מצמצמים את החשיפה של הילדים לחוץ. ילד בן שלוש-ארבע הרי מבין שאנשים ליד הבית מקללים את אבא. למה עפרה שטראוס בילתה שש שעות עם המפגינים שהקימו אוהל מול הבית שלה בצפון תל אביב? כי היא פחדה שאם לא תעשה זאת, הרוחות יתלהטו. אז היא דיברה ודיברה והקשיבה עד שהם קיפלו את האוהל ועזבו. הטייקונים מרגישים שהם צריכים להתחבא עד שזה יעבור. גם אלה שנשארו תחת הרדאר מפחדים ומורידים פרופיל, כמו ורטהימר שהוא יותר עשיר מכולם אבל איננו משתמש בכספי ציבור ולא מייצר מוצרי צריכה, או כמו הריכטרים ממדינול. נהיה לא אופנתי להיות איש עסקים עשיר".

והמתוקשרים יותר?

"מה שקורה כלפי נוחי דנקנר, אילן בן-דב ויצחק תשובה זה אלימות בחסות הממשלה. הכותרות נהיו אלימות, הממשלה נהייתה אלימה. זה ששלי יחימוביץ' תוקפת את הטייקונים - זה תפקידה. אבל כששטייניץ וביבי והממשלה יוצאים כולם נגדם - זה גובל בהסתה. והסתה בחסות הממשלה היא דבר מפחיד. ראינו כבר מה קרה עם רבין".

למה הממשלה עושה זאת?

"הרגולטורים עושים את זה כדי להשכיח את הכישלון שלהם. האם הממשלה עשתה משהו כדי לפתור את מצוקת הקרקעות, או את בעיית מיעוט התחרות, או את הריכוזיות? האם עודד שריג (הממונה על שוק ההון באוצר, ש' ל') עשה משהו כדי שהמוסדיים ישמרו יותר טוב על הכסף של החוסכים וישקלו היטב את ההשקעות שלהם במסעות הרכש של הטייקונים? התשובה היא לא לכל השאלות הללו, אז מחפשים מישהו אחר להאשים כדי להסית את האש". "עם כל הכבוד לשר האוצר", אומר איש העסקים הבולט, "לא הוא הקים בית חולים תת-קרקעי בצפון כדי שבמלחמה הבאה המנתחים לא יצטרכו לעמוד מתחת לטילים ולנתח, אלא נוחי דנקנר וסמי עופר הקימו. ביבי ושטייניץ ראו שזה קל להאשים את הטייקונים. אבל ביבי יחזור מהר מאוד להצדיע בהוקרה לאנשים האלה, כי זה הסיוט הכי גדול לראש ממשלה, שאנשי עסקים מפסיקים להשקיע בארץ ועוברים להשקיע רק בחו"ל. זו חוכמה קטנה מאוד להשתמש בפופוליזם. זה כמו שילד נופל ובוכה, אז ההורה מרביץ לשולחן כדי לנחם אותו. אבל לשולחן לא כואב ולאנשים כן כואב כשאומרים שזה בגללם".

מאיפה הנדוניה הזאת

אווירת הפחד מקבלת ביטוי בשיחות רבות של אוף-רקורד עם אנשי עסקים, שלא מעוניינים לדבר בשמם על-מנת שלא להפוך למוקד הכותרות. "אנשי העסקים המובילים בישראל ירדו כולם למחתרת", מאשר גורם בכיר בקהילה העסקית. "בשיחות שאני שומע ומעורב בהן, הנושא מאוד מטריד מבחינתם בכמה מובנים. ראשית, מטרידה אותם השחיקה של מעמד הביניים - עמוד התווך של הציבור שהולך ונשחק תחת נטל המסים העקיפים, שגדלו מאוד בשנים האחרונות. כולם רואים את המצוקה ומזדהים עם הזעקה האותנטית הזאת. רואים בה משהו מאוד יפה, אלא מה, אותה צעקה אותנטית של יוקר המחיה שמה אותם במרכז. את עוברת בשדרות רוטשילד ורואה תמונות של אנשי העסקים כמו תמונות של מבוקשים, כל אחד עם פירוט נכסיו, בחזקת החשוד המיידי. על לא עוול בכפם."

אין להם חלק במציאות שנוצרה?

"אנשי עסקים לא מבינים איך הם קיבלו את הנדוניה הזאת. הרי אף אחד לא חושב שהם עשו את הונם בדרכים לא כשרות. ברמת ההכללה, הם תורמים ומניעים את הכלכלה, והלכו ושמו אותם על ספסל הנאשמים כמי שאחראים לקלקול בשיטה ולפערים. מה שאילץ אותם למלא פיהם מים, למרות שזה כואב להם, כי הם מזדהים עם המחאה".

אתה יכול לסמן נקודה שבה כל זה החל?

"כן. אותו מכתב שיצא מנגה קינן (יו"ר פורום מנהלי הכספים, ש' ל'), "מכתב הטייקונים". אני מכיר את ארבעת הראשיים - נוחי דנקנר, מוזי ורטהיים, יצחק תשובה ועידן עופר, ואף אחד מהם לא היה מעורב באותו מכתב. קינן הוציאה אותו בשם פורום ראשי המשק ובאבחה אחת הסיטה את האש אליהם ושמה אותם במרכז. זו הייתה נקודת השבר שבה כל החצים הופנו כלפי אנשי העסקים. אמרו איזו צביעות זאת, הם האחראים לפערים החברתיים והם מביעים הזדהות? יש המון אנשים שמוכנים להישבע, שגורמים בלשכת ראש הממשלה קפצו כמוצאי שלל רב על המכתב, שיצא ביום חמישי, וכבר ביום ראשון היה כינוס חירום של ועדת הריכוזיות, שחודשים קודם לכן לא התכנסה". פרט לקינן, איש העסקים הבולט מכוון את האש לפתחן של שתי חברות הכנסת, שלי יחימוביץ' ועינת וילף, ש"עברו את כל גבולות המוסר", לדבריו. "יחימוביץ' לא הכניסה שקל לאוצר המדינה", הוא אומר, "לא ראיתי את יחימוביץ' מפגינה עם עובדי פרי הגליל. היא עסוקה בלחרחר ריב בחברה הישראלית בין העשירים למעמד הביניים. עינת וילף, שאף אחד לא שמע עליה קודם, קופצת על עגלה נגד הטייקונים, לא מבינה מה היא מדברת ופשוט מסיתה". יחימוביץ' ווילף נאבקות בבעיה מאוד אמיתית בישראל, הריכוזיות, שהן מאמינות שיש לה חלק בתחרות הנמוכה ובמחירים הגבוהים. "הבעיה היא אחרת לגמרי", משיב גורם בכיר בעל עבר בשירות הממשלה. "יש בעיה של כמה מונופולים שלא מטפלים בהם, כמו מלט, יש בעיה של הפרטה מופקרת מבית מדרשו של נתניהו ושל כלכלה כאילו חופשית, שאין דבר כזה בעולם. נכסים ריאליים ופיננסיים הם בכלל לא הבעיה. הבעיה היא תוצאותיה של ועדת בכר, שלקחה עשרות מיליארדים שישבו בבנקים מפוקחים והעבירה לכמה משקיעים חסרי אחריות, שהשקיעו אצל תשובה, לבייב ונוחי בלי צידוק כלכלי ובלי פיקוח אלה בטחונות קיבלו. וביבי שאחראי לכל זה, שהיה אביה הרוחני של ועדת בכר, במקום להאשים את אלה שנתנו את הכסף כמעט בכוח, מאשים את אלה שלקחו".

ומה יקרה אם התוצאה תהיה סדרת צעדים שתצר את צעדי אנשי העסקים?

"אתה יכול לתת לחם ושעשועים להמונים, אבל בסוף היום חייבים לנהוג באחריות ולשמור על כלכלה חזקה", משיב הגורם הבכיר בקהילה העסקית. "העובדה שישראל נפגעה פחות מהמשבר של 2008 נבעה לא רק מאחריות הממשלה, אלא גם מאנשי העסקים החזקים שעמדו כאן. לא ראית אנשי עסקים שנופלים ובנקים שפושטים את הרגל. אי-אפשר לייצר פלגנות ומחנאות בחברה הישראלית. לשים את אנשי העסקים המובילים בצד של הרעים זה טעות. אם ירצו להקריב אותם, כולם ישלמו את המחיר, ולא רק הם. כי אם ינסו להמציא גזירות וחקיקות שיקשו עליהם להשקיע פה בארץ, תהיה בעיה".

זה האיום הקבוע של המילייה העסקי - נלך להשקיע במקום אחר.

"אני יודע שאומרים, 'נראה אותם מוצאים איפה להשקיע', אבל אני נגד התפיסה שאנשי עסקים הם אסירים שחייבים להשקיע פה. הם משקיעים פה כי הם רוצים, אבל זו טעות להתייחס אליהם כאל שבויים שהממשלה יכולה לעשות בהם כרצונה".

אתה מתעלם לגמרי מהאטימות שהם גילו - מחירי הסלולר, המזון. הנה ראינו שאפשר למכור קוטג' בחמישה שקלים. אז למה מכרו בשמונה?

"אני מאמין שהמחאה תייצר שינוי תודעתי גם אצל החברות ותמחיש את הצורך להגביר קשר עם הקהילה ועם הסביבה. וזה הישג אדיר של המחאה".