ישראל לאחר פרסום דוח פאלמר וסירובה להיכנע לאולטימטום של רה"מ הטורקי, טאיפ
ארדואן, נראית מדינה מפוחדת נבוכה ומגמגמת, המכה על חטא סירובה להתנצל בפני הפריץ הטורקי. למתקפה זו של ראש הממשלה הטורקי הצטרפה (איך לא?!) התקשורת הישראלית המעצימה את איומיו של ארדואן ומהלכת אימים על דעת הקהל באמצעות פרשני הבל "ומומחים" צבאיים ומדיניים בעיני עצמם.
העמדת האולטימטום הטורקי מצטיירת בפי השדרנים והפרשנים כעמדה לגיטימית המטילה את כל האחריות למשבר זה על ממשלת ישראל בשל התעקשותה שלא להתנצל בפני הטורקים, תוך פגיעה בקשרים שבין שתי המדינות ובאינטרסים הכלכליים שלהן. כמובן שעל "ה
כבוד לאומי" הטורקי, אותו מציב הצורר מאנקרה כסיבת המתקפה והאיומים על מדינת ישראל מצידה של טורקיה, אין לתקשורת כל ביקורת - נהפוך הוא, לשיטתה של התקשורת כל האשם הוא בישראל ובראש הממשלה שלה המסרבים לקבל על עצמם את האחריות להתגרות הרצחנית של מחבלי ה-IHH, להתרפס בפני התוקפן, ולנקוט בפרגמטיזם בזויהנעדר כבוד לאומי, שלשיטת התקשורת הישראלית הם "שיאה של החוכמה המדינית".
אבל התקשורת או כפי שרבים מכנים אותה ובצדק "התשקורת" היא רק חלק מהמחדל, וממשלת ישראל, ובמיוחד ראש הממשלה ושר הביטחון, היא האשמה האמיתית בהסתבכות הזו בשל מדיניותה הפסיבית המקובעת ביחסי החוץ של מדינת ישראל, ובמיוחד מחוסר יכולתם האישית וממנהיגותם הלקויה של ברק ונתניהו, המתבטאת לעיתים קרובות מדי בניהול כושל של משברים מדיניים-וצבאיים בכלל, כמו במשבר הזה בפרט.
נתניהו העומד בראש הליכוד לא הפנים כנראה את מילות המנון בית"ר אותו כתב זאב 'בוטינסקי, המנהיג האלמותי של תנועת החירות, ואביו הרוחני של המחנה הלאומי בארץ ישראל: "כי שקט הוא רפש, הפקר דם ונפש, למען ההוד הנסתר."
השתיקה של שני הדברנים הגדולים הללו בעניינים החיוניים לקיומה של מדינת ישראל היא שגיאה חמורה מאין כמוה במזרח התיכון הישן והרע, שבו למילה הנאמרת חשיבות שאין למעלה ממנה והשותק הוא האשם, והמחריש הוא החלש, וחולשה היא המזמינה תוקפנות חסרת פשרות על הקורבן.
ברק ונתניהו חושבים ששתיקתם כלפי האיומים הן מאירן והן מטורקיה, משרתת את השקט והרגיעה במזרח התיכון, וכי תגובה הולמת לאיומים אלה היא בגדר של "התלהמות חסרת אחריות".
ראש המטה הביטחוני והמדיני במשרד הביטחון, האלוף עמוס גלעד, המדחיק בימים אלה את את סכנות המלחמה הכוללת עליהן התריע אייל איזנברג מפקד פיקוד העורף, מחליש בדרך זו את יכולתם של אזרחי מדינת ישראל להתכונן אליהן. מדיניות זו של בת היענה הטומנת ראשה בחול כבר הובילה בעבר, והיא מובילה גם היום את מערכת הביטחון מדחי אל דחי. שר הביטחון
אהוד ברק והמטה כללי של צה"ל, שתקף את דברי מפקד העורף, מעדיפים כנראה שקט תעשייתי ותרבות ארגונית של "יסמניות" ואמירת הן במשרד הביטחון ובצה"ל, ותרבות לקויה זו מהווה סכנה הגדולה ביותר לביטחונה של ישראל, 38 שנים לאחר מלחמת יום הכיפורים שלקחי מחדליה מסיבות דומות כבר הספיקו כנראה להישכח.
מנהיגים אמיתיים בהיסטוריה האנושית דוגמת רוזוולט, צ'רצ'יל, דה גול, ואף בן-גוריון ובגין ידעו את כוחה של המילה במלחמה כמו בשלום, במאבק כמו בהרתעת התוקפן. בימים הקשים של הבליץ על לונדון, ההתקפה על פרל הרבור, שלטון ווישי הפרו-נאצי, ומלחמות ישראל, ידעו הללו לבטא את רוח העם במילים של דם יזע ודמעות וחתירה לניצחון. עבור ברק ונתניהו, עמוס גלעד ויתר יועצי אחיתופל שלהם, "הרגעת הציבור" היא כנראה המטרה העיקרית ולא הכנת העם לאתגרים הניצבים מולו.
ובימים אלה אין מלך בישראל ונתניהו נואם מוכשר ובעל כושר ביטוי מגמגם מול הצורר מאנקרה כמו בשתיקתו מול איומי ההשמדה של
אחמדינג'אד אירן.
מדיניותה של טורקיה והתבטאויותיו של ראש הממשלה טאיפ ארדואן אף מציבים אתגר גדול יותר מאיומיו של אחמדינג'אד. המגלומן הטורקי הרחיק השבוע לכת באיומיו מכל מה שהכרנו בסכסוכים האלימים של המזרח התיכון. טורקיה של ארדואן החליטה למלא את החלל שנוצר בעקבות קריסת המשטרים הערביים במזרח התיכון, ולחדש כקדם את ימיה של האימפריה העותומאנית שעל חורבותיה ייסד אתא-תורק, חוקה חילונית שהצבא הופקד על שמירתה במשך 90 שנה עד שבוטלה על-ידי ארדואן לאחר ניצחונו בבחירות 2011. מפקדי הצבא שהתנגדו להפיכתה של המדינה הטורקית החילונית למרכז איסלאמיסטי קיצוני, הגישו לאחרונה לארדואן כתבי התפטרות מהפיקוד על הצבא.
בישראל עדיין מתקשים להבין שיש לארדואן מדיניות סדורה ותוכנית פעולה אשר מתוכננת בלוחות זמנים מוגדרים להפיכתה של ישראל מבת ברית של טורקיה לקורבן שלה, בדרכו ליצירתה של האימפריה המוסלמית העותמאנית החדשה. והתקשורת הישראלית כדרכה לא מוכנה להפנים את המציאות הזו לקבל ולהבין שאפילו התנצלות מלאה וקבלת אחריות גורפת של ישראל לאירועי המרמרה לא הייו מרצות את התוקפן הטורקי, וכי משלוח ספינת הטרור הזו הייתה חלק סדור במלחמתו של ארדואן במדינת ישראל. וכך חוזרת התקשורת על האשמות השווא של רה"מ הטורקי תוך שהיא מתעלמת מרצונו של זה להוכיח לערבים ולפלשתינים שהוא הכוח העולה במזרח התיכון והוא זה שימלא את החלל שנוצר לאחר נפילת המשטרים הערביים, כמושיעם של הסונים במרחב הזה, לצידה של אירן השיעית המתחרה בה בהשגת ההגמוניה האיסלאמיסטית במזרח התיכון.
וכך מעצימה התקשורת הישראלית בעזרת פרשנים ולוביסטים אובדי דרך את המגלומניה הטורקית, ונותנת במה לאותם חסרי דעת ובינה המייצגים אינטרסים כלכליים צרים במקרה הטוב, ובמקרה הרע משרתים את התוקפן הטורקי מסיבות אידיאולוגיות ופוליטיות.
טוב עשה אתר
דבקה ניוז שפרסם מחקרים של מקורות מודיעין אמריקניים הטוענים כי הכלכלה הטורקית קורסת תחת חוב חיצוני אדיר בסך של 300 מיליארד דולר שאין ביכולתה לכסותו.
זאת ועוד, מקורות אלה, אותם אין התקשורת חושפת במתכוון, טוענים על בסיס השוואת המאזן הצבאי בין ישראל וטורקיה כי הצי הטורקי, חרף גודלו והיקפו איננו מסוגל להתמודד עם
חיל הים הישראלי, ובמיוחד לא עם חיל האוויר הישראלי שבמקרה מלחמה יפעל מבסיסים קרובים נגד הצי הטורקי, שלא יוכל ליהנות ממטריה אווירית ראויה בשל המרחקים הגדולים של בסיסי האוויר שלו מאזורי הלחימה באזור עזה, ואפילו בסמוך לאסדות הקידוח הישראליות, במרחב שבין קפריסין לחופי ישראל ולבנון.
