הכותרת של המאמר מופיעה בסליחות לתענית אסתר, משמעותה של כותרת זו כפי המצוין במדרש תנחומא, במטבע שיצא לו מוניטין כשעלה מרדכי לגדולה, על המטבע חקוק צורתן של שני המושיעים שהעמיד הקב"ה לישראל, מרדכי מצד אחד ואסתר מצד שני.
מה היו מעשיהם של מרדכי ואסתר?
הם תיקנו שתי עבירות שהיו בעוכריהם של עם ישראל, הראשונה, הישתחוויה לצלמו של נבוכדנצר מלך בבל תוקנה על-ידי מרדכי היהודי שעמד נגד המן שעשה עצמו כאלוה: "וכל עבדי המלך כורעים ומשתחווים להמן כי כן ציווה לו המלך ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה". (אסתר ג', ב').
השנייה, עבירת ההנאה מסעודתו של אחשוורוש שהייתה מכשלה ליהודים בשושן הבירה, תוקנה ע"י אסתר המלכה שאמרה למרדכי:" לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עליי ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים לילה ויום גם אני ונערותיי אצום כן" (אסתר ד', ט"ז).
אסתר הצדקת שלא התגעלה במאכלות אסורות ותחת אותה סעודה שנהרגה בה ושתי, זימנה סעודה אחרת ולכדה בה את המן ואחשוורוש גם יחד.
חמש תעניות הן שאנו צמים במהלך השנה זכר לארועים משמעותיים אשר קרו לעם ישראל בתקופת חורבן בית ראשון ובית שני ובכללם תענית אסתר.
אולם נבדלת היא תענית אסתר החלה בי"ג באדר משאר התעניות הן במקורה והן במהותה. ארבעת התעניות נזכרו במפורש במקרא : "צום הרביעי (י"ז תמוז) וצום החמישי (ט' באב) וצום השביעי (צום גדליה החל ב-ג' בתשרי) וצום העשירי (י' בטבת) (זכריה ח, ט'). ואילו תענית אסתר אינה נזכרת במפורש לא במקרא ולא בתלמוד. לראשונה מופיעה בשאילתות, דרב אחאי גאון (על פרשת ויקהל ס"ז, י"ח). אי לכך כתבו הפוסקים שצום זה אינו אלא מצד המנהג, ולכן יש בו קולות מיוחדות.
קביעת התענית בשלושה עשר באדר שהוא ערב פורים עוררה שאלה אצל חכמינו. כידוע, ימי הפורים הם מן הימים הנזכרים ב"מגילת תענית" שבהם מפורטים הימים שנעשו בהם ניסים. חכמים עשאום כימים טובים, על אותם הימים הנזכרים ב"מגילת תענית". אומרת הגמרא במסכת ראש השנה (דף י"ט, עמ' א') שאסור לגזור בהם תענית. ולא רק בהם, אלא בימים שלפניהם ושלאחריהם אסור לגזור תענית.
אם כן נשאלת השאלה מדוע נקבע הצום דווקא יום קודם לפורים?
הסבר לכך ניתן ע"י הפרשנים המבהירים זאת, שלאחר החורבן בטלה מגילת תענית, גם ימי השמחה שנקבעו קודם, בטלו. ולכן מותר לקבוע תענית באותם הימים שנתבטלו.
קיימת הבחנה ברורה בין מהותה של תענית אסתר לשאר התעניות. התעניות המוזכרות במקרא תעניות של צער הן. על אירועים קשים שאירעו לעם ישראל במהלך הדורות. תענית אסתר היא זכר לנס שנעשה בו. היא תענית של שמחה שהייתה עמה תשובה ונתקבלה תעניתם של עם ישראל לפני הקב"ה והועילה להם שנגאלו מצרתם.
הרמב"ם בסדר זמנים (הלכות תענית ה, ה ')אומר "וי"ג באדר זכר לתענית שהתענו בימי המן " הרמב"ם לא מציין באילו חודשים התענו עם ישראל באותה תקופה. המשנה ברורה (או"ח תרפ"ו, ב') מציין שמטרת הצום הייתה: "כדי לזכור שהשם יתברך רואה ושומע כל איש בעת צרתו. כאשר יתענה וישוב אל ה' בכל לבבו כמו שעשה בימים ההם". גם כאן לא מוזכר באילו חודשים התענו עם ישראל.
יש המסבירים זאת שאנו צמים בי"ג אדר ביום שלפני הפורים (או בי"א אדר - תענית מוקדמת-כשפורים חל ביום ראשון), לא לזכר שלושת ימי התענית הנזכרים במגילת אסתר שחלו בחודש ניסן.
הצום שאנו צמים בערב פורים נקבע לזכר התענית שהתענו מרדכי, אסתר וכל ישראל, בערב פורים, שנה לאחר שלושת ימי התענית הנזכרים. בהתאם למנהג ישראל, שכל שעה שנקהלו היהודים לעשות מלחמה באויבי ה' ובאויבי ישראל היו עושים תענית ביום התקהלותם, ומבקשים מה' שיפיל אויביהם לפניהם במלחמה.
ישנה סברה נוספת האומרת שהתענית שיזמה אסתר בחודש ניסן עם היוודע גזירת המן, ואז אמרה היא למרדכי: "לך כנוס את כל היהודים.....וצומו עלי....." (מגילת אסתר ד', ט"ז),לא יכולה הייתה לחול בחודש ניסן שהרי לפי ההלכה אין צמים בחודש זה. על כן תיקנו חכמינו לצום בחודש אדר.
מדוע בחרה אסתר דווקא בעריכת יום צום?
התשובה לכך מצויה במילה "צום" שהיא מלשון "צמצום" מיעוט הצרכים הפיזיים שלנו, או הימנעות מאכילה. הצום מסייע בהפחתת הצרכים הגופניים שלנו ומאפשר לנו ביתר קלות להתרכז בפאן הרוחני שלנו. ההיתרכזות ברוחניות מביאה אותנו לידי "תשובה". אנו שבים וחוזרים אל מצב הטהרה השורשי והבסיסי שלנו. מתוך הצום והצמצום מבקשת אסתר המלכה את הקשר הרוחני של עם ישראל להצלחת משימתה. הצום אינו של עצבות, אלא צום של התעלות. דומה אולי כי תיקון צום זה אותו הנהיגה אסתר היווה נקודת מפנה בכל סיפורי המגילה בשתי עקרונות חשובים.
הראשון, שעלינו לקחת את גורלנו בידינו ולא לחשוש אלא לעשות מעשה. השני, עיקרון האחדות בבחינת "לך כנוס" .מסרים אלו כוחם יפה לשעתם ולדורות.
