עד כאן פרשת בובייה-דניאלס. אולם פתאום הופיע טוויסט נוסף בעלילה. שלושה ימים לאחר שחרורם של הכתבת והצלם הופיעה בעיתון הלבנוני ה'דיילי סטאר' ידיעה שלפיה "המשטר הסורי מחזיק ב-12 קצינים צרפתים המוחזקים בבית חולים שדה בתוך העיר חומס". בידיעה נאמר כי לא ברור מתי ובאילו נסיבות הגיעו הקצינים לסוריה. המקור לידיעה תואר "פלשתיני פרו-סורי שבסיסו בדמשק". מקורות לבנוניים העריכו באוזני כותבת המדור כי הכוונה לעזאם קאנסו, חבר הפרלמנט הלבנוני מטעם מפלגת הבעת' – תומך נלהב של הנשיא אסד, שעוד לפני הפרסום ב'סטאר' הלבנוני טען כי "קצינים צרפתים נמצאים בסוריה כחלק מכוח זר רחב יותר", וכי "כאשר ייחשפו הפרטים, יעוף ניקולא סרקוזי מכיסאו". המידע של קאנסו, לדברי המקורות הלבנוניים, מגיע מארגונים פרו-סוריים אשר להם קשרים בדמשק, הטוענים כי עוד באמצע פברואר, במהלך מעצרים המוניים שערך הצבא הסורי בחומס, התברר כי מתוך 1,500 עצורים, תריסר הם בעלי אזרחות צרפתית. התריסר הגישו בקשה להכיר בהם כשבויי מלחמה, אך סירבו למסור פרטים על דרגתם, יחידתם ומטרת בואם לחומס. בין העצורים, על-פי אותם מקורות פרו-סוריים, היו גם בעלי אזרחות לבנונית, סעודית, טורקית, אפגנית, קטארית ולובית. לא מן הנמנע כי במסגרת ההתגייסות הסונית העולמית לתמיכה במורדים, הגיעו לסוריה גם מתנדבים מקרב הקהילה המוסלמית הגדולה בצרפת, או שסוכנים של הממשלה צרפתית השתמשו בסיפור הכיסוי הזה. בכל מקרה, משרד החוץ הצרפתי מכחיש, נכון לעכשיו. הודעה שהוציא משרד החוץ הצרפתי קובעת כי "שום חייל צרפתי לא נמצא על אדמת סוריה". משרד ההגנה הצרפתי היה נחרץ פחות, ופרסם תגובה סתומה למדי ולפיה הוא "אינו יכול לאשר או להכחיש את הטענה". אולם בדיקה שערכתי מול כמה מקורות מעלה כי הארגונים הצרפתיים שעליהם סיפרו אנשיו של ח"כ קרא, אשר שהו בפריס בעת מבצע החילוץ, הם אכן אותם 12 קצינים צרפתים שעליהם פורסם בדיילי סטאר שהם נמצאים בשבי הסורי, ושהוזכרו בהתבטאותו המסתורית של קאנסו. אגב, חומס מוכרת היטב לצרפתים. עד 1955 שכנו בעיר זו המפקדה הראשית של חטיבת חיל הרגלים השישית של לגיון הזרים הצרפתי, לצד גדוד הזרים של חטיבת חיל הרגלים הראשונה.

גם דמשק שומרת עד כה על דממה. שום סימן המאמת כי קצינים צרפתים אכן נמצאים בשבי הצבא הסורי לא הגיע מכיוונה. גם הממסד הצרפתי שמר בימים האחרונים על שקט בלתי אופייני בכל הנוגע לסוריה. ניקולא סרקוזי, עייף וטרוט עיניים, הגיע אומנם לשדה התעופה כדי לקבל את פני העיתונאים שחולצו מחומס, אך נמנע מהתייחסות לאסון ההומניטרי בסוריה והסתפק בשבחים לאומץ לִבה של בובייה והתנהגותו האבירית של הצלם שלא נטש אותה. עם זאת, לדברי ה'דיילי סטאר' יש כרגע מגעים חשאיים בין ממשלת צרפת למשטר בדמשק בניסיון לפתור את המשבר. טענה זו מצטרפת לפרסום ב'מקור ראשון' כי ההחלטה על המבצע לשחרור העיתונאים התקבלה ברגע האחרון, לאחר שלידי כוחות הצבא הסורי החופשי בחומס הגיע מידע מודיעיני ולפיו כוחות של הדיוויזיה הרביעית של מאהר אסד, אחיו של הנשיא, זוממים לחטוף את העיתונאים ולהשתמש בהם כבני ערובה, במטרה להשפיל את נשיא צרפת סרקוזי ולחבל בקמפיין הבחירות שלו. הבחירות לנשיאות בצרפת ייערכו בתחילת אפריל, והדבר האחרון שזקוק לו סרקוזי, המפגר קשות בסקרים, הוא הסתבכות בסוריה.

ומסוריה לאירן. פסגת ביבי-אובמה מאחורינו, אך השאלה מה בדיוק מתכוונים האמריקנים לעשות בימים ובשבועות הקרובים נותרה סתומה. אובמה הסביר כי אין לו כוונה "להכיל את הנושא האירני", וכי "יש זמן לדיפלומטיה". יש דיבור על כינוס שש המעצמות – ארה"ב, רוסיה, סין, צרפת, בריטניה וגרמניה - לדיאלוג עם אירן, במקביל לאופציה צבאית, שנותרת על השולחן. אבל מה עומד להתרחש במרווח היומיומי שבין הדיפלומטיה והאופציה הצבאית? האם לאמריקנים יש כוונה לעשות משהו? על-פי גוף מחקר אירופי פרטי יוקרתי מאוד – התשובה חיובית. לדברי אחד החוקרים, שעקב מקרוב מאוד אחר תוצאות הבחירות לפרלמנט באירן, שיעורי ההצבעה באזורי המיעוטים הכורדיים, הערביים, הבאלוצ'יים והאזריים היו נמוכים באופן קריטי, ועמדו על 15–18 אחוזים מכלל האלקטורט. לדברי החוקר, הדבר מצביע על תחושת ניכור וייאוש גוברת בקרב המיעוטים, כמו גם בקרב הצעירים האירנים, שהיוו את עמוד השדרה המרכזי של תנועת המחאה ב-2009. האופוזיציה באירן החרימה הפעם את הבחירות לפרלמנט במחאה על המצב. ועל תחושות הזעם והייאוש הללו מסתמכת, לדברי החוקר, תוכנית מגירה אמריקנית, העוסקת ב"הכוונה תקשורתית וטכנולוגית" של מיעוטים. מנתונים שאסף בשבועות האחרונים גוף המחקר, המתבסס על 15 סוגי מקורות שונים באירן, בעירק, בלבנון ובאזור כולו – יש כעת ציפייה גוברת והולכת לסוג של מחאה שקטה בימים הקרובים. מחאה שתלך ותתעצם לקראת 21 במארס, אז יחול חג הנוברוז, שהוא ראש השנה האירני. בימי החג, חלק ניכר מגופי הממשלה והביטחון נמצאים בחופשה. הכורדים והאזרים חוגגים אף הם את הנוברוז, ובאופן מסורתי השלטונות בטהרן חוששים מליבוי פעילות חתרנית בעקבות הדינמיקה של התאספות שבטית בהרים להדלקת משואות, התאספות ששבה ומולידה תחושת מרד. ההערכה היא כי ב-21 במארס ובימים שלאחריו יש סיכוי לגל הפגנות מחודש באירן – לנוכח הצפי כי אל הכורדים והאזרים צפויים להצטרף גם הבאלוצ'ים בגבול פקיסטן, הערבים בחבל אהוואז וגם הטורקמנים. לדברי המקורות, אם אכן תיווצר דינמיקה משכנעת של הפגנות, יש כעת מודעוּת ומוכנות לקראתן בממשל האמריקני, שהפעם, בניגוד ל-2009, לא ינטוש את המפגינים באירן לגורלם. אובמה צפוי לפעול בתיאום ובשיתוף פעולה עם מדינות המפרץ, טורקיה ופקיסטן כדי לתמוך בהפגנות ככלי ליצירת לחץ גלובלי מסיבי על טהרן – וכך לדחות את הסיכוי למתקפה ישראלית. לדברי גוף המחקר, אם וכאשר יפרצו ההפגנות, הן יחלו בפריפריות המיעוטים ומשם יתקדמו לכיוון הערים הגדולות ולטהרן. בעקבותיהן צפויים גלי הפגנות נוספים, תחילה של נשים, אחר כך של ה'באזארי' ובעקבותיהם אפילו של מאוכזבי מיליציית הבאסיג' ומשמרות המהפכה. ההפגנות, אם אכן יפרצו, צפויות להימשך חודשים ועלולות להתפתח למרחץ דמים – שיגרום לשינוי באירן, וגם יעמיד בסימן שאלה את הדינמיקה הישראלית לקראת תקיפה אפשרית.

לרגל הבחירות ברוסיה ניהלתי, לטובת קוראי המדור, סדרת שיחות עם אחד מאנשי התקשורת החשובים והמעניינים בזירה הרוסית, דמיטרי סולופוב, העורך הראשי של 'קומרסנט FM'. רדיו קומרסנט הוא תאגיד ומותג תקשורת מהחזקים ביותר ברוסיה, שמצליח להיות גם מיינסטרים וגם אופוזיציה ביקורתית ומשכנעת. בחודשים האחרונים הופעל על אנשים כסולופוב לחץ פוליטי בלתי מרוסן מכיוון הקרמלין. אולם התחנה, שיש לה רייטינג של מיליון מאזינים בשבוע, עמדה יפה בלחץ. במקביל אף פתח סולופוב גם תחנת טלוויזיה צעירה שעלתה לאוויר לפני שישה חודשים. שוחחתי עם סולופוב ערב הבחירות. כמובן, לא היו לו אשליות. פוטין ינצח, אמר. אבל מכיוון שעל-פי הערכתו בבחירות אמת לא אמור היה פוטין לגרד את מחסום ה-50 אחוזים, חלם סולופוב על סיבוב בחירות שני, כזה ש"יאפשר לפוטין לנצח, אך יהיה תרגיל נפלא בדמוקרטיה עבור רוסיה". אם פוטין יזכה במשהו סביב ה-50 אחוז, אנשים ברוסיה יקבלו את התוצאה, העריך. אולם אם נקבל ניצחון ספקטקולרי, זה יהיה כבר סיפור אחר, שיוליד זעם ומרי, העריך אז איש התקשורת הבכיר. כמובן, זה בדיוק מה שקרה. פוטין זכה ברוב של 64 אחוזים, במרחק עצום מיריביו – זוגנוב הקומוניסט במקום שני ופרוחורוב הליברל במקום שלישי. ואז, פוטין המנצח הופיע לרגלי הקרמלין יחד עם בן זוגו, ראש הממשלה המיועד דמטרי מדבדב, הזיל דמעה של אושר והלך לחגוג בגדול במטה הבחירות שלו. "שמת לב איך הוא הגיע למטה הבחירות?" שאל סולופוב. למה הכוונה, תהיתי. "לבד", השיב סולופוב. "לבד. בלי הפרטנר מדבדב. וזה סימן שמדבדב הוא אאוט, מחוץ למשחק. בובה על חוט. איש טכני לשבועות הקרובים, ואולי חודשים. הוא כנראה יוחלף בקרוב על-ידי מישהו שפוטין חייב לו. אולי אלכסיי קודרין, שר האוצר".

בינתיים פוטין צריך להתייחס לטענות על היקף הזיופים, לקריאה של האופוזיציה להפגנות. מה אתה חושב שיקרה?

"יהיו הפגנות", השיב סלופוב. "התחושה לא טובה משום שתוצאת הניצחון של פוטין טובה מדי. היא מעוררת זעם ואי-אמון. בהפגנות נקבל אינדיקציה ראשונית כיצד ינהג פוטין עם הכוחות הדמוקרטיים. האם יראה התחשבות וריסון, או שלאורך זמן הולכים לשפיכות דמים". בערב, משנודעו התוצאות, אכן היו כבר הפגנות. בסך הכול היה מפגן כוח משמעותי של האופוזיציה, אבל היו מעצרים. הבלוגר אלכסיי נבלני נעצר, אך שוחרר עוד באותו ערב. בשורה התחתונה, מעריך סולופוב, טוב זה לא, אך יכול להיות הרבה יותר גרוע.

להערכתו של עורך רדיו קומרסנט, גם בהמשך צפוי גל הפגנות מתון. קר, הסביר, ובשבוע הבחירות יש רק שלושה ימי עבודה. יש ימי חגים ואנשים לקחו חופש. ההפגנות הן תהליך, שרק ילך ויגבר בחודשים הקרובים ויגיע לשיאו באביב, יגווע ואז יתחדש בסתיו. כמובן, אם תהיה שפיכות דמים, הכול יכול להשתנות. אבל המחאה בוא תבוא.

מה גורם לך להיות בטוח בזה?

"העם הרוסי הולך ומשתנה. יש מעמד ביניים שהולך וגדל ודורש שיכבדו אותו. לפוטין אין דרך להסתתר מן החברה. מה שלא משודר בתקשורת רץ באינטרנט. ובסך הכול פוטין נחלש".

נחלש?

"כן. משום שאין אמון במספרים. הוא כבר לא אחד ואין בלתו. ומכיוון שהוא חלש יותר והלגיטימציה שלו נחלשה, הדגש על הביצועים הכלכליים בחברה הרוסית יגבר מאוד. הדרישות ממנו יגברו ולא בטוח שהוא יוכל להביא את הסחורה, אפילו אם מחירי הנפט ימשיכו לעלות. יש לו יותר מדי התחייבויות לביג ביזנס והוא פיזר הרבה הבטחות לקראת הבחירות להרבה קבוצות על בניית תשתיות והתחדשות. כדי לייצר את הפריחה הכלכלית הזו, כדי לעמוד בהבטחות ליצור תשתיות ופרויקטים כמו האולימפיאדה בסוצ'י, נחוץ הרבה מאוד כסף. אולם כדי להשיג את הכסף הזה דרושות רפורמות כלכליות וחברתיות, שאי-אפשר לייצר אותן, משום שהכלים הדרושים לייצור הרפורמות האלו נמצאים רק בידי חברה מתוקנת". סולופוב צודק. חישובים העלו כי כדי שפוטין יוכל לעמוד בהבטחותיו מחיר הנפט צריך להאמיר ל-130 דולר לחבית. לא בטוח שזה יקרה. ועדיין, מזכיר סולופוב, תהליך הבדיקה מה באמת התרחש בבחירות יימשך. האופוזיציה לא תרפה מפוטין. "עיקר הבעיה של פוטין", שב ומעריך איש התקשורת הבכיר, "יהיה בערים הגדולות. ההפגנות יימשכו בעיקשות. ממה שידוע עד כה, התוצאות בערים די מוזרות. כל הסקרים מראים שבערים הגדולות פרוחורוב הליברל במקום השני אחרי פוטין. וזאת, כאשר פוטין לא עובר את רף חמישים האחוזים. פרוחורוב שותק משום שהוא עדיין מנתח את המצב, אבל זה ישתנה. ובכל מקרה, יש חוסר נחת של האוכלוסיה בערים וחוסר הנחת יתורגם לאי שקט". יש סימן אחד חיובי בכל זאת, אמרתי. יש החלטה להעריך מחדש את מצבו הלגלי של מיכאל חודורקובסקי (אוליגרך שנידון לתשע שנות מאסר בשל עברות מס, וחוקיות הרשעתו מוטלת בספק). "זה לא ממש חדש", השיב סלופוב. "ההערכה מחדש היא של חודורקובסקי ועוד 31 מקרים. זה כבר נעשה בעבר, ולא באמת משנה דבר לכאן ולכאן. אם זה מרמז על משהו, הרי זה על חולשה, ניסיון לרַצות, אחרי שהבחירות השאירו טעם רע של אי לגליות".