מועמד לכנסת נבחר להנחיית אירוע ממלכתי כלשהו בת"א, ומאן דהוא עתר לבג"צ נגד המשרד הממשלתי היוזם. העותר סבר שלא ראוי שמועמד לכנסת ינחה אותו אירוע. בית המשפט לא התייחס לגופה של העתירה, וגם לי אין עניין לדון לגופה אלא רק בנימוקי דחייתה על הסף:
- קיום סעד חלופי (אפשרות לעתור למחוזי בעניין הטענות נגד עיריית ת"א).
חסם מפני עתירות סרק
בית המשפט עשה מלאכתו נאמנה, ולו רק בגלל שמי שעותר למניעת הנחיית אירוע על-ידי פלוני, ואינו מצרף אותו פלוני כמשיב לעתירה, הריהו טירון בעבודת הבג"ץ וגם בעל חינוך בולשביקי הסובר שבית משפט הוא מקום להתגוששות עם יריב ובלבד שידי היריב קשורות מאחור ואין לו כל זכות להשיב לטענות.
וברור ומובהק שאדם שעלול להיפגע מעתירה נגד גוף מנהלי (בייחוד אם מדובר בנפגע ישיר וממוקד) חייב להיות מצורף כמשיב (פורמלי). הוא אינו חייב להשיב, הוא יכול לסמוך על תשובת הגוף המנהלי (מה שיקרה בד"כ), אך העותר ודאי לא זכאי למנוע ממנו את זכות התשובה (ריבוי משיבים עלול גם להרבות את דמי ההוצאות שבית המשפט יפסוק וזה עוד חסם מפני עתירות סרק, האיום הממוני).
דחיית עתירות על הסף, על-רקע פרוצדורלי, שהיא מאבני היסוד של הדין המנהלי, עתירה מוקדמת, שיהוי, אי צירוף משיבים, העדר מיצוי הליכים, סעד חלופי, בסיס כלשהוא לטענה של אי סבירות קיצונית או חריגה מסמכות, הן הרף היחידי באמצעותו יכול הבג"ץ לשמור על עצמו מהשחתת זמן לשווא בעתירות סרק ובעתירות שכל מטרתן היא ספין ציבורי יחצנו"ת וניגוח הממשלה, או מטרתן ניגוח גורמים שאינם גורמי מנהל, בכסות שווא של תקיפת המינהל.
והשחתת זמן לשווא על-ידי הבג"ץ באה על חשבון עתירות על עוולות צועקות לשמיים, ועל חשבון ערעורי עליון וכל המערכת מתברברת בעקבות עתירות שכאלה, כמעט הקימו לנו בית משפט לערעורים על-מנת להשחית זמן נוסף על הזמן שבג"ץ יחצ"ן השחית בשנים שעברו.
בג"ץ וינוגרד
מישהו מוכן לספור כמה שעות השחית הבג"ץ על
ועדת וינוגרד? - הייתה עתירה אחת נגד הממשלה על עצם מינוי הוועדה, עתירה ראויה, נדחתה. אחרי כן היו מספר עתירות כולן עתירות מוקדמות, חלק מהנפגעים לכאורה לא היו ידועים כלל, כולן עלו ונדונו טרם הוועדה פרסמה את החלטתה הפורמלית נשוא העתירה, (עתירות מוקדמות מובהקות שאסור היה לבית המשפט לגעת בהן) הכיצד לא נדחו העתירות על הסף? לבג"ץ יחצ"ן הפתרונים.
וכאשר ראש בג"צ יחצ"ן מנצח על כאלה דיונים, אז משפטנים משכמם ומעלה (כמו נשיא בית המשפט המחוזי בדימוס) מתקשים מאד להתמודד, כי כל כללי המשחק מופרים, וכל העיתונאים רואים את הקולות, מבינים את הפארסה אך הם משתפי"ם וכל רשתות השידור משתפיו"ת ואין פוצה פה ומצפצף, וועדת וינוגראד הולכת קאפוט, ברכה לבטלה. מצלמות בשפע, פלאשים בשפע, עוזר לרומטיזם אבל הורס את המדינה.
סכסוך הפרקליטים / סכסוך הרופאים
אירועי יחצ"נות לא נגמרים הם רק מתחלפים, איש הפרקליטות לשעבר עותר נגד המדינה המיוצגת על-ידי פרקליטות המדינה ומנגד רופאים מיוצגים על-ידי בוגרת של פרקליטות המדינה אלא מול נשיאה, פרקליטת המדינה לשעבר, פגישת מחזור כ"ט, רק בורקסים לא היו. העתירה היא שראש הממשלה יתערב בסכסוך הפרקליטים ואחרי כן בסכסוך הרופאים, אי סבירות קיצונית? ניאמה! אבסולוט נישט! חריגה מסמכות?, אוואדה GMG (גור נישט מיט גורנישט) – מה עוד העותר לא פנה כלל למשרד נגדו עתר – אין שום ראיה בעתירה לפנייה כזו, אין לנו לגמרי מיצוי הליכים.
העתירה בעניין הרופאים הוגשה ונדונה בתוך הדיונים של בית הדין הארצי לעבודה ובית הדין לעבודה לא נדרש כלל להשיב לעתירה, אז גם משיב בגודל של פיל שאי-אפשר לפספס אותו, לא נקרא להשיב.
ובית המשפט דן ודן, וטלוויזיה וקולות וברקים ומשחיתים זמן ומשחיתים עוד זמן ועוד ועוד - ואיש לא פוצה פה על בגדי המלך החדשים, כולם כולם משתפי"ם עם בג"ץ יחצ"ן
האור בקצה המנהרה
החלטה של היום היא החלטה מאוד מעודדת. אני מאוד מקווה שהיא במסגרת מדיניות שחברים לא עוברים בבית משפט, חברים זה בהסתדרות. אני מאוד מקווה, שבג"ץ של היום מבין שאיננו עוד אייטם במבט לחדשות, אלא בג"ץ דגמ"ח שקם על חורבות בג"ץ יחצ"ן.
גרוניס אינו חייב לתת הנחות לממשלה, כן פשרה של בני בגין לא פשרה של בני בגין, לבית המשפט עמדה משל עצמו, והוא יקבע אותה ללא מורא וללא חת.
אבל בג"ץ דגמ"ח חייב להגן עליו מפני עצמו, מפני מדיניות הרסנית שכיוונה אותו בשנים האחרונות, מדיניות שכילתה זמנו על שטויות תוך שבירת כל הכלים לפחות במקרים שצוינו לעיל, ואם גרוניס רק יניח את האצבע המאד עצמתית שלו על נקודת חוסר שיווי המשקל, ויעביר חזרה את בית המשפט העליון אל חיק הצדק, הדין והיעילות, וישליך ממנו את גינוני בג"ץ יחצ"ן, הרי שזכאי יהיה בנוסף לתואר נשיא הנשיאים של בית המשפט העליון, גם לאות הגבורה האזרחי היחיד בישראל לדורותיה.
