לאחרונה הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק צער בעלי חיים. לכאורה המטרה הפשוטה של ההצעה היא העברת סמכויות הטיפול בזכויות בעלי החיים בישראל ממשרד החקלאות למשרד איכות הסביבה וזאת משני נימוקים:
הראשון הוא כי בעלי החיים משתייכים לקבוצה החלשה ביותר בישראל ואין הם מקבלים הגנה מספקת מצד המדינה. ארגוני בעלי החיים הצליחו להגדיר את בעלי החיים כקבוצה (לא פחות) בעלת נציג במשרד ממשלתי. נראה כי לפי מגמת המחוקק, בקרוב ל"קבוצה החלשה" יהיה ייצוג בכנסת ולא מן הנמנע שבבחירות הקרובות ראש הממשלה תהיה תרנגולת בשם דינה, ובקואליציה יישבו נחום הכלב וגולדה הפרה. מדיניות הממשלה תהיה חיסול החקלאים במדינת ישראל, שכן דינה לא מעוניינת להטיל ביצים וגולדה לא רוצה לתת חלב. ומה תעשה ממשלת החיות בחקלאים? ציונות, התיישבות, ביטחון, פריפריה, חינוך ושמירה על אדמות המולדת ייכנסו ודאי להליך הפרטה, שכן הניסיון מלמד שחיות אינן יודעות לנהל ולהתמודד עם נושאים אלו ביעילות.
הנימוק השני להוצאת הסמכויות ממשרד החקלאות, הוא כי לא ניתן להפקיד בידי המשרד את נושא מניעת צער בעלי חיים, שכן מדובר במשרד השרוי בניגוד עניינים מובנה בין החקלאים לבעלי חיים. בהתאם לתיקון, ראש אגף הגנה על בעלי חיים ימונה על-ידי השר להגנת הסביבה, ויהיה אדם בעל-רקע מוכח בהגנה על בעלי חיים ובקידום זכויותיהם.
הצעת החוק הנ"ל צריכה הייתה להדליק את כל נורות האזהרה במגזר החקלאי וההתיישבותי בישראל, אולם בשלב זה, ארגוני בעלי החיים ובעלי החיים עצמם אשר חדרו, כך נראה, עמוק למערכת הפוליטית בישראל, הצליחו להניע מהלך אסטרטגי לפגיעה בענף גידולי החי, מתחת לאפם של החקלאים.
הצעת החוק מהווה מרכיב חשוב בתבוסה הזוחלת אותה מנחילים ארגוני בעלי החיים לחקלאים בשנים האחרונות במאבקם לשיפור רווחת בעלי החיים. תבוסה המתבטאת בפגיעה אנושה בחקלאים ולבסוף גם בגדיעה של זכויות היסוד ל
חופש העיסוק, לכבוד ולקניין. הפגיעה המשנית בהתיישבות היא אסון לא פחות בחשיבותו.
מלחמה שערה במישור הפוליטי ובמישור המשפטי
ארגוני בעלי החיים, פועלים בדבקות ובנחישות חסרת פשרות על-מנת להצר את יכולתם של החקלאים להתפרנס מחקלאות בעלי החיים המוכרת והקלאסית. מה שהיה, לא יהיה עוד מבחינתם. אם באמצעות חקיקה ואם על-ידי הגשת עתירות לבג"צ, התוצאה ברורה: החקלאים ובעקבות כך ההתיישבות ייפגעו באופן אנוש. למי שעדיין לא נפל האסימון, במקום בו הגנת בעלי החיים עוברת ממשרד החקלאות לנציג ארגוני בעלי החיים, מתחילה ההתקפה על החקלאים. החקלאים עדיין לא הפנימו כי הם נמצאים במלחמה על גורלם, אולי מפני שהם עסוקים בעמלם מבוקר עד לילה, אולי מפני שהם עדיין לא הפנימו כי המדינה שהם בנו והקימו באהבה כל-כך גדולה, זרקה אותם לכלבים, לתרנגולות ולפרות, אבל זאת עובדה.
דוגמה כואבת מהעבר לגדיעת מטה לחמו ופרנסתו של ענף חקלאי שלם בישראל כתוצאה מעתירה לבג"צ של ארגוני בעלי החיים, היא החלטת בג"צ על סגירת ענף פיטום האווזים. גם לאחר מכה זו, המגזר החקלאי וההתיישבותי עדיין לא הפנים את האיום החדש הניצב בפניו. החקלאות מסרבת להפנים את העובדה כי קיומה תלוי בהתמודדות עם עתירות לבג"צ, לא פחות ממטרי הגשמים, ייבוא מוצרי החלב, יבולים טובים או הפשיעה החקלאית. סיכול הסלעים וחריש השדה אינם עשייה מספקת על-מנת להישאר חקלאי בישראל 2012.
בשנת 2009, הוגשה על-ידי ארגוני בעלי החיים עתירה נוספת אשר תוצאתה מאיימת על מאות או אולי אלפי חקלאים, הפעם מגדלי העופות בישראל. טענות העותרים בתמצית הן כי המטילות מוחזקות בתנאים "לא אנושיים", לכן יש לבצע רפורמת רווחה מקיפה בענף המטילות ולהגדיל את שטח הכלובים (למען הגילוי הנאות ייאמר כי הרפורמה בענף רחבה ומורכבת משיקולים רבים שלא כאן המקום לפרטם). בחלק מעלות הרפורמה היקרה (כמיליארד וחצי שקלים) צריכים לשאת החקלאים, וחקלאי שהמזומנים אינם מצויים בכיסו צפוי להילחם על פת לחמו ממש כמו מגדלי האווזים לשעבר. אגב, החקלאים יכולים אולי לחיות עם הרפורמה, אבל לא עם היעדר מימון הרפורמה. בהיעדר מימון הם לא יחיו.
לאחר הגשת העתירה בעניין העופות, הוזמנתי לפגישה עם נציגי חקלאים בכירים בענף החקלאות. כמי שמייצג מגדלי אווזים ובעלי משחתות בתביעות נגד המדינה, טענתי באותה פגישה כי על כל המגזר החקלאי וההתיישבותי לצאת מיד למאבק. ממגדלי החסה והפלפל בערבה ועד למגדלי הדגים והבקר בגליל, על כל החקלאות וההתיישבות בישראל לפעול בתקיפות במישור הפוליטי ובמישור המשפטי.
במישור הפוליטי, יש לצאת בהצהרה האומרת כי כל פוליטיקאי שיפעל לקדם רפורמות הפוגעות בחקלאים (ראו הגזירות במשק החלב) ובעיקר כאלו ללא מימון מתאים של האוצר, יירדף באופן מאורגן ושיטתי על-ידי ארגוני החקלאים וההתיישבות כאחד, עד אשר יאבד מעמדו הפוליטי ויפנה לעסוק בתחום אחר (מדובר רק בפעילות חוקית, פוליטית ודמוקרטית בלבד ללא אלימות כמובן).
במישור המשפטי טענתי כי על החקלאים לעתור לבג"צ בדרישה לפסול את חוק צער בעלי חיים, על בסיסו מגישים ארגוני בעלי החיים עתירות לרפורמות בענפי החקלאות בטענה כי החקלאים פועלים בניגוד לחוק צער בעלי חיים. הנימוק המשפטי לעתירה מסוג זה: חוק צער בעלי חיים לא כולל בתוכו פיצויים למי שהמדינה מורה לו לחדול מעיסוקו כחקלאי כך פתאום באמצע החיים, כאשר עיסוקו בחליבת פרות למשל הופך להתעללות בלתי חוקית בהינף קולמוס. כידוע, מאחר שזכות החקלאים לעסוק במשלח ידם מוגנת בחוק יסוד חופש העיסוק, ומאחר שכאמור אין פיצוי לחקלאים בחוק צער בעלי חיים, הרי שעל פניו השימוש בחוק זה אינו מידתי ונראה כי יש לפסול אותו עד אשר יתוקן החוק.
בנוסף, באותה פגישה סקרתי את דף הבית באתר האינטרנט של אחד מארגוני בעלי החיים, ממנו ניתן להבין כי כל ענפי חקלאות החי בישראל (עזים, כבשים, פרות, דגים...) צפויים להתמודד בקרוב עם עתירות דומות שיונחו על שולחן בג"צ. עתירות אלו ינחיתו על החקלאים מכה קשה מנשוא, אמרתי, לכן ראוי ונכון להשיב כבר עתה מלחמה הן במגרש המשפטי והן בפוליטי.
משרד החקלאות שכח את תפקידו - לדאוג לחקלאים
הצבעתי על מכשלה נוספת העומדת בפני החקלאים, והיא לא אחר מאשר משרד החקלאות בכבודו ובעצמו. עד כה משרד זה לא הצליח לדאוג למימון הולם לרפורמה בענף העופות, שנכפית עליו מכיוון הבג"צ, לא פעל בחקיקה לפיצוי חקלאים שיאלצו לפרוש מחקלאות בשל הרפורמה, ובכלל נראה כי הוא מתנהל בידי פקידיו, מונע מפחדים וחששות מארגוני בעלי החיים ומבג"צ, ולא על-ידי מדיניות חקלאית נחושה החותרת לשלום החקלאים וההתיישבות בקנאה חסרת מעצורים. התנהלות זו, יש לומר, מטילה צל כבד וסימן שאלה גדול באשר למחויבותו וייצוגו של המשרד את החקלאים בישראל. לפי שעה, בשלב זה המלצותיי טרם התקבלו על-ידי החקלאים, נמתין ונראה מה יהיה בהמשך.
היחיד שהחליט ללכת עם המלצותיי מאותה פגישה עד הסוף, הוא מזכיר ארגון מגדלי העופות בישראל,
יעקב כהן, אשר מזה מספר חודשים נאבק במשרד החקלאות, לאחר שהבין כי מאות ואולי אלפי לולנים מובלים כצאן לטבח בשם קידום רווחת העופות. מר כהן הרגיש כנראה שהשאירו אותו לבד במערכה מבלי שהחקלאים וראשיהם מפנימים כי בנקודה שבה הוא יישבר, שעון החול של כל היתר יתחיל לעבוד. מבחינת מר כהן, אפשר מחר בבוקר להחל ברפורמה ובתנאי שיביאו מימון לרפורמה ולפיצוי החקלאים שיאלצו לפרוש מעיסוקם.
ארגון מגדלי העופות בראשותו, החל לתקוף בבג"צ את ועדת החינוך של הכנסת, אצלה נערכים הדיונים ברפורמת העופות, בטענה כי הדיונים אינם מתמקדים בחקלאים ובמימון הרפורמה, אלא רק ברווחת העופות. החקלאים דורשים מעורבות גדולה יותר של האוצר ברפורמה. בהמשך לקו התקיף אותו מוביל מר כהן על-מנת להגן על החקלאים, הודיע כי הארגון בראשותו יגיש עתירה לבג"צ כנגד משרד החקלאות ומדינת ישראל בכל פעם שאלו יפגעו באינטרסים של החקלאים והלולנים.
כמי שמלווה את ארגון מגדלי העופות במאבק המתנהל בכנסת ובמשרד החקלאות, השתוממתי לראות כיצד יעקב כהן נותר לבדו במערכה מול ארגוני צער בעלי חיים ומשרד החקלאות, עד שנראה כי הוא הדבר היחיד שמפריד בין הפגיעה האנושה בחקלאים לבין החלת רפורמה מאוזנת ושפויה בענף הלול.
למיטב הבנתי, יעקב כהן לא ינטוש את המערכה למען החקלאים וההתיישבות כולה, אבל היכן עמיתיו? מגדלי העופות הם בסך-הכל עוד חוליה בשרשרת, ואחריהם ידרסו את מגדלי הבקר, העזים והכבשים. כדאי שמשרד החקלאות וראשי ההתיישבות יתעשתו מהר ויצטרפו למאבק. שאף אחד כאן לא יתבלבל, החקלאים אינם מתנגדים לרפורמות מאוזנות אשר מתחשבות ברווחת העוף. הם רוצים לעשות הכל על-מנת לשפר ולהשתפר, אולם בדרך אסור לנו כמדינה להשאיר את החקלאים מאחור. אסור שחקלאים יפרשו מעיסוקם בשל היעדר מימון ממשלתי לרפורמה בחקלאות.
משרד החקלאות והתנהלותו בוועדת החינוך של הכנסת מבישה בעיני. הדיונים שנערכו במשרד החקלאות ובוועדה עסקו בעיקר ברווחת העוף ואולם רווחת החקלאים וזכויותיהם נזנחו לחלוטין. משרד החקלאות שכח שהוא צריך לדאוג לחקלאים ולאזן בינם ובין צורכי בעלי החיים. כרגע המשוואה הפוכה - משרד החקלאות דואג לבעלי החיים ובאופן שולי מטפל בחקלאים.
על החקלאים להתעשת מיד ולעצור את הסחף
יש לתקוף כל צעד ורמיזה לצעד שצפוי לפגוע בחקלאים. הוגשה עתירה לבג"צ משום שוועדת החינוך לא דנה בהשלכות הכלכליות ההרסניות הצפויות להיגרם למגדלי העופות לנוכח כניסת הרפורמה. המדינה בשתי ידיה עושה את מה שהחיזבאללה מלבנון מנסה לעשות במשך שנים - פגיעה בהתיישבות והציונות בצפון.
תקפנו את היעדר הדיון בחוסר הצדק וחוסר המידתיות שבהשתת עלות הרפורמה הנערכת לטובת כלל הציבור על קבוצה קטנה של חקלאים, עתרנו נגד היעדר הדיון בוועדת החינוך בכל הקשור לפיצוי החקלאים בנסיבות בהן ייאלצו חלקם לחדול מעיסוקם בחקלאות. מזכיר ארגון מגדלי העופות ביקש מאתנו להפוך כל אבן ולצאת להגנה על החקלאים. אנחנו מדברים רק במונחים של התקפה.
המדינה והממשלה צריכות להתעשת. הצעת חוק אותה הצליחו לדחוף ארגוני בעלי החיים, המגדירה את בעלי החיים כ"קבוצה" היא מחד-גיסא ביטוי להשפעה האדירה של ארגוני בעלי החיים על המחוקק, ומאידך-גיסא ביטוי לייצוג העלוב של החקלאים בכנסת. אני תוהה מתי ה"קבוצה" תהפוך למפלגה או לסיעה בכנסת. כדי לעצור את הסחף, החקלאים חייבים להתעשת ולהתאחד, אחרת ענפי חקלאות החי יפלו כמו דומינו אחד אחרי השני.
