הם יצאו מהַדִּמְיוֹן והלכו
לתוּר אותה
לראות מקרוב
מה היא ואיך היא
ומה הסיכוי שיהיה בה טוב
וכו'
הם נשלחו להשיב
על ארבע שאלות:
בְּצוּרָה או פְּרוּזָה?
תַּקִּיפָה או רָפָה?
כְּעוּרָה או יפה?
פּוֹרִיָּה או שְׁדוּפָה?
ארבעים יום צפו בה מכול עבר
אחד-עשר זוגות עֵינֵי-דִּמְיוֹן
הקשיבו לה אַחַד-עָשָׂר זוגות אוזני-דמיון
רִחְרְחוּ אותה אַחַד-עָשָׂר אַפֵּי-דמיון
מיששו אותה אַחַד-עָשָׂר זוגות ידי-דמיון
טעמו אותה אַחַת-עֶשְׂרֵה לשונות-דמיון...
בלכתם לשוב אל המקום שממנו באו
נחלקו בדעותיהם
נחלקו בתחושותיהם
נחלקו בתקוותיהם
נחלקו במטרותיהם
וחלוקים בכול שבו בשלום למקומם
מקומם הִכִּירם כי למרות שהִשתנו מאוד
מאז צאתם וראותם ושמעם והריחם ומששם וטעמם
נשארו בסופו של דבר אותו עצמם
לפי הכלל שכמו בן שבע כך בן שבעים ושבע
אם לא מבחינת הבריאות
אז לפחות מבחינת המַהוּת
לכן לא היה מי שהופתע כשאמרו מה שאמרו:
צד א' (להלן השמאלי) אמר:
"אין טעם לכבוש אותה גַּשְׁמִית
לא מפני שהיא בְּצוּרָה מאחור וּמלפנים
אלא מפני שגם לאחר פריצה וכיבוש ומעיכה
אי-אפשר יהיה להכניע את רוחה!"
צד ב' (להלן הימני) אמר:
"הפלת החומות מובטחת
כשהחדירה תהיה מאובטחת מעל ומתחת
האבֵידות תהיינה סְבִירוֹת
ורוחה של הנִכבשת תִקרוֹס
אם לא בסיבוב הראשון אז בשני"
השמאלי הרחיב:"האבידות תהיינה כבֵדות
בהמשך צפויה מלחמת-התשה ממושכת וכואבת
על כול רגב ובסופה יהיה ממילא פינוי מלא
עד השעל האחרון שנכבש וסופח או רק הוחזק
ולאחר הפינוי תבאנה שנים רבות של שלום קר
עד שהדורות יתחלפו והרוחות יירגעו..."
הימני הרחיב כמובן גם הוא: "השמאלי הוא תבוסתן
ובתור שכזה עדיף שיסתלק מכאן
לכול הרוחות או לפחות אל מֵעֵבֶר לַיָּם
ולא יפריע על-ידי הורדת המוראל
לכבוש אותה לשפוך בה ולפרוץ ממנה
בְּחֵמָה שְׁפוּכָה צפונה ונגבה וימה וקדמה!"
והינה על-אף חילוקי הדעות והתחושות
יצאו הימני והשמאלי יחדיו לפרוץ ולכבוש ולנתץ
והמיטו על עצמם ועל סְבִיבוֹתָם
אסון אחר אסון וחורבן אחר חורבן
כי הימני והשמאלי שכנו באותו ראש
ולרוע המזל היה לימני בראש ההוא רוב מוחץ!
במבט לאחור עַד החורבן הראשון
ואפילו לפניו – עַד הר-נבו
כשדוּבר ביציאה למלחמות
גם כשהן היו מלחמות ברירה
וגם כשהן היו מיותרות בעליל
היה לימני תמיד רוב גדול מאוד
וככה זה נישאר עַד עֶצֶם הַיּוֹם.