בקרב הציבור הרחב קיימת תחושה שההחלטות בביטחון לאומי מתקבלות בישראל בצורה רצינית ומעמיקה. אך טבעי הוא שכל אזרח יביע את אמונו במנהיגיו האמורים לעבוד עבורו, יומם וליל, למען ביטחונו. המה מה? מתברר שדווקא בתחום הרגיש ביותר והחיוני לכל האזרחים, קרי ביטחון לאומי, ההחלטות מתקבלות בדיוק באותה הצורה החלטוריסטית כפי שהם מתקבלות בתחומים אחרים.
מאז פרסום דוח המבקר האחרון קראתי כמעט כל מאמר שהתפרסם ביחס לקבלת ההחלטות בביטחון לאומי. ומה מתברר? לא רק
מבקר המדינה חוזר, למעשה, על אותן טענות והמלצות מאז מלחמת יום הכיפורים ועד היום. הכול בלגן אחד גדול. קראתי גם את מאמרו של פרופ'
משה ארנס, "המל"ל ותורת ההחלטות" (
הארץ, 19.6.2012).
מר ארנס שהיה שלוש פעמים שר ביטחון, וודאי יודע דבר אחד או שניים על קבלת החלטות בביטחון לאומי, לכן הוא מאמץ, במשתמע לפחות, את ביקורתו והמלצותיו של מבקר המדינה. אלא שמר ארנס איננו שוכח להזכיר שפעם, בהיותו של
יצחק רבין ראש
ממשלה, טען האחרון שאין צורך במועצה לביטחון לאומי. לעומת זאת, מר נתניהו היה זה שבקדנציה הראשונה שלו הוקם המל"ל במתכונתו. מדוע היה צורך להזכיר עובדות אלה, אין זה ברור.
ברם, אם מר ארנס מבקש לומר שמר רבין לא היה חף מטעויות, דומה שאין אדם שלא יסכים עמו. אם מר ארנס מבקש להלל ולשבח את מר נתניהו על הקמת המל"ל, מצוין. היושרה מחייבת גם למתוח ביקורת על מר נתניהו על הזנחה מכוונת של המל"ל, כפי שניתן להתרשם גם מדוח המבקר וגם מדבריו המאוד ברורים של
עוזי ארד, מי שעמד עד לפני חודשים ספורים בראשו. יתכן ולא קראתי עד כדי כך לעומק את דברי מר ארנס כדי לזות את הביקורת. אם היא קיימת, אני מתנצל.
השרים - מריונטות של ראשי הממשלה ושרי הביטחון
ולעיקר. ההחלטות בביטחון לאומי מתקבלות על-ידי מספר אנשים מצומצם מבלי שיש עליהם ביקורת כלשהי על דרך עבודתם. זו בעיה שאמורה להטריד כל אדם בישראל. שנית , שרי הממשלה, ברובם המכריע, אין להם מושג או שמץ של מושג על מה הם מצביעים. משיחות רבות מאוד שקיימתי עם שרים לשעבר, ואחרים הבקיאים מאוד בדפוסי העבודה של ממשלות ישראל, השרים הם סוג של מריונטות המופעלות על-ידי ראשי הממשלה ושרי הביטחון, יחד עם ראשי אמ"ן, שב"כ ומוסד.
במקרים רבים מאוד, על-פי עדותם של רבים, גם כשהחומר המכין נמצא במזכירות הממשלה, שרים מדירים את רגליהם ואפילו אינם מבקשים להעמיק. זהו מצב מסוכן ביותר. מבלי להזכיר שמות, נקבע כאן שהיו ראשי ממשלה שבעצמם לא הבינו כלל מה משמעות החלטותיהם בנושאי ביטחון לאומי. מי שאיננו מאמין לכך מוזמן לקרוא את עדויותיהם של אלה אשר עסקו בצורה אינטנסיבית ביותר בביטחון לאומי. ראוי לקרוא את ספרם המצוין של ראש אמ"ן לשעבר, אהרון זהבי פרקש, ותא"ל דב תמרי, "ואיך נדע", והתמונה תתבהר יותר.
המל"ל - אלטרנטיבה לכל גופי ההערכה
קיומו של מטה לביטחון לאומי, כפי שהחוק מחייב, איננו מבטיח החלטות מצוינות בלבד. יחד עם זאת, במל"ל חייב להוות אלטרנטיבה לכל גופי ההערכה, הן של צה"ל והן האחרים. גופים אלה אינם כשרים להחליט החלטות מדיניות או אפילו להמליץ על פעולות מדיניות או אחרות. מל"ל חייב להיות גוף המסוגל לעשות אינטגרציה של כל המידע, להציג בפני מקבלי ההחלטות אלטרנטיבות שונות, עם כל המשתמע מכך, ולאפשר לשרים או לראש הממשלה עצמו, לראות את התמונה במלוא מורכבותה. ברגע שהמל"ל עשה זאת, על הדרג האזרחי להחליט מה טוב בעיניו, כשכל המידע האפשרי פרוש בפניו. זו הסיבה שהדרג המדיני הוא דרג נבחר ומהווה נאמן של הציבור. על כך ייתן את הדין וחשבון בפני האזרחים.
נסיים בנימה לא כל-כך אופטימית. הסיכויים לשינוי המצב הקיים קלושים. המבקר אמר את דברו, העיתונות עסקה בכך כמה ימים, והקברניטים יחזרו לאותם דפוסי עבודה שהם רגילים להם. לכם יאמרו שהם עושים את הטוב ביותר האפשרי.
