הערת מבוא
מאמר זה נועד, בעיקרו, לסייע בזוויות אחדות נוספות, להפקת לקחים לעתיד, בעקבות "אסון-הכרמל" שאירע בדצמבר 2010, ודוח מבקר-המדינה שיצא לגביו, לאחרונה. שיקול מחושב היה מוביל לאימוץ התייחסות "מקצועית" כשם למאמר כולו; אך שיקולים שמעל ומעבר לחשיבה גרידא, הביאו להדגשת הצד האנושי אשר בלב העניין, תוך מיקום סיומת המאמר - גם ככותרת מעליו.
ערך-יסוד במוסר האנושי-החברתי בישראל
היחלצות למען שלום הזולת או לקידום מטרת-כוחותינו, תוך סיכון-חיים של הבא לסייע, היא ערך עליון ידוע, ואף חיוני, בשדות-קרב ובמצבי-מלחמה; אך החברה בישראל יכולה להתגאות גם בקיומו בימי שלום: עם התקווה שלא יהיה בו צורך, עולה ביטויו, מדי פעם, אף לכותרות התקשורת, ויש להניח כי מימושו בפועל במציאות הכוללת - תדיר ורחב הרבה יותר.
אולם תרומתו של ערך עילאי זה איננה רק במימושו למעשה, אלא גם בעצם קיומו הפוטנציאלי בחברה כולה, באשר ממנו נגזרת מודעותו של אדם בישראל, כי בעת סכנה לשלומו - יהיה מי שייחלץ לעזרתו, אף תוך סיכון עצמי.
הסולידריות הישראלית הרחבה, רבת המוניטין, מוצאת לה חיזוקים בשותפות-הגורל של אזרחי מדינה כשלנו; אך גם ברמה גבוהה ורבת-ערך זו - בולטות, מדי פעם, "פסגות" של מעל-ומעבר, מצד המסתכנים בחייהם למען זולתם.
נכונותם-היחלצותם של אלה מעצימה את הנורמה המוסרית-החברתית, בהצבת דוגמה ומופת ובהיותה סמל ותזכורת גם יחד.
ל"ה הנופלים בדרכם לעזרת תושבי "גוש עציון"
אחד המקרים הבולטים והידועים במורשת הישראלית המדוברת, החל ביציאתם הלילית של 38 לוחמים, בינואר 1948, לעזרת "גוש עציון" המוקף והמותקף. במהלך המסע נקע אחד החיילים את רגלו, ובעזרת שניים מחבריו - חצו השלושה את השטח העוין והמסוכן, חזרה בשלום. ל"ה הלוחמים הנותרים, אשר המשיכו בדרכם ליעדם - נתקלו בחוסר-מזל בגורם אזרחי-מקומי, ובעקבות התגלות זו הוזעקו למולם מאות כפריים חמושים; מהמצור הקטלני של הכוח הרב שסגר עליהם מכל עבר - לא יכלו כבר להיחלץ, על-אף קרב-הגבורה הנואש שניהלו עד נפילתם.
אמנם, בדיעבד נתברר, כי גוש-עציון החזיק מעמד גם חודשים לאחר מכן, וכי הכוח שנזעק לעזרתו, ואשר נתאחר כבר ביציאתו - יכול היה לשוב, תוך דחיית המסע למועד אחר; ברם, כל מעייניהם של הל"ה, עם מפקדיהם, מעת צאתם לדרכם האחרונה, היו מופנים אל "גוש עציון" ואל המשימה להגיע אליו כדי למנוע את קריסתו. זאת, תוך נחישות מתמדת שלא לסטות מהדרך המסוכנת, אשר נועדה להביאם ליעדם, ועל-אף יכולתם להתחמק מאזור-הסכנה ע"י פנייה במדרונות-ההר מערבה, הרחק מהגוש.
סיכון עצמי מהדרגה הראשונה נטלו הלוחמים על עצמם במודע, למען המטרה הנעלה שהוצבה להם, ואשר בה דבקו גם ברגעיהם האחרונים.
מול האש בכרמל - מסע להצלת-חיים בימי שלום
אסון-הכרמל מדצמבר 2010, אשר נחקר לאחרונה, במפורט, בדוח מבקר-המדינה, ואשר נדון בימים אלה, שוב, על במות תקשורתיות, איננו זקוק כאן לתיאור חוזר.
עם זאת יצויין, כי בעמוד 86 של תקציר דוח-המבקר, בהתייחסו למצב ב"כלא-דמון" כשעתיים לפני קרות האסון הנורא, נכתב:
"בסמוך לשעה 13:20 התקרבה האש לגדרות בית-הסוהר, עשן חדר לאגפים והתעורר חשש שהאסירים ייפגעו משאיפתו. האסירים בתאים דפקו על הדלתות, והוחלט להוציאם לחצר בית הסוהר." כך בדוח-המבקר.
יש אפוא יסוד להניח, ואף להדגיש, כי התגברות השריפה בצדי הכביש, בו נפגעו הרכבים שיושביהם חתרו להגיע אל "כלא דמון" - משמעותה הייתה, בעיני הנמצאים באותו כביש, כי סיכונים דומים של אש ועשן מאיימים גם על אלה שנותרו ביעד-השליחות ( באותה עת - כמאתיים איש, אסירים וסוהרים גם יחד ). לכך משמעות מיוחדת, בכל ניסיון מאוחר, הנעשה גם כיום, לבחון את התנהלות המעורבים.
בכל התייחסות לקטע קשה זה של הפרשה כולה, מוצע כי הנחת-היסוד האמורה כאן תילקח בחשבון, ותעמוד בחזקת נכונותה, כל עוד לא יוכח בוודאות אחרת.
על-פי הנחת-יסוד מוצעת זו, קווי-הדמיון בין שני מסעות-הגבורה (בפרק זה ובקודמו), על-אף השוני בתקופות ובנסיבות, עשויים לקשר אותם לשם-המאמר, ככותר משותף, מתבקש.
המהירות והעוצמה של האש בהגעתה לאזור-האסון
מבחן-עזר, העשוי להשפיע על מכלול שאלות נבדקות, נובע מנושאי-הכותרת דלעיל ומשאלת היכולת לצפותם כראוי.
גם אם היו, ביום פרוץ השריפה, גורמים רשותיים או אחרים, אשר הכירו לאשורו את מצב מערך-הכיבוי, לרבות במחוז-האירוע ובסביבתו - ברור מאליו כי גורמי מערך-הכיבוי עצמם ידעו והכירו את קשיי המערך ואת מיגבלותיו, בכלל, ובהתמודדות מול שריפה רחבת-היקף - בפרט.
ברור גם זאת, כי השריפה הנדונה לא החלה כשריפת-ענק, ויש להניח כי כלל כוחות-הכיבוי המקומיים (ללא כוחות-העזר מחו"ל), אשר עמדו מול האש בשלבי השריפה האחרונים, יכלו להתגבר עליה בשלב מוקדם כלשהו, אילו הוזעקו לקראתו מבעוד מועד.
האם היו בידי מערך-הכיבוי הידע והיכולת לחשב ולצפות מראש את המהירות ואת העוצמה אשר צברה אש-השריפה, מדי שלב (אף בחישוב מקורב של הגרוע ביותר), באופן שהיה מאפשר את בלימתה קודם להגעתה אל אזור-האסון?
נראה כי לבירור שאלת-מפתח זו, ניתן וצריך להיעזר בכמה מונחי-יסוד בנושא.
אש ושריפה - כמה מונחי-יסוד לסכנתן
מערכת-כיבוי דלת-אמצעים, חייבת להיות מודעת למיגבלות כוחותיה להתמודד מול שריפות בממדיהן השונים, ומול טבען הידוע של שריפות... להתרחב ולהתקדם על גבי חומרים דליקים, ככל שאלה בהישג הגעתן. כל מערכת-כיבוי, ובמיוחד זו שאמצעיה דלים - חייבת להיות מוכנה וערוכה לחשב יותר מצעד-אחד-קדימה, בכל התמודדות שלה מול שריפה בכלל, ושריפת-יער בפרט. זו, האחרונה, מתאפיינת ברצף נרחב וצפוף של חומרים דליקים כעצי-היער ( עם עשב ונשורת עלים סביב העצים), ובחשיפה מוגברת להשפעות של תנועת-רוחות בשטח הפתוח.
ככל הנראה, אמורים הדברים במשנה-תוקף לגבי שטח הררי, עקב גורם מחמיר נוסף הטבוע בו, כעולה מן ההמשך כאן.
בשנת 1987 אירעה בלונדון שריפה קטלנית, שתחילתה בבדל-סיגריה בוער, אשר הצית חומר דליק בתחנת "קינגס' קרוס" של הרכבת התחתית בעיר. לשונות-האש, אשר נעו באיטיות במעלה מעקה-המדרגות שם, קבלו לפתע תנופה מואצת ( כנראה בעת כניסת רכבת לתחנה ), ופרצו בעוצמה-רבתי ובפתאומיות אל תוך אולם-נוסעים שהיה בהמשך מסלולן. עשרות אנשים ניספו באותו אסון, ורבים אחרים נפצעו; ועדת-חקירה, אשר מונתה ע"י הרשויות בבריטניה, טרחה להבין את מהלך אירועי-האסון ואת פשר ההתרחשות המפתיעה, אשר מנעה אזהרה ופינוי מראש של אולם-הנוסעים. ברם, אף שהוועדה נסתייעה בטובי המומחים של מעצמה טכנולוגית ומדעית זו - לא הצליחו אלה למצוא פתרון משביע-רצון, אלא רק לאחר הדמייה של האירוע כולו, במודל משוחזר שהוקם.
בסרטון שצולם שם (והוצג גם באחד מערוצי המדע והטבע של הטלוויזיה בישראל), נראה "הביצוע החוזר" של האש, כאשר תנועתה האיטית הממושכת, בתחילת דרכה, מלווה בהערות-אכזבה של המומחים, על ההשקעה הגדולה בהקמת מודל-השיחזור, אשר נראתה באותם רגעים כהוצאת-שווא. אולם הערכה זו נהפכה על-פיה בהמשך: כפי שאירע באסון עצמו, החלה תנועת מהירה ומתעצמת של האש, כאשר הגיעה למעלה אלכסוני של מעקה-המדרגות המשוחזר, עם תנופה ותוצאות בדומה למקרה הנבדק. רק אז עמדו המומחים על משקלם של כלל מרכיבי-האסון, ועל חלקו המשמעותי של השיפוע-העולה, במיוחד כשהוא אפוף במשב-אויר חזק הנע בכיוון התקדמותה של האש.
לא למותר לחזור כאן אל דברים מוכרים, ולשלב בהם את המיוחד הנוגע לענייננו: האש הבוערת זקוקה לחמצן כ"אויר לנשימה", והאוויר מורכב, כידוע, מעשרים אחוז חמצן. תוספת רוח מלבה את האש בעוצמה גוברת, על-פי היקפה ומהירותה של הזרמת האוויר אליה - כמוכר היטב גם מנפנופי-המנגל העממיים. כל רוח מצויה, המגיעה אל האש, תשפיע עליה בהתאמה, כ"נפנוף"-מלבה ענק. תפוצתן ועוצמתן של רוחות באזור הכרמל, עשויה להילמד גם משלטי-האזהרה ("רוח צד") שבצדי כביש חיפה-ת"א בקטע סמוך, ואף משלטים בקטע מקביל ב"כביש 6". סמיכותם של שלטים אלה למירווחי-גיאיות בשטח גבעי, מקשרת אותם ל"מעין מינהרות-רוח", הנוצרות לרגלי בניינים רחבים ורבי-קומות ביישובים עירוניים: הרוחות, הנתקלות במחסום המוגבה, נדחקות למצוא מוצא להמשך תנועתן, וריכוזן המאולץ יוצר להן עוצמה מוגברת. גם הכרמל ומורדותיו אינם יוצאי-דופן מבחינות אלה כולן.
החומר הדליק, ממנו "ניזונה" השריפה, מצוי בשפע ובצפיפות גדולה בשטח מיוער, כאשר סביב העצים עצמם מתווספים עשבים ונשורת-עלים. צמחייה רעננה, ירוקה, מכילה לחות, העשויה לעכב בעירה; ברם, בשטחי-יער מגיעה האש לדרגת-חום ולעוצמת-תנועה, העשויות לאדות ולייבש חלק מלחות הצמחיה, עד ש"לא נודע כי באה אל קרבה". אלא שהשלכותיו של חום-האש, אינן מתמצות רק בכך - חום גבוה, המופעל על עצם או משטח דליקים, הינו יוצר-אש בעצמו, וחום-אש עשוי להיות גורם, שאין להתעלם ממנו, ליצירת... התלקחות נוספת, גם בעקיפין:
העלאת אש ע"י חיכוך ממושך של גליל-עץ בשקע-עץ, הכיר כבר האדם הקדמון; ילדים בימינו אמונים על צריבת לוח-עץ, עד כדי הדלקתו, ע"י ריכוז קרני-שמש בעזרת זכוכית מגדלת. אלה, כמו גם חיכוך של גפרור בדופן אריזתו, יוצרים אש עקב התחממות גבוהה של חומר-בעירה ראשוני. חומר-בעירה פוטנציאלי יגיב בהעלאת אש, גם אם התחממותו תיגרם ע"י אויר לוהט המגיע מאש שאיננה צמודה לו, אם קיים יחס מתאים בין מידת דליקות-החומר לדרגת-החום הנוצרת בו. והרי זוהי גם סיבת האזהרה משריפות, העלולות להיווצר בימים של שרב כבד - חום השמש הנמשך עלול להעלות אש בצמחייה קלה ויבשה, מטבעה, כבר בעליית חומה.
על-רקע כל אלה, יש לבחון את השתלבותו של מרכיב השיפוע, הנזכר כאן לעיל, והמאפיין את מדרונותיו של כל שטח הררי מיוער: האוויר החם והעשן המתלווה, הנוצרים בשטח בוער, נוטים לעלות כלפי מעלה, מטבע הדברים ומדברים שבטבע; חלק ניכר מהם יסטה לכיוון אשר אליו נושבת הרוח באותה עת, יחד עם הגצים המתעופפים תדיר מחומר הבעירה. ככל שתגדל עוצמת הרוח ברגע הנתון - כך יעלה היקף תוצרי-האש-והחום שינועו עמה, עם הסיכון הגובר לשטחים הדליקים הסמוכים, שעליהם ישפיעו. עם זאת, הדעת נותנת, כי במקרה של מדרון משופע, כאשר הרוח נעה לכיוונו העולה - הרי ככל שזווית-השיפוע קרובה לזווית "ניצבת" של 90 מעלות, כך תגדל ההשפעה מגבירת-החום על משטחי-הבעירה הפוטנציאליים הסמוכים (עקב מרחק-הסטייה הקצר יותר לעומת עלייה ישרה של האוויר החם כלפי מעלה, ועקב משטח-המגע הרחב).
גלי-אוויר לוהטים, בלתי-נראים-לעין, עלולים אזי להיות גורם-מצית, אף כשלעצמם, אם בדרכם יפגעו בחומר הנדלק בקלות יחסית.
מול אש-שריפות - דע את האויב!
גם מבלי להסיק כאן לגבי המקרה הנדון, הראוי לבדיקה רחבה ומעמיקה כשלעצמה - הרי מכל המקובץ לעיל עולה לפחות המסקנה המעשית הכללית, הנובעת ממאפייניה המיוחדים של האש: לעתיד מתחייבים גם לימוד והטמעה של דרכי התהוות האש ושל התנהלותה המיוחדת - בעיקר על-ידי המיועדים לעסוק במניעת-שריפות ובכיבוי שריפות שפרצו. ההשלכה הקשה הנובעת משיקלול חומרת הסכנות של האש על-אף הסיכוי הנדיר להיתקל בה, מצדיקה את הפצת הידע, עם כללי-זהירות וכללי-התנהגות מתאימים, גם לציבור בכללו. לפרסום מתבקש באתר-אינטרנט רשותי, ניתן יהיה להוסיף דרכי הפצה ושינון, אף במוסדות-חינוך.
על התועלת הרבה בהכרת נושאי האש והמאבק מולה, יעיד גם המקרה החמור של אסון מינהרת-ההרים "קפרון", שאירע באוסטריה בשנת 2000; כ-150 איש, אשר נחלצו מרכבת בוערת שנתקעה במינהרה, ניספו במנוסתם מעלה, מהאש והלאה - החום והעשן, שנעו באותו כיוון, הכריעו את כולם, כבר בתחילת דרכם. רק 11 איש הצליחו להינצל אז - בעל ניסיון בכבאות, אשר ידע ללכת דווקא בכיוון ההפוך, אל מול האש, כדי לצאת במהירות מתוך האזור הלוהט, ועמו 10 אנשים שהאמינו בדרכו.
תכנון מחושב על בסיס ידע ומידע - ביסוד הכבאות
לכבאות יעילה, הנלחמת את מלחמת-הציבור בשריפות לסוגיהן, אין די באמצעים טכניים בלבד. מול יריב הפכפך ומסוכן כמו האש, יש צורך להעמיד לרשות מערכות-הכיבוי בארץ כולה ( דרך מרכז-השליטה הארצי שכבר הוקם, עם מרכזי-משנה מחוזיים צפויים בצדו ולגיבויו ), תקציבים ואמצעים גם לאלה: ריכוז ועידכון מתמיד של ידע מקצועי כללי, קבלה של מידעים מקומיים ואזוריים, והצבת מומחה-תורן העשוי לסייע בייעוץ מדריך ובתכנון צעדים וצעדי-המשך מול כל שריפה הנראית כחריגה לגורמי-הכיבוי המקומיים ( בנוסף לבקרה מתמדת בעת כל אירוע כזה).
על מערך לתיאום ולהתגייסות הדדית בין כוחות-הכיבוי הפרוסים ברחבי הארץ, אין צורך להכביר מילים, אלא לברך על כל שכבר נעשה (עוד לפני דוח המבקר), במסגרת החדשה המתארגנת.
דגש מוגבר מצופה ליישום בתחום של תצפיות למנע ולאזהרה, לפחות באזורים מיועדים לפורענות, כיישובים הצמודים ליערות, שטחי-הייעור עצמם, אזורי-תעשיה ומתקנים רגישים לסוגיהם (זאת, תוך בחינת האפשרויות הטכניות והתקציביות להצבת אמצעי-צפייה מתקדמים מעל אזורים כאלה, אף בבלוני-הליום, הקשורים בכבלים למבנים גבוהים ברי-שליטה).
לא פחות חשובה מכל אלה - הדאגה לצדדים האנושיים, הכרוכים באירגונה המחודש ובתפעולה המתמיד של מערכת מיוחדת כמערכת הכבאות כולה. עם הטיפוח המוגבר של רוח-היחידה, מצופה גם מסע מתאים ליצירת יחס ראוי ומכובד מצד הציבור כולו, לכל אלה המסתכנים בעבורו בלוחמה החיונית והמורכבת הזו.
עם גורמי-רשות וגורמי-ציבור אשר יתגייסו למטרה זו, תימנה ודאי גם התקשורת. כל הנוגעים בדבר זקוקים וראויים לכך, גם אם יהיה צורך בפתיחת "דף חדש" על-רקע האווירה הקשה שנותרה, וכל שעוד יבוא בעקבות דוח מבקר-המדינה.
שם-הכותרת אשר בראש המאמר - עומד בעינו גם לעתיד. בצד הטירחה העצומה שכבר הושקעה בבדיקת הנושא ע"י המבקר, ולקראת כל התפתחות נוספת לאחריה, אין לשכוח, כי בהתייחסות למסתכנים למען חיי אחרים ולטובת הכלל, מתבקשת גם הערכה ראוייה - בהצדעה!
