ההתנגדות של השרים אלי ישי ו
יובל שטייניץ להתפטר בעקבות החלת האחריות המיוחדת והמיניסטריאלית ולעתים באופן בוטה, כפי שעולה בדוח
מבקר המדינה, מובנת מאליה. "מה פתאום להתפטר?" הם טוענים. פתאום שינו את כללי המשחק תוך כדי המשחק.
עד היום, מן המקובלות הוא ששר בישראל אינו נושא באחריות אישית וישירה לקורה במשרדו ומסתתר תחת המושג אחריות מיניסטריאלית, אך לא שלו אישית; זאת גם במקרים של קיפוח חיי אדם. תמיד יימצאו האשמים הכפופים לשר. והנה בא מבקר המדינה ואומר: "סליחה, אתם כן אחראים!"
ואז נשאלת השאלה, מה יכול לעשות שר שגם מתריע על מחדל אך קולו לא נשמע ואין מתייחסים להתראותיו. ובכן, אם השר עשה את הפעולות הבאות, לדעתי אין בו אשם או לא ניתן להאשימו ואלה הפעולות:
- התריע בפני ראש הממשלה בכתב ובעל-פה, באופן אישי ובישיבת הממשלה. עם סימוכין.
- דרש להיפגש עם ראש הממשלה בפגישה אישית פעם או פעמיים או אפילו שלוש.
- דרש להעלות את הנושא על סדר היום לדיון בוועדת שרים מיוחדת וגם במליאת הממשלה.
- גייס את התקשורת והתריע על המחדל המתקרב.
- איים בהתפטרות מהממשלה אם הנושא לא יטופל.
- שם את המפתחות על השולחן ומתפטר מתפקידו תוך הנמקה, כולל לתקשורת.
אם כל זה היה נעשה, אני מניח שהמחדל והאסון היו מקבלים פנים אחרות.
לינדנשטראוס שם סוף לבריחה מאחריות
מהיום, השרים חייבים להבין ולקלוט, שבדרך הארוכה לתפקיד הנכסף של שר בממשלת ישראל, כמו: הצגת מועמדות, בחירות, מאבקי פריימריז ושתדלנות - מחכה אומנם תפקיד שר עם כל השררה והכבוד, אך מחכה גם אחריות לכל הנעשה במשרדו. זה לא היה ברור דיו מקודם. ואכן, בזכות מבקר המדינה היוצא, הפעם נפל דבר בתולדות הממשל שלנו.
דוח מבקר המדינה שפורסם זה עתה בעניין השריפה בכרמל הוא מקיף וטוב שנכתב. תהיה עליו ביקורת ככל שתהיה, אך נפל דבר בישראל.
מיכה לינדנשטראוס עשה לבטח שירות חשוב ביותר, והוא קביעת נורמות לגבי אחריותם האישית של שרי הממשלה בכל הקורה במשרדם.
נראה היום שדי ומספיק עם הטלת האחריות בכל מחדל על הכפופים במשרד, במחדלים וכשלים הקשורים לקיפוח חיי אדם. שר במשרד שיש לו תיק פעיל, לא יוכל לברוח מאחריות והאחריות המיניסטריאלית או אחריות מיוחדת כלשון המבקר, תרדוף אותו מהיום והלאה והיא תמתין לו.
ייתכן - ויש להניח שהדבר יפעיל לחצים במערכת - שבישיבות הממשלה שרים יהיו יותר תובעניים לדרישות, ינסו ויתאמצו יותר לפעול בכסת"ח (כיסוי תחת), יותר ניירת מוכחת ותזכורות והצעות לדיון על סדר היום, וראש הממשלה ייאלץ להיכנס יותר לעובי הקורה. אז מה רע בכך? ובכך, יש להניח, שהשרים יהיו יותר מעורבים בנעשה במשרדם והמצב במדינה רק ישתפר.
