הסתכלתי עלייך,
ארץ מולדת, ארץ זבת חלב,
ראיתי שם זית ועלה מעליו,
ראיתי גם תאנה ותמר ורימון,
וחיטה ושעורה וגפנים המון.
הסתכלתי עלייך ארץ שבעת המינים,
אך בתוך השפע והמון הגוונים,
ראיתי גם עצב רב שנים,
ועל פנייך נוצר עוד קמט חרוש,
שמעיד כי עייפת וגופך כבר תשוש.
עייפת מולדת מלקבור את בנייך,
אדמתך שבעה מלהכיל את מתייך,
וילדייך - זאב אדם לאדם,
ובתוך דבשך נוטף לו גם דם.
חשבת, מן הסתם, שברבות השנים,
תחיי בשלום עם כל השכנים,
אך לא ידעת,
שאת הקטנה,
בידי מנהיגייך תהיי אסירה,
והם יקבעו אם טוב לך או רע.
אז רציתי שתשמחי ותשכחי כאבך,
והראיתי לך יונה שחגה סביבך,
אך עלה - לא היה בפי היונה,
ואת... רק השפלת מבטך,
מולדתי הקטנה.
הסתכלתי עלייך ארץ זבת חלב,
וראיתי זית ועלה מעליו,
ראיתי גם תאנה ותמר ורימון,
וחיטה ושעורה וגפנים המון,
וריחמתי עלייך, ארץ שלי, רבת הוד,
כי את חולה, חולה מאוד.