תורה אורבנית

רפובליקת בננות "שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים" - התריע ישעיהו הנביא (פרק א', כ"ג). למקרא דברי קדמונינו נדם קולי, ורק אחתום בסיומו הבלתי-נמנע של הפסוק - "יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם". מכתם "לפעמים זה שצוחק אחרון, פשוט חושב לאט". ותודה לאלי על המשלוח. בת ממשיכה המסורת הצבאית מדברת על בנים, שמשרתים בגאווה ביחידה של אביהם/סבם. במשמר הלאומי של ניו-יורק משרתות עתה אם ובתה באותה היחידה - גדוד קשר 101 - שיוצב בקרוב באפגניסטן. אלכסנדרה ליפי (Lippi) הצטרפה למשמר הלאומי בעידודה של אמה, סרג'נט-מייג'ור ג'ינה ליפי. אלכסנדרה משרתת כקשרית בפלוגה א' של הגדוד, שבו משרתת אמה כבר יותר משלושים שנה. תחילה הוצבה בגדוד שירותי רפואה, אך בהמלצת אמה עברה לגדוד הקשר 101. ג'ינה ליפי אומרת, שהיא רגועה כשבתה לידה, ויחד ייצאו להצבת מילואים של שנה באפגניסטן. "אנחנו מבלות הרבה יחד, עושות הרבה דברים יחד ומדברות המון" - אומרת אלכסנדר "אז למה שלא נשרת יחד?!" השירות יחד ייצור כמה בעיות בפני השתיים, אך האם מבטיחה, שלא תשכח, שהיא מפקדת על הרבה חיילים ולא רק על בתה, וצריכה לדאוג לרווחת כולם. לשתי בנות משפחת ליפי זו הצבה ראשונה מחוץ לגבולות ארצות-הברית. הנתיב הקל צבאנו המהולל אינו מעוניין מקדמת דנא לתחקר את מפלותיו, כן, הוא פנה מזמן לנתיב הקל: ייצור אגדות על הישגים ועל תחקירים, שלא היו מעולם. למקהלה המשקרת בחאקי הצטרף סא"ל איציק כהן, המכהן כראש ענף אימון אורבני במתקן האימונים בצאלים (מל"י). בראיון בעיתון מקור ראשון (13.7.12) ניתח כהן את סיבות המפלה בלבנון 2. "לפני מלחמת לבנון השנייה היינו עסוקים בלחימה ביו"ש ובעזה וחשבנו שאין זמן לצאת לאימונים", אמר הגאון, והוסיף, "אבל הצבא תחקר את עצמו ...". כדאי להזכיר לאדון כהן, שאת המח"ט שלו לשעבר וגם את מפקד האוגדה שלו הדיחו על דיווחי שקר. אומנם זה לא חל על אמירות לעיתונות, אבל שקר, כידוע, הוא שקר. וכדי להבין עד כמה מעמדו של בזיל לידל-הארט, כפרשן לענייני צבא בסכנה - הנה עוד פנינה מהראיון עם כהן - לגבי לקחי מלחמה: "הבנו שצריך לתת מכת אש, לנקות את השטח לפני שהכוח נכנס אליו, ולא לחכות עד שמגיעים לפתח הבית. למדנו את התורה האורבנית ...". התעודדתי מאוד לנוכח דברי גאון צבאי מקורי, שצץ לו פתאום, ומזכיר לי את הפתגם הצפון קוריאני, שהמצאתי לפני כמה עשרות שנים: "תדע כל אם עברייה, כי הפקירה את חיי בניה ואת חיי יקיריה בידי מפקדים בלתי-ראויים בעליל, ותירא מאוד". ובאותו העניין מזכירה לי רותי איזיקוביץ - מחברת הספר, תכלית ראויה, המתאר את הפוגרום ביהודי קטיף, שעתה מלאו לו שבע שנים - שכהן לא התייחס לעיסוקי צבאנו המהולל בשנים, שקדמו למפלתו בלבנון 2. למשל - טיהור אתני של יהודים, כדי להגן על עכוזו המדושן של השמן המושחת; וכמו-כן, התעלם מדברים, שכתבו ואמרו קצינים בצבא האומלל הזה, ומשקפים "רתיעה מאגית כמעט, מניצחון ומכיבוש שטח" (כדברי ועדת וינוגרד). חוקי המשחק נולדתי בנתניה, וחלק מהאגדות העירוניות בעיר היו סביב מעללי אצ"ל במושבה בימי המרד נגד הבריטים. כמה מגיבורי האגדות - כמו יוסי מלר, שחקן מכבי נתניה בכדורגל - הסתובבו בינינו, והכרנום. הזכרתי זאת, כיוון שמלאו 65 שנה לתליית שני הסרג'נטים הבריטיים בנתניה - מהמבצעים החשובים ביותר של המחתרת נגד הבריטי. הכובש הבריטי חשב להרתיע את אצ"ל על-ידי תליית אנשיו, וסירב להבין, שחוקי המשחק השתנו לחלוטין. בשלושה-עשר ביוני 1946 דן בית-דין צבאי בריטי למוות את מיכאל אשבל ואת יוסף שמחון, לוחמי אצ"ל. ארגון המחתרת הודיע, כי בתגובה להוצאתם להורג יתלה שוטרים וחיילים בריטיים. בשמונה-עשר ביוני חטף אצ"ל חמישה קצינים בריטיים בתל אביב, וכעבור שבועיים הומר גזר-דינם של אשבל ושל שמחון למאסר עולם. במאי 1947 פרץ אצ"ל לכלא עכו, שחרר את אנשיו בפעולה נועזת ועקובה-מדם, שבה נפצע פצעי מוות האסיר מיכאל אשבל. הבריטים החליטו להוציא להורג את אבשלום חביב, את יעקב וייס ואת מאיר נקר - שלושה משבויי אצ"ל בפעולה, אך הוצאתם להורג נדחתה עקב ביקור ועדת UNSCOP בארץ. בתגובה להחלטה להוציאם להורג, חטף אצ"ל שני סמלי מודיעין בריטיים, שביקרו בקפה בטיילת של נתניה. זה קרה באחד-עשר ביולי, הסרג'נטים הוסעו במוניתו של יוסי מלר למחבוא, שהוכן מראש במלטשת יהלומים בשכונת טוברוק בדרום נתניה. הבריטים הטילו עוצר על נתניה, וחיפשו לשווא מבית לבית אחר הסרג'נטים החטופים. במקביל, ניסתה "ההגנה" לסייע להם באיתור החטופים ובשחרורם. שמונה-עשר יום לאחר החטיפה, החליטו הבריטים להוציא בכל זאת להורג את שלושת לוחמי אצ"ל. בתגובה, הוצאו להורג שני הסרג'נטים. למחרת נמסר לבריטים על מקום תלייתם בחורשה (כיום - ליד מכללת נתניה), והמקום מולכד בתקווה לפגוע פגיעה נוספת בבריטים. קצין בריטי, שניגש להוריד את גוויות התלויות של הסרג'נטים, הפעיל מוקש, שהוטמן במקום. הוצאת הסרג'נטים להורג המשיכה את הקו הלוחמני של אצ"ל ב"ליל ההלקאות" - חצי שנה קודם לכן. תלייתם אילצה את הבריטים להפסיק את השתוללותם, והם לא הוציאו להורג עוד לוחמי מחתרת בארץ. דרך אגב, כנראה, בשום ארץ שהבריטים כבשו או שלטו בה, לא העזו לפגוע בצורה כה מעליבה (הלקאות, חטיפות ותליות) בחייליהם ובשוטריהם, שהיו סמל שלטונם ברחבי העולם. פחות משנה אחרי תליית הסרג'נטים הסתלקו הבריטים מהארץ - כנראה, בגלל הבנתם, שלא יוכלו להתמודד במצבם הרעוע מול המחתרות, ש"חוצפתן" גדלה מאוד מהצלחה להצלחה, מול הלחץ בינלאומי (משמע, אמריקני) לסיים את הכיבוש הבריטי בארץ-ישראל. ויש מי שסבורים, כי לו הגיב כך מנחם בגין על ה"סזון" - הוא היה נקטע באיבו, ופרשת "אלטלנה" לא הייתה באה לעולם, ולא הייתה מריירת את כל הזויי השמאל עד עצם היום הזה.