למרות שניכר שחשוב לה שהצופים יבחינו ברלוונטיות ובגישה המפוכחת של סרטה החדש, סטריפ לא מהססת להזכיר שיש לה גם צד קליל. לראיה, באחת הסצנות היא מתאמנת על מיומנויות חדר המיטות באמצעות בננה, רעיון שמצאה בספר ההדרכה "עצות של הומוסקסואל לחיי המין של נשים סטרייטות". בזמן שקטעים מהסרט מוקרנים על המסך שמאחורי גבה, סטריפ שולחת מבטים מנומסים אל עבר הסצנות בכיכובה. עם זאת, הבעת פניה מתקשה להסתיר את מנגנון הביקורת העצמית שפועל ללא הפסק. עושה רושם שגם לאחר הקריירה ארוכת השנים והחיבוק החם מהמבקרים מהצופים, סטריפ שופטת את עצמה בחומרה משל הייתה סטודנטית למשחק שמתנסה בסרטה הראשון. ואכן, בהמשך סטריפ מספרת שבמהלך הצילומים התנצלה בפני טומי לי ג'ונס על כך שלא סיפקה תצוגת משחק מוצלחת מספיק בסצנה המשותפת של השניים. סטריפ מכריזה שג'ונס השיב את רגשות האשם שלה לפרופורציות הנכונות כאשר ענה לה במילים "'זו כזאת זכות להיות שחקן". "למדתי ממנו שיעור חשוב לחיים", היא אומרת. "זה החזיר אותי למקום הנכון, ואני אסירת תודה על כך". בעוד סטריפ ממשיכה לשדר ענווה ולפרגן לג'ונס, הכוכב בן ה-65 יושב לצידה בפנים חתומות, מבט זועף ועונה תשובות שמסתכמות ב"כן" ו"לא". דמותו בסרטי "גברים בשחור" נראית לפתע מובנת לחלוטין, וההתבוננות בו מבהירה את גדול ההישג של ג'וש ברולין, שנכנס לנעלי הגרסה הצעירה של הסוכן קיי בגברים בשחור 3. "כשניסינו להחליט יגלם את בן הזוג שלי, קיוויתי מאוד שטומי לי יסכים לקחת את התפקיד", מספרת סטריפ. "ידעתי שהשחקן צריך להיות גבר בכל מובן. לא מישהו שמעניק תחושה שהוא משחק, אלא גבר אמיתי ואותנטי, וזה מה שתמיד ראיתי בסרטים שלו". "אי-אפשר להסיר ממנה את העיניים", נשבר ג'ונס. "מריל מצליחה לספר את הסיפור של האישה הנשואה מאומהה בשפת הגוף שלה, במילים שהיא בוחרת ובעגילים שהיא עונדת. זו הופעה מבריקה שאפשר לצפות בה שוב ושוב". מאחר שסטריפ משמשת כדוברת של המוזיאון להיסטוריה נשית (לו תרומה סכומים מרשימים מהונה הפרטי), עולות גם שאלות על האופן בו משתלבת האידיאולוגיה הפמינסטית שלה בסרטיה. "אני מרגישה שכל הדמויות שגילמתי עד היום הם אני. בחרתי לגלם אותן מכיוון שכשקראתי את התסריט הרגשתי שבדמות יש משהו דומה לי", היא מתייחסת לתפקידיה המגוונים. למרות זאת, סטריפ נמנעת מהמילה "פמיניזם" ומסבירה שלצערה נדמה לה שלמילה נלווית "קונוטציה שלילית בקרב הדור הצעיר". "אני מעדיפה להשתמש במילה 'הומני'" היא אומרת. "הסרט החדש הוא אחד הסרטים שבאמת מתעניינים בבני אדם ובמסע העצום שאנחנו צריכים לעבור כדי להגיע למקום בו אנחנו מצליחים לבטוח במי שאנחנו אוהבים, ליצור קשר אינטימי ולהפוך סקס למשמעותי, ובעיקר שונה ממה שאנחנו רואים באינטרנט", היא מוסיפה בחיוך נבוך.

העובדה שכל אחד מהשחקנים נשוי יותר מ-10 שנים (זמן שיא בהוליווד), מנתבת את השיחה במהירות למחוזות אישיים ולשאלות על סודות ההצלחה בזוגיות. סטיב קארל, שחגג באותו היום את יום הנישואים ה-17, מספר שאינו חושב שיש מתכון לנישואים מוצלחים. "אני האדם האחרון שיכול לייעץ בנושא, אבל נראה לי שבסופו של דבר יש צורך בהרבה מזל", הוא אומר. "לי היה הרבה מזל, ואני לא אומר את זה רק בגלל שזה יום הנישואים שלי", הוא אומר בחצי צחוק, "אלא בגלל שזה קשור במידה רבה לאדם שנישאת לו ולדרך שבה אתם יכולים להתפתח ביחד". השחקן בן ה-49 מספר שלתפיסתו הוא קודם כל איש משפחה, ומסביר כי "המשחק זה מה שאני עושה, אבל זה לא מי שאני. בסוף חיי לא אסתכל אחורה ואומר, 'וואו, גילמתי נהדר את הדמות הזו או ההיא, בסופו של דבר הפוקוס יהיה על המשפחה שלי". לנוכח העיסוק בנושאים כמו אינטימיות בחיי נישואים והתהפוכות בזוגיות ארוכת שנים, הבמאי, דיוויד פרנקל, מודה שבמבט ראשון ממדובר בסרט שקורץ לקהל יעד מבוגר יחסית, אך התקווה שלו היא שקומדיה רומנטית על זוג שנשוי במשך 31 שנה יכולה לסחוף את הקהל הרחב. פרנקל מסביר שבעיניו, אינטימיות היא נושא אוניברסלי וחוצה גילאים, שיכבוש בקלות גם גם את הצופים שגילם לא עולה על 31. "כל אחד, בכל גיל, נאבק כדי להתקרב לאנשים שהוא אוהב. זה סיפור על שני אנשים שפשוט מוכרחים לגרום למערכת היחסים ביניהם לעבוד, וזה חלק מהקסם של הסרט", הוא אומר. על-רקע השיחה על הקשיים שבזוגיות, סטריפ נזכרת בימים שבהם סחפה את הקהל בסיפור מערכת היחסים מלאת התשוקה עם דמותו המסתורית של קלינט איסטווד ב"גשרים של מחוז מדיסון". 17 שנים לאחר אותו סרט, נדמה שהיא מביטה על זוגיות באופן מפוכח יותר. "הגשרים של מחוז מדיסון היה רומן רומנטי, והסרט החדש מרגיש מאוד אותנטי עבורי", היא אומרת. "יש בו רומנטיקה אבל גם התמודדויות שמראות שבכל הנוגע לשגרה השוחקת של חיי נישואים, לא קיים מתכון להצלחה". "זוגיות זה מאמץ בלתי פוסק", היא מוסיפה. "זה בדרך כלל נראה נהדר מבחוץ, אבל הכל, ואני מתכוונת הכל, דורש עבודה קשה".