לפני כמה חודשים עסקה ועדת הכספים של הכנסת בהעברה סיטונית של תקציבים ממשרד למשרד. בין ההעברות, שאושרו במהירות רבה, נכללו כמה עשרות אלפי שקלים מלשכתו של השר לשעבר לענייני מיעוטים,
אבישי ברוורמן (עבודה). ברוורמן, שנכח בישיבה, לא יושב ב
ממשלה מינואר 2011, מאז שמשרתו בוטלה והועברה לידי שר התמ"ת
שלום שמחון - ואולם תקציב לשכתו עדיין מופיע בספר התקציב של משרד ראש הממשלה. ברוורמן, איש אופוזיציה, הצביע נגד הדילול בתקציב לשכתו לשעבר. בהמשך הישיבה העבירה וקיצצה הוועדה עשרות ומאות אלפי שקלים מתקציבי השרים ללא תיק וסגני השרים. "מה הם עושים בכלל?", עלתה הזעקה מצד ח"כים באופוזיציה, ולנציגי אגף התקציבים באוצר לא הייתה תשובה.
האמת היא שכמעט אף אחד לא יודע מה עושים השרים ללא תיק, כמו גם חלק מסגני השרים. ראש הממשלה מוסמך להטיל עליהם משימות ייעודיות כגון טיפול בעורף - תפקיד שהופקד תחילה בידיו של
מתן וילנאי ולאחר מכן בידיו של
אבי דיכטר.
יולי אדלשטיין הוא שר ההסברה והתפוצות, שבתחילת כהונתה של הממשלה היה מופקד גם על
רשות השידור.
משולם נהרי מש"ס הוא שר בלי תיק המוגדר כשר לענייני חברה ומורשת.
יוסי פלד, שהתפטר באחרונה מהממשלה, טיפל בין השאר בלוחמי צד"ל.
דן מרידור אחראי על המודיעין,
מיכאל איתן על שיפור השירות הממשלתי, והמשנה לראש הממשלה, משה (בוגי) יעלון, מוגדר כשר לנושאים אסטרטגיים.
הממשלה היוצאת בראשות
בנימין נתניהו תיזכר כאחת הממשלות המנופחות בישראל. בתחילת דרכה היא כללה 30 שרים ותשעה סגני שרים - כמעט שליש מחברי הרשות המחוקקת - מה שהפך אותה לממשלה הגדולה בתולדות ישראל. כיום היא מונה 28 שרים (אחד מהם הוא ראש הממשלה, שמכהן גם כשר לענייני גמלאים, כשר הכלכלה וכשר הבריאות) ושישה סגני שרים. את המשימות השונות שממלאים השרים בלי תיק אפשר להטיל גם על עמיתיהם בעלי התיקים, אבל הצורך במינוי ממשלה רחבה הוא צורך פוליטי: "לקנות בג'ובים" את המפלגות לצורך הקניית יציבות שלטונית לממשלה.
"התופעה הזו היא במידה רבה הביטוי המובהק של הקושי הגדול שבו מצויה שיטת הממשל הישראלית", אומר עובד יחזקאל, מזכיר ממשלת אולמרט שמנתה 25 שרים, שגם בה היו כמה שרים בלי תיק או בעלי תפקידים מיותרים כמו השר לענייני גמלאים או השר לנושאים אסטרטגיים. "מינוי שר נהפך לאתנן פוליטי. בשיטת משטר נורמלית, תהליך כזה יכול להיחשב לשוחד - נותנים תפקידים שברור שאין מאחוריהם דבר. לשרים ללא תיק אין שום אחריות ציבורית. ככאלה, הם מיותרים לגמרי.
"אני מכבד את מרידור, בגין ויעלון, שתרמו הרבה למדינה. אבל היו יכולים לעשות אותו דבר גם אם לא היו שרים. למעשה, הם ממלאים תפקיד של יועצים מומחים, ותפקיד השר מקנה להם מעמד של חברות בקבינט הביטחוני. לא היה צריך להעניק להם מעמד שר כדי לייצר להם השפעה ביטחונית, מכיוון שההשפעה שלהם אישית ונובעת ממעמדם ומניסיונם".
עלות השרים ללא תיק והשרים הייעודיים במשרד ראש הממשלה ב-2012 היא כ-100 מיליון שקל, ובחישוב לקדנציה בת ארבע שנים - 400 מיליון שקל. מתוך התקציב השנתי, תקציב הפעילות של השרים הוא 76 מיליון שקל ותקציב האבטחה הוא 21 מיליון שקל, לפי עלות של 3 מיליון שקל לשר. הסכום הזה לא כולל את לשכת השר להגנת העורף, אבי דיכטר.
עלות לשכת שר ללא תיק היא כ-2 מיליון שקלים בשנה והיא כוללת העסקת עוזרים, מזכירות, דובר ונהג. חלק מהשרים ללא תיק נהנים מתקציבי פעולה של עוד כמה מיליוני שקלים. לפיכך עלות שר בלא תיק היא כ-5 מיליון שקל. סכום זה לא כולל את תקציב הפעולות, שניתן לעתים לשרים עם משימות ייחודיות.
השאלה המסקרנת היא מה עושים השרים שזכו בתחילת הקדנציה לכינוי "שרים לענייני כלום ושום דבר", שאותו טבעה יו"ר האופוזיציה לשעבר,
ציפי לבני (שבעצמה כיהנה כשרה ללא תיק בממשלת שרון הראשונה במשך חצי שנה). "שר ללא תיק מבלה את ימיו בתסכול גדול, בניסיון לייצר עבודה", אומר יחזקאל. "אין לו מנגנון, פקידים, תקציבים או משימות. הדבר היחיד שבו הוא עוסק הוא לייצר לעצמו אג'נדה של עבודה. איך מעבירים את היום? תלוי באישיות של השר. בממשלות שלנו יש הרבה מאוד ועדות שרים, וכל שר מוצא את עצמו חבר בכמות מוגזמת של ועדות - שגם הן אתננים פוליטיים הנובעים מהשיטה הקואליציונית".
"הם עסוקים בעיקר בניסיון להיבחר מחדש ובפעילות בוועדות השרים", אומר יועץ לשעבר של שר בכיר. "שר יכול לשבת כל היום ולהסתכל על הקירות. אם יש לו פעילות כלשהי, היא תלויה ביוזמות שלו וביכולת שלו להוציא תקציבים".
"תמיד יש נודניקים שמחפשים קשר עם שרים, כל מיני עמותות או ארגונים שמזמינים לאירוע או סיור, ולשר בלי תיק יש זמן לבוא", אומר יועץ אסטרטגי. "בכל מיני אירועים, במיוחד כאלה של המגזר העסקי, אוהבים את נוכחות השרים כקישוט".
לא רק השרים, אלא גם עובדים במשרדים שהוקמו בשל נסיבות פוליטיות, משקיעים בתחילה זמן ומשאבים כדי לייצר למשרד עבודה. כך היה במשרד לענייני גמלאים שהוקם בימי ממשלת אולמרט, ובראשו עמד אז
רפי איתן. בימי ממשלת נתניהו הורד התקן לסגן שר בלבד, תפקיד שממלאת כיום
לאה נס. "המשרד הזה נוסד ככורח של מציאות פוליטית ולא הכרח", אומר יחזקאל. "רוב הזמן עסקו שם בהקמת המשרד ובמאבק על תקציבים וכוח אדם. טוב שכיום עומד בראשו סגן שר בלבד".
עובד לשעבר במשרד ראה את הדברים מקרוב. "עבדו שם אנשים טובים, אבל הם כל הזמן התאמצו לבנות כל מיני פרויקטים, כדי שיהיה להם מה לעשות. מי שבאמת עבד קשה היו אנשי המחלקה המשפטית, שכל היום עסקו בכתיבת מכרזים לתקנים חדשים. הם היו עובדים לפעמים עד 19:00, בעוד שרוב העובדים היו הולכים ב-15:00 או ב-16:00. הסגל המינהלי, מזכירות או נהגים, עבדו הכי מעט, פשוט כי לא היה להם מה לעשות. כשהיית עובר במסדרון היית יכול לראות אותם צופים באינטרנט בסדרות כמו ‘
האח הגדול' או ‘הבורר'. אחרים היו קופצים לגבעת שאול לעשות קניות".
ד"ר אבי ביצור, שהיה מנכ"ל המשרד, דוחה את הטענות. "זה משרד שנחיצותו חשובה מאין כמוה, והעובדים בו נתנו את כל כולם עבור המשרד. חייבים לרכז את כל הסוגיות הקשורות לאוכלוסיה המבוגרת במשרד אחד, כדי לטפל טוב יותר באחת הבעיות החברתיות המורכבות שיש".
המחיר של השרים המיותרים גבוה יותר מהעלות התקציבית. כשיש 39 שרים וסגני שרים, עבודת הכנסת נפגעת, מכיוון שחלק נכבד מחברי הקואליציה אינם מקדישים את זמנם לפעילות פרלמנטרית שוטפת. בסיעת הליכוד, לדוגמה, יש רק שני ח"כים שאינם שרים, סגני שרים או יושבי ראש של ועדות. הדבר פוגע גם בממשלה כגוף מנהל. "ריבוי שרים וסגני שרים מכביד מאוד על עבודת הממשלה", אומר יוסי קוצ'יק, מנכ"ל משרד ראש המשלה בתקופת
אהוד ברק. "שר הוא אדם שצריך להתחשב בו: הוא נכנס לתחום פעילות, מתחיל ללחוץ, מייצר עוד משוכה שצריך לעבור בדרך לאישור של כל מיני דברים. גם ככה זה קשה, כי בתוך המערכת יש שחקני וטו רבים, כגון משרד האוצר, היועץ המשפטי, ארגוני עובדים ורגולטורים".
הסרבול נוגע גם לעבודת הממשלה בסוגיות ביטחוניות. לפי החוק, הקבינט המדיני-ביטחוני מונה לכל היותר מחצית מחברי הממשלה. זה הגוף שעל-פי חוק אמור לאשר יציאה למלחמה, אבל הקבינט מונה 14 איש - מה שיוצר חוסר יעילות בישיבות ופותח פתח להדלפות. "אין פלא שנתניהו הפסיק את ישיבת הקבינט האחרונה בגלל הדלפה", אומר מקור ביטחוני. "מאחר שהקבינט נהפך למסורבל, נתניהו החליף אותו בשמינייה (כעת התשיעייה, לאחר צירופו של דיכטר, ש"ש וצ"ז), אבל זה פורום שבכלל לא מעוגן בחוק. לא ברור, לדוגמה, אם נרשמים שם פרוטוקולים. זה מצב בעייתי".
מנגד, יש הסבורים ששרים ללא תיק יכולים להעלות תרומה חיובית. "הם יכולים לקחת נושא משמעותי, כמו שיפור השירות לאזרח, ולהתמחות רק בו", אומר אורן הלמן, כיום סמנכ"ל רגולציה בחברת החשמל, שהיה יועצו של נתניהו כשר האוצר. "ליהפך ל'אלוף הבעיה' לגבי נושא מסוים. לשר בלי תיק יש זמן לטפל לעומק בבעיה ספציפית". לדברי דוד ארז, שהיה ראש המטה של ברוורמן, פעילותו כשר לענייני מיעוטים היא דוגמה לכך. "הוא עבד באופן אינטנסיבי. הוא הוביל תוכנית להקצאת 835 מיליון שקל מתקציב המדינה למגזר הערבי, ב-13 יישובים שונים. ברוורמן הוא דוגמה לשר בלי תיק שבאמת עשה הרבה".
אך גם אם מביאים בחשבון דוגמאות חיוביות כאלה, אין סיבה שמספר השרים יעלה על 18. זו הייתה המכסה שקבע תיקון לחוק יסוד הממשלה שחוקק ב-1994, מכסה שלפיה התנהלה ממשלת נתניהו הראשונה. אלא שברק, שבא אחריו, שינה את חוק היסוד ומאז חלה אינפלציה במספר השרים. ממשלת שרון השנייה, לדוגמה, מנתה 30 שרים.
לדברי פרופ' יצחק גל-נור, נציב שירות המדינה בזמן ממשלת רבין, בתקופה ההיא נערכו לא מעט דיונים בדבר גודלה הרצוי של הממשלה. "הגענו למסקנה שהגודל הראוי הוא 15 משרדים, ומלבד זאת אפשר להוסיף עוד שלושה שרים ושלושה סגני שרים", הוא אומר. "גם במדינות במערב אירופה, שבהן האוכלוסיה דומה בגודלה לישראל, יש 15 משרדים".
מערכת הבחירות הנוכחית היא הזדמנות עבור הציבור לדרוש מהמפלגות התחייבות להגבלת מספר השרים ל-18 בלבד וכן להגבלת מספר סגני השרים. ממשלה קטנה וקומפקטית יעילה וזולה יותר מממשלה גדולה ומסורבלת, במיוחד כשהממשלה החדשה תידרש להטיל גזירות קשות על הציבור. "נפרצו כל הסכרים", אומר קוצ'יק. "אין שום תשלום פוליטי ציבורי בגין התנהלות כל כך מקוממת, והנושא נדחק לשולי תשומת הלב הציבורית. ראש הממשלה קונה בהתנהלות הזו שקט שלטוני ויציבות. כל עוד הוא לא יראה שיש לה מחיר ממשי, בקלפי, הוא לא ישנה אותה".
מיכאל איתן - אין צורך אמיתי במשרד
"זה לא סוד שמינו אותי להיות שר ללא תיק בממשלה כי ראש הממשלה היה בטוח שאם יקים ממשלה רחבה היא תוכל לשרוד. נתניהו צדק - הממשלה הגדולה תרמה ליציבות ולכך שהיא תכהן ארבע שנים". את הדברים האלה אומר לא אחר מאשר מיכאל איתן (ליכוד), המוגדר כשר לשיפור השירות הממשלתי לציבור. "נתניהו לא המציא את הפטנט הזה. תופעת הממשלה הרחבה החלה כבר בימי שרון, עם מינויים סיטוניים של שרים וסגני שרים. זה לא נעים לרפא מחלה של יציבות שלטונית במינויים, וזה מעורר בחילה. אבל זה מחזיק מעמד".
איתן הוא אחד הח"כים הוותיקים במשכן, ועוסק שנים רבות בסוגיות של מינהל תקין ואופן עבודת הממשלה והכנסת. הוא ויתר על לשכת שר ורכב אאודי מינסטריאלי וממשיך לעבוד מלשכת הח"כ ולנסוע במאזדה 6. עד לאחרונה גם לא היה לו נהג. הוא לא מעסיק במשרדו יועץ משפטי, מנכ"ל או סמנכ"ל. "השתדלתי לחסוך ולא להוציא יותר מדי כסף", הוא אומר. "אני מודה שאני חושב שאין טעם ואין צורך להחזיק משרד ממשלתי לצורך שיפור השירות לאזרח. את כל הפעילויות שלי מול משרדי הממשלה יכול היה לבצע יועץ. להגנתי אני יכול לומר שתרמתי ועשיתי את המקסימום שאפשר לעשות גם כשאין מאחוריי משרד ממשלתי".
אז מה עשה איתן בארבע שנות כהונתו כשר לשיפור השירות הממשלתי? האם השירות הממשלתי השתנה והשתפר פלאים כתוצאה מפעילותו האינטנסיבית? הפעולות של איתן כוללות בין השאר הקמת היחידה לשיפור השירות לציבור, פיתוח מדד השירות הממשלתי, בניית קטלוג השירות הממשלתי ומוקד טלפוני ממשלתי מרכזי, ייזום מטה התקשוב הלאומי במשרד האוצר וכן כהונה כיו"ר צוות ההיגוי של ממשל זמין - אתרי האינטרנט הממשלתיים, שיתוף הציבור בעבודת ועדת טרכטנברג.
"פניתי לשר האוצר
יובל שטייניץ והצעתי לו להקים יחידת תקשוב ממשלתי, שתהיה סמכות העל בכל הקשור לפעילויות המחשוב של משרדי הממשלה", מספר איתן. "לא ייתכן שכל משרד יהיה אחראי על המחשוב והתקשוב שלו. כך המחשבים של משרדי הממשלה יוכלו לדבר זה עם זה, ובעתיד יוכל האזרח לזכות במהלכים חוצי משרדים. שיפור השירות הממשלתי בעידן הנוכחי לא יכול להתבצע אלא באמצעות טכנולוגיה".
חלק משיפור השירות לציבור מושג באמצעות הגברת השקיפות. איתן, השר היחיד שחושף באינטרנט את תלוש השכר שלו ואת לוח הזמנים של משרדו כדי להגביר את השקיפות, פיתח מדד שירות לממשלה הכולל 69 פרמטרים, שימדוד את פעילותן של 20 יחידות ממשלתיות. השבוע נבחרה החברה שתמדוד את אותן יחידות. "המדד הזה, שיפורסם ברבים, יהיה מכשיר להערכת השירות שהמשרדים השונים נותנים לציבור", מסביר איתן.
יוסי פלד - פיספס את תיק הרווחה
האלוף במיל. יוסי פלד נכנס לחיים הפוליטיים ב-2006, בעקבות מלחמת לבנון השנייה, וחבר לנתניהו, אז יו"ר האופוזיציה. לדבריו, כבר ב-1996 הציע לו נתניהו להיות שר עם תיק, וכך גם ברק ב-1999, אך הוא סירב לשניהם. ב-2009 הוא רצה להיות שר ביצועי, וכשנדחה על-ידי נתניהו כמעט החליט לחזור למגזר העסקי. לדבריו, הוא החליט להישאר כשר ללא תיק, בגלל מחויבות לאלפים שבחרו בו בבחירות המקדימות בליכוד.
יכולת להחליט שאתה ממשיך לתרום כח"כ.
"האמנתי שלאור הנתונים של מדינת ישראל, אני צריך להשמיע את קולי במקומות שבהם אני צריך להשמיע. אני יודע שיש כאלה שלא יאמינו לזה, אבל זה מה שהרגשתי".
אז מה פלד עשה כשר? הוא היה חבר בעשר ועדות שרים, שחלקן נשמעות די מיותרות - כגון ועדת השרים לטרור בינלאומי. באופן רשמי, הופקד בידיו הטיפול ב-600 משפחות של לוחמי צד"ל החיות בישראל. מצבן של רבות מהן ממשיך להיות קשה, הרחק מעין התקשורת. בפברואר השנה, לדוגמה, שבתה רעב טל חג'ג', בתו של איש צד"ל לשעבר מטבריה, במחאה על מצבה הקשה של משפחתה. מלבד זאת, אף שהדבר לא היה בתחום אחריותו, הוא הקדיש לא מעט זמן לעניינם של ניצולי שואה. פלד, ניצול שואה בעצמו, סייע בסוגיות ביורוקרטיות שונות הקשורות לניצולים והקדיש חלק ניכר מזמנו לארגון תערוכה בינלאומית גדולה על לכידת
אדולף אייכמן. במשך תקופה מסוימת הוא גם עמד בראש ועדה ממשלתית לחקיקת חוק הספרים, אולם היא סיימה את עבודתה ללא תוצאות, ונראה שחקיקת החוק תושלם רק בכנסת הבאה.
"אנשים אומרים: שר בלי תיק קם בבוקר, מה הוא עושה?", אומר פלד. "ראשית, החברות בוועדות השרים גזלה לא מעט זמן. אם יש משהו שבגללו היה שווה להתמנות זה עניין ניצולי השואה. פעלתי למען ביטול המס על רנטה מגרמניה וביטול כפל הקצבאות לניצולי שואה. חוץ מזה, מדינת ישראל רכשה דירות עבור 200 משפחות של חיילי צד"ל, וניהלנו מאבק נרחב להגדלת הפיצויים על תקופת השירות של חיילי צד"ל".
סוגיות כמו משפחות צד"ל והגמלאים הן ללא ספק עניינים בתחום טיפולו של משרד הרווחה. באמצע הקדנציה, כשמפלגת העבודה עזבה את הקואליציה, היה נראה טבעי שפלד יבקש לעצמו את תיק הרווחה, שבו החזיק עד אז יצחק (בוז'י) הרצוג. אלא שתיק זה עבר לידי
משה כחלון, שמחזיק גם בתיק התקשורת. "לא ביקשתי את התיק, כי כשדברים סגורים וחתומים כבר אין מה לבקש", מסביר פלד. הוא גם נאלץ לראות בעיניים כלות איך אנשי סיעת העצמאות שהצטרפו לממשלה מקבלים תיקים: מתן וילנאי קיבל, יש מאין, את המשרד להגנת העורף. בינואר 2012 היה אמור וילנאי להתמנות לשגריר בסין, ופלד ציפה להחליף אותו כשר. כשנוכח לדעת שהמעבר של וילנאי לסין מתעכב ביקש להתפטר, אולם נתניהו שיכנע אותו להישאר עוד כמה חודשים - רק כדי לגלות שאת התפקיד יקבל אבי דיכטר, שפרש מקדימה.
פלד, שהבין בשלב זה שהבחירות בפתח, החליט לפרוש, עם לא מעט תסכול. בימים אלה הוא מכהן בתפקידו החדש - יו"ר חברת קצא"א, קו צינור הנפט בין אילת לאשקלון. בשלב מסוים בקדנציה הועלה שמו כמועמד לנשיא ארגון הבונדס בארה"ב, אך הדבר לא הסתייע. "אתה שואל אותי אם תרמתי את כל מה שאני מסוגל, אז במלוא הצניעות - לא", מודה פלד. "אני איש של עשייה, ויכולתי לתרום הרבה יותר".
דן מרידור - עבודת המשרד סודית
דן מרידור, אחת הדמויות הפוליטיות המוערכות בישראל, מונה לשר לענייני מודיעין. למרות התואר, זהו תפקיד כמעט ריק מתוכן: שלושת שירותי המודיעין של ישראל - אמ"ן, המוסד והשב"כ - אינם כפופים אליו, אלא לרמטכ"ל ולראש הממשלה. למרידור הואצלו סמכויות מסוימות בתחום המוסד והשב"כ, כמו גם הוועדה לאנרגיה אטומית, ולעתים הוא מגיע לפגישות השבועיות של ראשי שירותים אלה עם ראש הממשלה. למרידור יש מנכ"ל וצוות קטן של עוזרים ויועצים. כמו יתר השרים בלי תיק, גם מרידור יושב במשרד ראש הממשלה, אך לא ברור מה בדיוק הוא עושה. הוא חבר בפורומים של הקבינט והשמינייה, וכשנושאים ביטחוניים נמצאים על סדר היום, אפשר להניח שקולו יישמע בתוכניות הבוקר ברדיו.
כשדוברו של מרידור התבקש להציג את רשימת ההישגים של השר, הוא התנצל והשיב שאי-אפשר לנפק רשימה כזו, בשל חשאיות הסוגיות שבהן עסק מרידור. "מצטער, לא יכול לפרט שום דבר על פעילות המשרד. אני בכלל לא יכול להיכנס לתחום הזה, זו אחת הבעיות שלי כיועץ תקשורת. גם אם יש דברים שהוא אומר בשביעייה או במקומות אחרים - אני לא יכול להגיד", הסביר הדובר.
מקור המכיר את פעילותו של מרידור מספר שבתחילת הקדנציה הוא התאכזב מכך שראשי השירותים כפופים לראש הממשלה ולא אליו. "הוא רצה שיהיו לו סמכויות מיניסטריאליות כלפי הגופים האלה, ונאחז בתקדימים הקיימים במדינות אחרות. אבל הבהירו לו שיהיה מרי מצד ראשי הגופים האלה, והם יניחו את המפתחות וילכו הביתה. מבחינתם, הם עבדו בעבר עם ראשי ממשלה, ואין שום סיבה שיעבדו עם שר. הרי אין לו סמכות כלפיהם. כיום מוזמן מרידור לחלק מהישיבות של ראשי המוסד והשב"כ אצל ראש הממשלה, מסדיר יחסי עבודה, תורם איפה שהוא יכול.
"השאלה הגדולה היא מה יקרה אם זה ייהפך למשרד קבוע. הרי אין הרבה דן מרידורים. מחר יכולים למנות לתפקיד הזה כל שר, אז מה יקרה אם ימנו את
אופיר אקוניס? נכון, אם לא ימצאו איש מתאים, ככל הנראה יסגרו את המשרד. אבל בניהול תקין יש המשכיות של מוסדות, אתה לא מדליק ומכבה את האור".
מדוברו של מרידור נמסר בתגובה: "ראש הממשלה הוא שהציע את התפקיד למרידור, ומהסמכויות שהועברו אליו לא הוחסר והוסף דבר מהצעה זו. השר מעולם לא ביקש שהאחריות על ראשי השירותים תעבור אליו. עד היום נעשתה עבודה טובה בתחומי המודיעין שאי-אפשר לפרטה, בשיתוף פעולה מלא ופגישות שבועיות של השר מרידור עם ראש הממשלה וראשי השירותים".
משה יעלון: העבודה יורדת לטמיון
המקום שבו הדליקו וכיבו את האור כמה פעמים בשנים האחרונות היה המשרד לנושאים אסטרטגיים. המשרד הוקם לאחר מלחמת לבנון השנייה, לא כלקח של
ועדת וינוגרד, אלא בגלל כניסתה לממשלה של סיעת ישראל ביתנו בראשות
אביגדור ליברמן - שמונה לתפקיד השר. כשהוקם המשרד נשכרה קומת משרדים שלמה בגבעת שאול בירושלים. ליברמן הקים תשעה צוותים של מומחים ונפגש פעם בשבועיים עם צוות יועצים שכלל את ראש המוסד לשעבר
שבתי שביט, האלוף במיל.
יצחק בן-ישראל ואחרים.
"הוועדות השונות שהוא הקים היו קשורות לעניין האירני", אומר ד"ר יהודה בן מאיר, שעמד בראש שתי ועדות והיה חבר בפורום המייעץ לשר. "למעשה הוא עשה מיקור-חוץ לעבודת המשרד, כי רצה לשמור על מנגנון קטן, כך הסביר לנו".
ב-2008 נסגר המשרד לאחר שליברמן עזב את הממשלה. החומר שעליו עבדו הוועדות השונות הועבר למועצה לביטחון לאומי, הגוף שאמור לעשות עבודת מחקר עבור הממשלה בסוגיות אסטרטגיות, ושאותו דווקא המליצה ועדת וינוגרד לחזק.
ב-2009 הוקם המשרד החדש, הפעם בקריית הממשלה, והתיק ניתן למשה (בוגי) יעלון. לדברי מקור המצוי בנושא, בתחילת הדרך ביקש יעלון לבדוק את האפשרות להיות מפקד על המועצה לביטחון לאומי ועל הטיפול בסוגיה האירנית, אך הדבר לא הסתייע. מנגד, יעלון חבר בשמינייה ובקבינט המדיני-ביטחוני.
"למשרד הזה אין סמכויות פיקודיות, וזה בעצם משרד של ייעוץ, שנהפך למטה המייעץ לשר יעלון", אומר המקור. "כשהוא משמיע את דעתו בשמינייה, עומד מאחוריו מטה שמסייע לו להשמיע דעה טובה. אבל בפורום הזה יש לו קול אחד, המשקל שלו שם שווה לזה של אלי ישי. בוגי הוא איש רציני, שמביא אנשים רציניים לדיונים, רושם הכול במחברת ובא מוכן לכל דיון. אבל בשורה התחתונה הוא טוחן מים. למה הדבר משול? לשחקן ספסל בברצלונה שחושב ומתנהג כאילו הוא ליאו מסי, אף על-פי שהוא לא".
בניגוד לליברמן החליט יעלון להשקיע בפעילות של המשרד, ויצר עשרה תקנים שאייש בעיקר בבוגרים של מערכת הביטחון. הם מועסקים בפרויקטים נקודתיים כגון בחינת הדה-לגיטימציה נגד ישראל בעולם וההסתה ברשות הפלשתינית נגד ישראל, נושאים שנראה טבעי שמשרדי החוץ והביטחון יעסקו בהם. מלבד זאת, עסוקים אנשי המשרד בכתיבת ניירות עמדה על הסוגיה האירנית ותפישת הביטחון של ישראל.
"הם חיפשו נושאים נטושים, שנפלו בין הכיסאות במשרדים אחרים", מסביר המקור. "לכאורה הם מייצרים ניירות בנושאים סודיים ורגישים, אבל למעשה הם לא יכולים לכתוב על תפישת הביטחון כי הם ממודרים מסוגיות סודיות באמת - אלה נושאים שראש הממשלה ושר הביטחון שומרים לעצמם. בסופו של דבר הם כותבים נייר שלא יכול להיות באמת חכם, כי הוא מבוסס על חומר גלוי בלבד. מסמך כזה יגיע לנתניהו, ותוך חמש דקות הוא יראה שזה לא טוב - וכך נזרקת לפח עבודה של חודשים. צריך לשאול שאלה אחרת: מה האחריות המיניסטריאלית של יעלון? אם תוקם ועידת חקירה בנושא אירן, בלי קשר לתקיפה שתהיה או לא, תהיה לו אחריות כלשהי בנושא? או רק לראש הממשלה? כיום יעלון ומרידור הם ממליצים חסרי סמכות ביצועית".
מדוברו של יעלון נמסר בתגובה: "השר יעלון מעולם לא ביקש שהמועצה לביטחון לאומי תהיה כפופה אליו, וגם לא ביקש להיות מופקד על הסוגיה האירנית. השר יעלון וצוות העובדים חשוף לכל החומר המקצועי והמודיעיני, ועל בסיסו הוא מייצר עבודת מטה שמסייעת לממשלה ולעומד בראשה לקבל החלטות בנושאים הרגישים ביותר. אותה עבודת מטה גם מסייעת לשר עצמו לגבש עמדה אחראית ומקצועית בשורה של נושאים רגישים, המובאת לידי ביטוי בפורומים המצומצמים והמסווגים ביותר שבהם חבר השר. עבודת המטה של המשרד לנושאים אסטרטגיים אינה מהווה תחליף לאחריות של כל שר וכל משרד בתחומו".
בני בגין - מסרב לתאר את ההישגים
ב-2009 חזר בני בגין לחיק הליכוד, לאחר עשר שנות פרישה שנבעה מסכסוך עם נתניהו. לאחר הקמת הממשלה הוא ביקש מנתניהו במפורש להיות שר בלי תיק, וקיבל את מבוקשו. הוא משמש כחבר בקבינט הביטחוני ובפורום השמינייה. התקן היחיד שיש לו הוא נהג, המסיע את בגין במכונית המשמשת ח"כים ולא שרים. רק בינואר האחרון מונה לו יועץ אחד, לתחום ספציפי.
כשביקשנו מבגין להציג את רשימת ההישגים שלו ולספר מה בדיוק הוא עושה - הוא סירב לומר. "השתדלתי לתרום ולהביא תועלת לציבור באמצעות פעילותי בממשלה", זה כל מה שהסכים לומר.
"תאמין לי שהשבוע שלו מלא עבודה", אומר מקור המכיר את עבודתו. "הוא קורא חומר מודיעיני, משוחח עם גורמים בצבא ובמשרד החוץ, ממלא את יומו בעשיית שיעורי בית. הוא לא רוצה לנהל שום משרד. הוא מתגאה בהשתייכותו לשמינייה ולקבינט, כי זה מאפשר לו להיות מעורה בקבלת ההחלטות החשובות מבלי שיהיה, לדוגמה, אחראי על המשרד לאיכות הסביבה".
בינואר מונה לבגין יועץ לענייני מינהל המחקר למדעי האדמה והים, השייך למשרד האנרגיה והמים. בגין, גיאולוג במקצועו ולשעבר ראש המכון הגיאולוגי, הגיע לסיכום עם ידידו, השר
עוזי לנדאו, שהוא יטפל בעניינים הקשורים לגוף זה, אף שמינהלתית הוא שייך למשרד אחר. כגיאולוג, בגין גם משמש כיו"ר ועדת השרים לענייני רעידות אדמה.
מתן וילנאי - העורף עדיין לא מוכן
המשרד להגנת העורף הוקם בינואר 2011. עד אז הופקד על התחום מתן וילנאי, שכיהן כסגן שר ביטחון. כחלק מהאתנן הפוליטי של הצטרפות סיעת העצמאות לממשלה, הוא שודרג לשר להגנת העורף, וכך נוצר משרד חדש. מיד לאחר מינויו לתפקיד הוא פיטר את מי שעמד אז בראש הרשות להגנת העורף, תא"ל במיל. זאב צוק-רם. צוק-רם משמש כיום כסגן יו"ר המועצה לביטחון לאומי ועוסק, ניחשתם נכון, בסוגיות של ביטחון פנים והגנת העורף.
דובר המשרד העביר לידינו רשימה ארוכה המונה את הישגיו של וילנאי ושל ממשיכו אבי דיכטר, שנכנס לתפקיד לפני כחודשיים. נכללו בה שיפוץ מקלטים ובתי תושבים בעוטף עזה, הקמת חמ"לים עירוניים ברשויות המקומיות, שדרוג מערך הצפירה, תיקונים בחוק הג"א, הפצת תזכיר חוק העורף לשעת חירום, מיפוי תשתיות לאומיות והגדרת התשתיות הפועלות בזמן חירום וביצוע תרגילי חירום לאומיים. התרגיל הקרוב, שייערך בשבוע חירום לאומי, יתקיים בסוף החודש ויבחן את מוכנות ישראל לרעידות אדמה.
אלא שחלק ניכר מההישגים החשובים האלה הם תוצר העבודה של רשות החירום הלאומית (רח"ל). הרשות הוקמה ב-2007 בעקבות המלצה מפורשת של ועדת וינוגרד, שחקרה את כישלון העורף במלחמת לבנון השנייה. בימים אלה עוברת רח"ל תהליך הטעמה בתוך המשרד, כך שהיא תיהפך לאגף להיערכות ולתכנון לשעת חירום. לפני חודש מונה למשרד מנכ"ל, האלוף במיל. גבי אופיר, שהיה אלוף פיקוד העורף ומנכ"ל רשות שדות התעופה.
וילנאי היה אומנם אחראי על הרשות מיומה הראשון, אך בהחלט אפשר לשאול מדוע היה צריך להקים משרד ממשלתי חדש, בוודאי כאשר כבר יש שני משרדים - משרד הביטחון והמשרד לביטחון פנים - שתחום עיסוקם משיק. ריבוי גופים ממשלתיים העוסקים בתחומים משיקים מגביר את הסיכוי שעניינים חשובים ייפלו בין הכיסאות.
"תחום הגנת העורף צריך לעבור למשרד לביטחון פנים", אומר ד"ר ביצור, מומחה להגנת העורף. "העבירו לאחריותו את מכבי האש, וכך יקרה גם לזק"א ולמד"א. מה שמדהים הוא שלמרות הקמתו של המשרד החדש, אין מוכנות אמיתית של העורף. עושים תרגילים שנתיים, וזה מצוין, אבל לא דאגו קודם לכן לתרגילים רציניים ברמות נמוכות יותר ולהשלמת ההצטיידות. ל-35% מהאזרחים אין מסיכת אב"כ. חמותי קיבלה ערכת מגן עם מפוח, שהיא לא יודעת להפעיל. איך מקיימים במצב כזה תרגיל חירום לאומי?"
מאבי דיכטר נמסר בתגובה: "המשרד להגנת העורף הינו משרד מטה לתכנון, תיאום ובקרה לעורף בישראל הפועל לקראת חירום ובעת חירום. המשרד הוקם כחלק מלקחי מלחמת לבנון השנייה, ולמעשה נותן מענה אינטגרטיבי למשק בשעת חירום. המשרד לביטחון פנים יתקשה לתכלל בעת אירוע חירום את כל סוגיות העורף תוך שמירה על רציפות תפקודית במפעלים חיוניים, תשתיות, ואתגרים אחרים בלבה של החזית האזרחית".
