בסערת הרוחות של בחירת
ברק אובמה לנשיא ארה"ב והזמן המתקדם לקראת הבחירות בישראל, לא התייחסה התקשורת הישראלית, על כל גווניה הפוליטיים, בכובד ראש ראוי לטעות של ראש הממשלה בהעדפת
מיט רומני המועמד הרפובליקני על המועמד אובמה.
טבעה של התקשורת, שהיא עוברת לדבר הבא ולא חסר אצלנו דברים שבאים - חצי מלחמה בדרום, רעשי רקע בלתי נעימים בצפון, מחירים שעולים, מושחתים שעוסקים בענייני שחיתות, רשימות חדשות במפלגות חדשות, ומה לא. כך עברנו מהר מדי מטעותו הפוליטית של ראש ממשלתנו.
זוכרים איך קיבל כאן את רומני מועמד המפלגה שהפסידה (בדיעבד) בכבוד מלכים, כחברו מנוער וכמושל העולם בעתיד. כל אחד רשאי שתהיה לו דעה והעדפה. אבל ראש ממשלת ישראל הוא לא כל אחד ולא מייצג כאן את דעתו הפרטית והעדפותיו האישיות. לאחר שזכה בבתי הקונגרס האמריקניים לתשואות חסרות-תקדים מחבריו הרפובליקנים, לאחר שאיש הכסף הגדול, הבוס של ביבי, המוציא והמביא ובעל העיתון, בעל הקזינו שהשקיע מיליונים ברומני והיועץ פינקלשטיין אהוב-נפשם ומנצח התזמורת של אדלסון רצו את רומני כנשיא. גם ביבי רצה רק רומני, ובפרט ששנוא-נפשו הנשיא אובמה לא היה אופציה לדעתו. וכך רומני, פינקלשטיין, אדלסון, נתניהו וליברמן חגגו על רומני בטרם עת - וכולם טעו!
יהירות ורברבנות
מכולם, טעותו של ביבי היא המזיקה ביותר, שכן הוריד את קרנה של מדינת ישראל בעיני כל מי שעקב אחרי הרומן, ובעיקר בעיני יהודי אמריקה. ביבי הוכיח שוב, למי שעיניו בראשו, את יהירותו הבלתי מעורערת.
יהיר בהכרזותיו על ישראל שתתקוף אוטוטו באירן, כאילו מספיקה התקיפה, שברור שתצליח, להחזיר את החיים לשקט ולשלווה. יהיר כשביטל את פיזור הכנסת לקראת בחירות וכרת ברית-עולם עם
שאול מופז, ברית שהחזיקה רגע. יהיר בהעדפת רומני ועשה זאת בקולי-קולות, ללא דיסקרטיות (בשביל מה צריך?), בלי כבוד, בהתרברבות מוחלטת, כאילו כל דבר בכיס שלו, במוחו הלא-טועה לעולם! כך גם הברית עם
אביגדור ליברמן, שהרבה ליכודניקים ההולכים אחריו בעיניים עצומות חושבים בסתר ליבם או בגלוי כי בכל זאת היה הגון יותר לדון בעניין במוסדות המפלגה ולקבל מלכתחילה אישור החברים.
התנהלותו של ביבי בעולם הפוליטי מזכירה את המתרברב הקלאסי של השנים האחרונות,
סילביו ברלוסקוני, ראש ממשלת איטליה לסירוגין במהלך עשרים שנה, איש רב-כישרונות, פטריוט אך רברבן עד קצות היקום שיהירותו גברה על כל כישרון, ניסיון ואהבת איטליה, והיום, למרות הונו וההיסטוריה שלו כשליט מצליח באיטליה (לפחות חלק מן הזמן), הוא כאחד הנקלים בממלכה הרומית.
אל יתהלל נתניהו
ביבי ניכר בביטחונו העצמי המנופח לא רק בהתרברבות הבלתי פוסקת בעניין אירן (נכון, ביבי הביא לידיעת כל העולם את הבעיה וגרם לכל העולם להתעסק בעניין); היהירות כאילו ההצלחה (של ההפצצה העתידית) מובטחת, החיוכים הנסתרים המרמזים על גדולות ונצורות שלא ראינו.
ביבי גם מודיע לנו לאחרונה כי הוא ישב עוד שנים רבות על הכיסא האהוב - כיסא ראש הממשלה. צניעות? ענווה? איפוק? לא בבית ספרנו. אצלנו, במדינת-הליכוד, הכל בכיס של ביבי, הוא יודע הכל טוב יותר מכולם, אל תערערו על קביעותיו.
ביבי רוצה לעזור לעשירים, הוא יודע מה הוא עושה. הוא לא רוצה לקחת מס מהחברות הישראליות עתירות ההון, רק ממעמד הביניים העובד ומשלם. הוא יודע מה הוא עושה. הוא יודע שרומני - החבר שלו מנוער - יהיה הנשיא. הוא יודע מה הוא אומר. הוא מתחבר לליברמן - כך הוא מחזק את מדינת ישראל (או את הכיסא שלו), והוא ממש יודע מה הוא עושה.
בקיצור, אל תשכחו את הטעויות הקטנות האלה ותגידו לעצמכם כי "מי שלא עושה, לא טועה" - וכאשר תגיעו לקלפי תחשבו טוב אם אתם רוצים עוד ועוד את האיש היהיר היודע הכל, זה שלא קורא מספיק ספרי היסטוריה ולא יודע שיש גלגל שמסתובב. באחד הסיבובים גם ביבי יתחלף לו, כי היה יהיר וידע הכל טוב מכולם.
