גיוס מילואים נרחב
נכון לשעות אלו ממשיך צה"ל בגיוס אלפי חיילי מילואים כפי שאושר לו ע"י הדרג המדיני. מעבר ל-30,000 החיילים שכבר אושר גיוסם ביום חמישי, אישרה הממשלה ביום ששי את הרחבת הגיוס לכ-75,000 חיילים. זהו עדיין גיוס שרחוק בהיקפו מ"גיוס מילואים מלא", אולם זהו בהחלט מספר משמעותי שנועד לתת מענה הן להכנת אופציה קרקעית מסיבית מול רצועת עזה, והן להתפתחויות אפשריות נוספות בזירה. הגיוס הגדול מהווה אמצעי הרתעה ואיום - הן עבור החמאס והן עבור החיזבאללה (אף שמנהיגו כבר הודיע שאין בכוונתו להצטרף ללחימה) וסוריה (אשר צבאה נתון ממילא במאבק הישרדות).
כפי שכבר כתבתי בטור זה בעבר, גם מצרים לא מעונינת במלחמה עם ישראל ח"ו - וזאת לא בשל "אהבת ישראל" - אלא אך ורק בשל אילוצים כלכליים ובינ"ל קשים ביותר. נכון לשעות אלו, התגובה המצרית היא די מינורית - החזרת השגריר, צעד אשר יושם גם בימי שלטון מובארק במקרים דומים. מצרים לא הכניסה כוחות לסיני, לא הכריזה על תמרון גדול, או גיוס מילואים וכיו"ב, ואף לא על העלאת הכוננות בצבאה. למעט רטוריקה מתלהמת (וצפויה מראש) של נשיא מצרים, לא ננקט שום צעד מעשי אשר יש בו כדי להוות איום, ולו במרומז, על ישראל.
הצבא הסדיר מתכונן לכניסה לרצועת עזה
גיוס המילואים הגדול מאפשר להעביר למעשה את הרוב הגדול של החטיבות הסדירות של צה"ל - שהן, כמובן, החטיבות היותר מאומנות שלו - לכיוון רצועת עזה, תוך שחיילי המילואים ממלאים את מקומן בגזרות השונות, וחלקם מתחיל באימונים לקראת כניסה לרצועה.
כבר בימי חמישי-שישי דווח שהחטיבות הסדירות של הצנחנים, גבעתי וגולני, הוכנו לקראת פעולה ברצועה, הן מתאמנות לקראתה ונפרסות בסביבתה. סביר להניח שגם חטיבות הנח"ל וכפיר (אשר מסיימת בימים אלו את תהליך הפיכתה ל"חטיבה מתמרנת" - דהיינו חטיבת בעלת יכולות לחימה בצוות קרב משולב כשאר חטיבות החי"ר בצה"ל), מתכוננות לפעולה (יתכן בשלב שני של הפעולה הקרקעית). יש לציין כי במבצע "
עופרת יצוקה" הוכנסו לרצועה בעיקר הכוחות הסדירים, וגם כוחות המילואים שהוכנסו, פעלו בדרך כלל רק לאחר שהוכנסו הכוחות הסדירים.
גם חטיבות השריון הסדירות נערכות לפעולה, ובמיוחד חטיבה 401. חטיבה זו, על-פי פרסומי צה"ל, חמושה בטנקי מרכבה סימן 4 חדישים, שצוידו כולם גם במערכות מיגון אקטיבי "מעיל רוח" שמגנות עליהם באופן כמעט מוחלט מאיום טילי הנ"ט ורקטות ה RPG. ישנן גם יחידות מילואים המצוידות בטנק חדיש זה, וחלקן עוברות בימים אלו תהליך הצטיידות במערכת "מעיל רוח". מערכת מיגון מתוחכמת זו, אשר כבר הוכיחה את עצמה באופן מבצעי מול ירי נ"ט בגבול הרצועה, תאפשר לטנקים חופש פעולה גדול בתוך השטח הבנוי בצפיפות ברצועת עזה ותאפשר להם להביא לידי ביטוי מלא את עוצמת האש והתמרון בלא חשש מחוליות הנ"ט הרבות.
בנוסף לכוחות שריון וחי"ר, מרכז צה"ל באזור הרצועה גם יחידות תותחים ורקטות מסוגים שונים, אמצעי איכון, סיור ומודיעין, וכן יחידות הנדסה וציוד הנדסי רב אשר נועדו להתמודד עם מגוון המכשולים ההנדסיים והמלכודים שהקים חמאס בשנים האחרונות - ביעוץ וסיוע ישיר של מומחים מאירן. כמו-כן נועד הריכוז ההנדסי לטפל באופן יסודי בפירוק התשתיות החמאסיות (בורות שיגור, מנהרות לחימה, מנהרות תופת, מנהרות הברחה וכו').
גם אם תתחיל פעולה קרקעית, סביר להניח שיהיו בה "מדרגות" - וכל אחת מהן תצטרך לקבל את אישורו של הדרג המדיני. כך גם קורה בימים אלו במערכה האווירית, אשר החלה עם השמדת עיקר כח הפאג'ר 5 ו"עולה מדריגה" ככל שעובר הזמן.
המצב בשעות אלו
נכון לשעות אלו (מוצאי שבת 17/11), השאיפה של צה"ל היא להשיג הכרעה מהאוויר אם אפשר, דהיינו להביא את החמאס, בתיווך ובלחץ מצרי, להסכים לשימור הפסקת האש מכאן ואילך, לתקופה ממושכת, ותוך התחייבות שלו לכפות את מרותו בנושא זה גם על ארגון הג'יהאד האיסלאמי ועל שאר ארגוני הטרור ברצועה - במיוחד על ארגוני הטרור הסלאפים והג'יהאד העולמי (אל-קאעידה וכיו"ב). היעד של פגיעה ביכולת השיגור ובחמאס עצמו כבר הושגו ברובם בראייה הצה"לית, ולכן אם החמאס יסכים להתחייב כנ"ל אזי סביר להניח שהאש תיפסק.
יחד עם זאת, ובמידה ולא יושג הסכם הפסקת אש ארוך טווח עם החמאס, גוברת מאוד הסבירות לכניסה קרקעית מסיבית לרצועת עזה.
אחת הסיבות המרכזיות לכך היא הירי המתמשך לעבר אזור המרכז, שהכניס מיליוני אזרחים למעגל האיום, וכן העובדה שכמות השיגורים מהרצועה הינה גדולה באופן משמעותי יותר מאשר ב"עופרת יצוקה". שיגורים רבים נעשים גם מתוך בתי מגורים - אותם חיל האוויר נמנע מלתקוף, ורק פעולה קרקעית תוכל לנטרל אותם. יש לציין שגם שיקולי בחירות משפיעים מן הסתם, במידה זו או אחרת, על שיקולי הקברניטים - העובדה שרוב ישראל נתון כעת תחת איום הטילים לא תישכח במהרה, והיא יכולה להוות מכה חמורה לאופן שבו ברק ונתניהו מציגים את עצמם - כמי שהביאו ל"שקט ביטחוני" בשנים האחרונות.
גורם חשוב נוסף שמביא להאצת המהלכים לקראת כניסה קרקעית היא
ההכרה בכך ש"חלון הלגיטימציה" הבינ"ל הולך ומצטמצם. "חלון" זה מאפשר כרגע לישראל פעולה רחבה עם הסכמה (גלויה / בשתיקה / או עכ"פ "מאחורי הקלעים" דהיינו שכלפי חוץ מגנים אבל למעשה מאפשרים) של ארה"ב ורוב מדינות אירופה החשובות. ככל שעובר הזמן, ומספר הנפגעים גדל והולך, כך מצטמצם חלון זה.
סוללת כיפת ברזל הוצבה באזור המרכז
ביום שבת הסתיימה פריסתה של סוללת כיפת ברזל חמישית באזור המרכז. הרכבתה ופריסתה של הסוללה הסתיימו בזמן שיא. בשל עבודתם המסורה של המהנדסים והטכנאים ב"רפאל" ו"באלתא" ושל חיילי צה"ל, הסתיימה עבודת הקמת הסוללה תוך יומיים וחצי במקום בחודשיים וחצי!
הסוללה שהוצבה ביום שבת בצהריים הספיקה כבר 4 שעות לאחר מכן ליירט רקטה אירנית כבדה מסוג פאג'ר 5 ששוגרה לעבר ת"א. מחשבי הסוללה והמכ"ם שלה עיבדו את נתוני הרקטה תוך כדי זמן מעופה, והיא הייתה אמורה ליפול בשטח מיושב. טיל יירוט "טמיר" (ראשי תיבות של "טיל מירט") ששוגר לעבר רקטת הפאג'ר ("השחר" - בפרסית), השמיד אותה כליל. מסלולה של רקטת נוספת ששוגרה לעבר ת"א אובחן ע"י המערכות החדישות כלא מסוכן, טיל יירוט לא שוגר לעברה, והיא אכן נפלה בשטחים פתוחים.
סוללה זו נועדה להגן על בעיקר על ת"א והמרחבים הסמוכים לה. זוהי סוללה עם יכולות משודרגות בהרבה לעומת ארבעת הסוללות הקודמות. השדרוגים כוללים הן יכולות מתקדמות יותר בתחומי הגילוי, הזיהוי והעקיבה, ובעיקר בתחומי "עיקבת היירוט" - דהיינו גודל השטח עליו מגינה הסוללה - אשר בסוללה זו הינו גדול יותר מאשר בסוללות הקודמות. כמו-כן הוקנתה לסוללה גם יכולת יירוט יחודית אשר מאפשרת לה לפגוע גם ברקטות לטווח בינוני - לא רק רקטות הפאג'ר 5, אלא גם רקטות ארוכות טווח בהרבה המצויות בידי החיזבאללה, ועלולות להיות מוברחות בעתיד (ואולי אף הוברחו כבר) דרך המנהרות לרצועת עזה. יכולת זו תוקנה בעתיד גם לשאר הסוללות שכבר נמצאות בשירות.
יש לדעת, כי ככלל פיתוחה של מערכת "כיפת ברזל", אשר יירטה עד היום מאות רקטות, היה אחד הפרויקטים היותר מוצלחים של התעשיות הביטחוניות, ואנשי הפיתוח שלה מודים כי קצב הייצור וההקמה שלה - גם של הסוללות הקודמות - היה מהיר בהרבה מאשר כל התחזיות המוקדמות, וכי גם הסוללות הראשונות נכנסו לפעולה (בשנה שעברה) הרבה יותר מוקדם מן הצפוי. כיהודים מאמינים, ברור לנו שזו סייעתא דשמיא אשר נועדה לעזור ולהגן על חייהם של מיליוני יהודים כן ירבו.
בתורת החסידות מובא שישנם שני סוגי נסים באופן כללי - "נס שאינו מלובש בטבע", ו"נס המלובש בטבע". נס שאינו מלובש בטבע, הינו נס שניכר לעיני כל שהוא נס - כדוגמת קריעת ים סוף, ואילו נס ה"מלובש בטבע" הינו נס גדול עד כדי כך שהדרך היחידה להביאו לעולמנו, היא ע"י הסתרתו ב"לבוש הטבע", עד כדי כך שלעיתים רבות גם מי שהנס נעשה עבורו אינו יודע להכיר בו - וכדברי חז"ל: "לעושה נפלאות גדולות לבדו" - שאפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו" (מסכת נידה, ל"א א').
נסי ההצלה הרבים בדרום הארץ ובמרכזה, אשר ספגו עד עתה מאות רקטות, מתוכן גם עשרות רקטות שלא יורטו ע"י כיפת ברזל ופגעו פגיעות ישירות בבתים, הינם נסים רבים ה"מלובשים בטבע".
כך גם הפעלתה המוצלחת של כיפת ברזל הזוכה לאחוזי הצלחה גבוהים מאוד של קרוב ל-90%. רוב מערכות החימוש המונחה המדויק אינן זוכות לאחוזי הצלחה כאלו, והצלחה שכזו הינה מעל ומעבר למה שציפו בהתחלה [לכן גם אופן ההפעלה הראשוני כלל שיגור של שני טילי "טמיר" לעבר כל רקטה, ואילו עכשיו, בשל אחוזי ההצלחה היוצאים מן הכלל של המערכת, שונה אופן ההפעלה, ומשגרים רק טיל אחד לעבר כל רקטה (למעט במקרים חריגים)].
"כל ישראל ערבים זה לזה". גם מי מאיתנו שאינו גר באזור המאוים בטילים, צריך להוסיף בתקופה קריטית זו בתפילה ובמעשים טובים לזכותו של כל עם ישראל, ובהודאה לקב"ה על ניסיו הגדולים, וכך נוכל כולנו להוסיף בבטחונו של עם ישראל ולזרז את גאולתו, וזאת ביחד עם הצעדים הביטחוניים שחייבים להינקט בדרך הטבע על-מנת להבטיח את שלומנו ובטחוננו.
