את "עמוד ענן" יזמה ישראל, אך נראה, כי איבדה במהירות את היוזמה שנשחקת, וממצה את בנק המטרות. שום מלחמה, בינתיים, לא הוכרעה מהאוויר, וכדי להשקיט את האש, מבצע קרקעי היה צריך לצאת לדרכו כבר מזמן, כדי לנצל את ההפתעה.
השיהוי נותן למנהיגי המחבלים זמן להיעלם - להיטמע בשטח - ולמצוא מקומות מסתור לאמצעי לחימתם. בינתיים, יופעל לחץ מדיני כדי שישראל תפסיק את "השתוללותה" - כלומר, המחבלים יוכלו להמשיך לירות בלא ענישה על יישובים ישראלים.
במלחמות רבות שחק הצד היוזם את הצלחתו כיוון שחסר נחישות להמשיך במבצעיו. לנו זה קרה בכל מלחמותינו מאז שנות השבעים (עיינו בערכים "ליטני", "שלום הגליל", "
עופרת יצוקה" ועוד) גם בגלל חוסר נחישות ועקב הססנות וחוסר מחשבה.
מלחמה על התודעה המלחמה היחידה, שבה ניתן לנו זמן חופשי, הייתה השלב הראשון - שבו הוכינו קשות - במלחמת יום הכיפורים, עד שהמטכ"ל הציע לממשלה (בשנים-עשר באוקטובר 1973) לבקש הפסקת-אש על-אתר. כשהתהפכה תמונת המלחמה, החל לחץ בינלאומי להפסקת-אש.
בזירה הבינלאומית, בינתיים, נהנית ישראל מתמיכה (אפילו של הממשל העוין של אובמה). זו תיעלם ברגע כשיצליחו חמאס ותומכיו לביים פגיעה קשה באזרחים, או שתארע פגיעה כזו. עד כה המשחק די מרוסן, וישראל אינה נוקטת בשיטות, שנקטו האמריקנים במלחמותיהם במחבלים בעירק ובאפגניסטן. נראה גם שהמחבלים אינם יורים ירי תזזיתי, אלא ירי מחושב, שמבין שאסור להם להגדיש את הסאה.
המלחמה - ובעיקר, ב"עמוד ענן" - הינה על התודעה. המחבלים חטפו מכה אנושה, אך הצליחו לגמול בירי על ירושלים ועל גוש דן. כלומר, שני הצדדים מתנהלים לפי תסריט מוכר וכאילו מוסכם, שתפקידו להכשיר את הקרקע לקראת בואם של מתווכים.