מעשה בלעם: בא לקלל ויצא מברך. הראיון אצל העיתונאי הבוטה לבית משעל, יחד עם התגובה המתלהמת והבלתי נבונה מבית מדרשו של הליכוד, השיגו - כצפוי - את ההפך: הבית היהודי בראשות
נפתלי בנט התחזק על חשבון הליכוד בראשות נתניהו.
מי שמאזין לדבריו של בנט מבין שהוא לא קרא לסירוב לפקודת הגירוש אלא הביע את תחושותיו לגבי המקרה שבו חלילה תינתן לו פקודה כזו. בדבריו הוא היה מתון ושקול הרבה יותר ממנהיג פוליטי אחר בעבר,
יוסי שריד, שאמר: "היום שבו תינתן פקודת הטרנספר יהיה גם היום של סירוב פקודה".
לכל הפוליטיקאים שקפצו על המציאה כמוצאי שלל רב, ולכל הפרשנים המשפטיים המצדיקים כל עוולה ומלבינים כל שרץ אם אלה נעשים נגד יהודים ולמען "השלום", יש לומר באופן חד-משמעי: פקודת הטרנספר היא פקודה בלתי חוקית בעליל, שדגל שחור מתנוסס מעליה. פקודה כזאת היא בראש ובראשונה פקודה שאסור לתת. ממילא אסור גם לבצעה.
ממשלה חכמה, שזכויות האדם יקרות בעיניה, לא תיתן פקודה כזו, ואז גם לא יעמדו מפקדים וחיילים בפני הצורך לשקול בשטח עד כמה הדגל המתנוסס מעליה הוא שחור בהיר או שחור כהה. אין זה תפקידם של החיילים. זהו תפקיד של הממשלה ושל העומד בראשה.
תגובתו של הליכוד היא המדאיגה בכל הפרשה המדוברת. אם ממשלת נתניהו היא ממשלה נבונה וממשלה שזכויות האדם - גם אם הוא יהודי - יקרות בעיניה, וממילא אין לה כוונה לתת לצה"ל פקודה בלתי חוקית, אזי ה"עליהום" מיותר ומזיק. לעומת זאת, אם יש בכוונתה לשמש קבלן ביצוע למדיניותו של השמאל הגזעני, זה הדוגל בטרנספר של יהודים על מזבח "השלום", כי אז יצא המרצע מן השק.
כל עוד נתניהו לא יבהיר שאין בכוונתו לתת פקודה כזו, הוא החשיד את עצמו כמי שעלול, ואף זומם, לתת פקודה כזו. על החשדה עצמית זו הליכוד משלם באובדן מצביעים. אין כל ביטחון שהליכוד הגולש שמאלה יצליח לפצות את עצמו במשיכת קולות מן השמאל (למשל, התאונה של לבני) אשר יקזזו את הקולות שהוא מאבד לטובת הימין.
תגובתו של הליכוד היא בלתי נבונה. אם עד לאירוע משעל היו רבים שהתקשו למצוא הבדלים בין נפתלי בנט לבין
בנימין נתניהו - באה תגובתו הפזיזה של הליכוד וחידדה את ההבדלים: מי שולל ומי שוקל גירוש יהודים מבתיהם בארצם.
נתניהו כבר מעד פעמים רבות מדי: נאום בר-אילן, הקפאת הבנייה היהודית ביהודה ובשומרון וגם בירושלים - למרות כל התרועות האחרונות - ואי-אימוץ דוח השופט
אדמונד לוי. בנוסף, הוא איפשר בארבע השנים האחרונות ל
שמעון פרס להיות מעורב בענייני המדינה ולעשות נפשות לחזונו האוסלואידי, איפשר ל
אהוד ברק לפגוע בהתיישבות, ושוקל לשלב את
ציפי לבני בממשלתו הבאה, חלילה בתפקיד שבו נכשלה, ציפורת החוץ.
אם נתניהו רוצה למזער נזקים בעקבות ה"עליהום" על הבית היהודי עליו לאמץ לאלתר את דוח השופט אדמונד לוי ועליו להבהיר באופן שאינו משתמע לשתי פנים - מפיו ולא מפי דובריו - שציפי לבני לא תהיה מעורבת בדרך כלשהי במגעים המדיניים של ממשלתו הבאה.
"ואף-על-פי-כן, נוע תנוע!" אמר גלילאו גליליי אחרי שהאינקוויזיציה כפתה עליו להתכחש לתפישתו, לפיה כדור הארץ נע סביב השמש. באותה רוח ניתן לומר היום: ואף-על-פי-כן, יש ויש חלופות אחרות לאיוולת "פתרון שתי המדינות", וחובה לבחון אותן לפני שקובעים שזו האפשרות היחידה. חובתו של ראש ממשלת ישראל לתת תקווה ואופק מדיני למדינת היהודים ולא לאויביהם. תפקידו של בנימין נתניהו היה והינו: להפסיק את מצעד האיוולת בן עשרים השנים. מדינה פלשתינית (ממערב לירדן) ושלום הם דבר והיפוכו. מי שבוחר באחד מהם מוותר על האחר.
