המרוויחים והמפסידים

על-פי כל הסימנים בשטח, ימיו של בשאר אסד ספורים, וסוף השושלת של בית אסד נראה קרוב מתמיד. שלטון דמים שהחל את דרכו בנובמבר 1970 מסיים את חייו כשהוא טובע בדמם של אזרחי סוריה מאז תחילתו. שלטונה של העדה העלאווית על המוסלמים מעולם לא היה לגיטימי, שכן לא רק שהם מיעוט, אלא שספק רב אם על-פי האיסלאם יש להם בכלל זכות לחיות, בהיותם כופרים, עובדי אלילים. נפילת שלטונם הנראית כבלתי נמנעת מעוררת את השאלה: מי המרוויח ומי המפסיד מקריסתה של סוריה, והתשובה מורכבת למדי.

אזרחי סוריה

הם המפסידים הגדולים ביותר. עד עתה נהרגו במלחמת האזרחים כ-50 אלף איש משני הצדדים. מספר הפצועים גדול פי-כמה, ומספר הפליטים מחוץ לסוריה ואלה שנותרו בתוכה - עולה על שני מיליון. מספר יחידות הדיור (בתים ודירות) שהפכו לעיי חרבות נאמד בעשרות אלפים. הנזק לתשתיות החשמל, המים, הביוב, החינוך, הבריאות והדרכים נאמד במיליארדים רבים של דולרים, ושיקום הנזקים - גם אם העבודות יתבצעו יומם וליל - יארך שנים. המדינה נמצאת במוות קליני בשל קריסת מערכות. זה זמן רב שאין בסוריה גביית מיסים, כלכלה מאורגנת ושלטון מסודר, והצבא מרוסק בשל עריקת קצינים וחיילים ונפילת בסיסים רבים לידי המורדים. העדה העלאווית היא המפסידה הגדולה, שכן היא עלולה להפסיד את מעמדה כשליטה בסוריה מאז 1966, וכבר חודשים נמשכת סדרת מעשי הטבח שעורכים לוחמי הג'יהאד הסונים - הסורים והמסתננים מבחוץ - נגד עדה כופרת זו. כל טבח מוביל כנקמה לטבח נוסף, המביא גם הוא לטבח נקמה, והדבר נמשך כך כבר כשנה וחצי. רבים מהעלאווים נשחטו עד היום, ורבים עוד יותר יישחטו בעתיד הנראה לעין, לאחר שהג'יהאדיסטים יביאו את המדינה אל סוף דרכה. הדבר האחרון המעניין את הג'יהאדיסטים האיסלאמיים הוא זכויות אדם, וכשיתאפשר להם, הם יבצעו בעלאווים את זממם במלואו. גם העדות הקטנות האחרות - הנוצרית והדרוזית - הן בצד המפסיד, שכן השלטון העלאווי פרש עליהן את חסותו. עתה יהיו גם בניהן טרף קל לסכיני הג'יהאדיסטים, ולכן רבים מהם בורחים אל מחוץ לגבולות המדינה. אלא שאזרחי סוריה הם גם המרוויחים הגדולים מקריסת השלטון. הם הצליחו - במחיר גדול ויקר - לסלק מעל צווארם שלטון אכזר, דיקטטורי באופיו ופיאודלי במבנהו, שכל מעייניו התמקדו בהעצמת זכויותיהן של משפחות אסד ומח'לוף. אזרחי סוריה קנו את חירותם במחיר גבוה, שכן חירות אינה דבר טבעי, ודאי לא במזרח התיכון. השאלה המנסרת באוויר היא מי ישלוט בסוריה אחרי המלחמה, שכן אם יהיו אלה הג'יהאדיסטים, עלול האזרח הסורי למצוא את עצמו בדיקטטורה איסלאמית-דתית אחרי שהצליח להיפטר מדיקטטור לאומי-חילוני. החברה האזרחית הסורית, המורכבת ברובה מאנשים משכילים ובעלי אמצעים כלכליים מסוימים, לא תשפיע כנראה על עתידה של סוריה. זאת, כיוון שיש בין אנשיה חילוקי דעות רבים ומגמות שונות, אך בעיקר היות שאינם אלימים, ולכן ההתייחסות אליהם היא כאל מי שאינו קיים. סוריה תתפרק למספר יחידות מדיניות נפרדות זו מזו: הכורדים בצפון מזרח, בחבל חסכַּה, והדרוזים בדרום, בג'בל א-דרוז. ייתכן שתקום מדינה עלאווית בצפון מערב המדינה, ולו כדי להגן על שארית בני העדה. ייתכן שהבדווים במזרח ידרשו גם הם אוטונומיה, ואנשי חַלַבּ יוכלו להקים עבור עצמם יחידה נפרדת מזו של אנשי דמשק, שנואי נפשם, שהשתלטו על חייהם. למדינות הומוגניות אלו יש סיכוי לא קטן להצליח להקים מערכות שלטון אלטרנטיביות, ולהגיע - לא בלי קשיים - אל המנוחה ואל הנחלה, היחסית כמובן.

אירן - מפסידה בגדול

זו המדינה המפסידה באופן הבולט ביותר מנפילת המשטר הסורי, שהיה הסוס הטרויאני של אירן בתוך העולם הערבי. סוריה הייתה עמוד התווך של הקואליציה האירנית הנמשכת עד חיזבאללה בלבנון, ודרכה זרמו לארגון הטרור השיעי הלבנוני נשק, תחמושת, טילים, כסף, לוחמים ומורים. למרות הקשיים הכלכליים שהסבו לה הסנקציות הבינלאומיות, השקיעה אירן בסוריה במהלך השנתיים האחרונות סכום הנאמד בכ-20 מיליארד דולר, בנשק, בתחמושת ובתשלום שכרם של חיילי צבא סוריה כדי שלא יערקו. עתה, עם קריסת השלטון הסורי, ירדה כל ההשקעה הזו לטמיון, והתברר לאירנים כי ההימור על אסד ומשטרו היה טעות מרה. הוויכוחים בתוך משטר האייתוללות על כדאיות התמיכה באסד מתנהלים זה תקופה ארוכה, וקריסת השלטון הסורי יכולה לגרום לוויכוחים אלה לצאת מגבולות הדיון המילולי ולעבור לפסים אלימים. מצב כזה יכול לגרום לאליטה השלטת באירן לקרוס לתוך עצמה, והעולם ייפטר מן הסכנה האירנית. צמיחתה של מדינה כורדית על חורבותיה של סוריה עשויה להגביר את הרצון אצל הכורדים באירן להגביר את התנגדותם למשטר האירני ולהשיג בכוח הזרוע את חירותם משליטי טהרן. התפתחות כזו עשויה לעודד גם את הבלוצ'ים בדרום אירן להגביר את מאבקם במשטר האירני, ולהביא לקריסת אירן כמדינה רב-לאומית תחת הגמוניה פרסית. עניין נוסף המדאיג מאוד את האירנים הוא האפשרות שבעקבות קריסת המשטר הסורי יתגלו מסמכים ויצוצו עדויות שיוכיחו את הקשר האירני והצפון-קוריאני לפרויקט הגרעיני הסורי החשאי, אשר על-פי מקורות זרים טופל על-ידי ישראל ב-6 בספטמבר 2007. בנוסף, יש אפשרות שתימצאנה בסוריה הוכחות למעורבותה של אירן בפעולות טרור שבוצעו מאז שהשתלטו האייתוללות על אירן בתחילת 1979, שבהן הייתה אולי מעורבת סוריה.

עידוד לעמי ערב

קריסתו של משטר אסד תעודד את עמי ערב בכלל, ואת מדינות חצי-האי ערב בפרט, להחציף את פניהן מול אירן, וזו תמצא את עצמה מבודדת עוד יותר. עמים ערביים אחרים - בירדן, אלג'יריה, מרוקו ועירק - עשויים להתעודד מההצלחה של בני סוריה ולצאת לרחובות במטרה להשיג גם הם את חירותם מן השליטים הרודים בהם. הפלשתינים עלולים להסתמך על מה שקרה בסוריה ולצאת לאינתיפאדה שלישית מתוך תקווה לשחזר את ההצלחה הסורית גם ביהודה ושומרון. רעיון הלאומיות הערבית הוא אחד המפסידים הגדולים ביותר. רעיון זה - הגורס כי קיים לאום ערבי בעל אופי מאוחד ותכונות מוכרות - שימש עלה תאנה להסתרת חטאי-הדיקטטורים, וכמקור לסיסמאות לאומיות שדופות וחלולות, שבהן השתמשו להצדקת שחיתותם ואכזריותם כלפי אזרחיהם. אסד האב והבן הציגו את סוריה כמעוז הלאומיות הערבית, כדי למנוע זכויות האדם מאזרחיהם, לשלול חירויות פוליטיות, לסתום פיות ולרצוח את מבקרי משטרם. מי שמדבר כיום בחיוב על הלאומיות הערבית נתפס כמי שנרדם לפני 30 שנה ולא ראה ולא שמע כי הרעיון הלאומי הערבי נחטף על-ידי דיקטטורים ופשט רגל. מדינות ערב שתמכו במורדים הסורים - קטר, סעודיה וירדן - ייצאו מנצחות במערכה נגד המשטרים בסוריה ובאירן, ואמיר קטר, האדם החזק ביותר בעולם הערבי, יחזק את מעמדו עוד יותר. ערוץ אלג'זירה שלו אשר ליבה את האש בזירות המתלקחות והצליח להפיל שליטים ולסלק נשיאים רבי עוצמה - בתוניסיה, מצרים, לוב, תימן, בחריין וסוריה - הוא ללא ספק אחד המרוויחים הגדולים ממלחמתו נגד משטר אסד.

עירק - שיבה לביצת הדם, האש והדמעות

בשנתיים האחרונות, ובעיקר מאז היציאה האמריקנית לפני שנה, הכניסו השיעים השולטים בעירק את מדינתם לקואליציה של אירן, המשטר הסורי וחיזבאללה, וסיפקו לאסד נשק, תחמושת וכסף מזומן לתשלום משכורות אנשי הצבא. אם וכאשר ישתלטו הג'יהאדיסטים הסוניים על סוריה, או על חלקים ממנה, הם עלולים לנקום בעירק השיעית באמצעות משלוח נשק, תחמושת, חומרי נפץ, כספים ואולי אף לוחמים כדי לתגבר את המיעוט הסוני בעירק ולערער את יציבותה הפנימית הרעועה בלאו הכי. כתוצאה מכך עלולה ארץ הנהרים לשקוע שוב בתוך ביצת הדם, האש והדמעות, שאפיינו אותה משנת 2003 עד שלהי העשור הקודם, ואשר עדיין מדי פעם שבים מוראותיה לזעזע את רחובות עירק בפיצוצים רבי עוצמה הגורמים להריגתם ופציעתם של עשרות אזרחים תמימים.

ירדן חוששת

במדינה זו נמצאים כיום מאות אלפי פליטים סוריים המהווים מעמסה גדולה על הכלכלה הירדנית, בעיקר עכשיו בתקופת החורף. בקרב אנשי השלטון הירדני שורר חשש כי בין הפליטים נמצאים גורמים שליליים ומסוכנים כמו סוכני המשטר הסורי העלולים לפגוע בירדן כנקמה על תמיכתה במורדים בסוריה, וכן טרוריסטים איסלאמיים שיפעלו נגד השלטון בירדן אם יפרוץ בה גל מחאות נגד המלך - המשך "האביב הערבי".

לבנון - לחץ פנימי גובר

אחד המפסידים הגדולים מקריסת משטר אסד הוא ארגון חיזבאללה. שכן סביר להניח כי הגשר היבשתי לאירן ייסגר, וחיזבאללה ייאלץ למצוא נתיבים קשים יותר להעברת נשק ותחמושת מאירן ללבנון. גם התמיכה הפוליטית שהעניק משטר אסד לחיזבאללה תיעלם, והדבר עשוי להשפיע על כוחות לבנוניים המתנגדים לארגון לדרוש את פירוק נשקו. דרישה כזו עלולה לחמם את הזירה הפנים-לבנונית ולהשקיע שוב מדינה משוסעת זו למרחץ דמים. בשל מעורבותו של חיזבאללה בדיכוי ההפגנות והמרי בסוריה, ייתכן כי הג'יהאדיסטים ינסו לפגוע אישית בחסן נסראללה, כנקמה בו ו"למען יראו וייראו". מנגד, יש אפשרות שכדי להימנע ממלחמת אזרחים שיש בה רק מפסידים, יסכים חיזבאללה לוותר על חלק מסממני השליטה שלו בלבנון ולהגיע לחלוקה אחרת של הכוח במדינה. אלא שההתנגשויות הפורצות לעתים קרובות בעיר טריפולי מסמנות את הלחץ הפנימי הגובר בזירה הפנים-לבנונית, ומעוררות את הרושם כי לא הסכמים יהיו בה שֵם המשחק.

טורקיה - הכורדים נושפים בעורפה

מדינה זו נמצאת במצב מורכב: מצד אחד, היא סייעה רבות להפלת המשטר הסורי הכופר והאנטי-איסלאמי, וארדואן הפועל ממוטיבציה איסלאמית פוליטית קיצונית הצליח במאבק המורכב נגד אסד הכופר, רוצח המוסלמים. אלא שכתוצאה מקריסת השלטון הסורי, עלולה לקום מתחת לאפם של הטורקים מדינה כורדית בצפון מזרח סוריה, שתגביר את המוטיבציה של הכורדים בטורקיה להסלים את התנגדותם לשלטון הטורקי כדי להגיע סוף סוף לעצמאות. גם יותר מ-100 אלף פליטים סוריים הנמצאים על אדמת טורקיה מדאיגים את השלטון הטורקי בהיותם נטל על תקציבה, ונכונותה של טורקיה לארחם ולדאוג למחסורם אינה בלתי מוגבלת.

ישראל - מן הפח אל הפחת

על-פי דובריה של ממשלת סוריה, מלחמת האזרחים היא מזימה ציונית-אמריקנית שנועדה לנצח את סוריה לאחר שזו ניצחה את ישראל בכל מאבק ומלחמה החל מ-1973. קריסת המשטר הסורי תסלק את אחד מאויביה המושבעים של מדינת ישראל, אשר למרות הגבול השקט בגולן החל מיוני 1974, תמך וסייע לכל ארגוני הטרור שפעלו נגדנו במשך 40 השנה האחרונות: אש"ף, החזית העממית, החזית הדמוקרטית, המפקדה הכללית, צאעיקה, עאציפה, חמאס, הג'יהאד האיסלאמי וחיזבאללה. את כולם אימן, צייד וחימש המשטר הסורי, והסתלקותו מסירה מרשימת אויביה של ישראל את אחד הקשים והאכזריים שבהם. גם היחלשותה של אירן היא בבחינת רווח נקי לישראל. אלא שהאלטרנטיבה עדיין אינה ברורה. אם ישתלטו על סוריה ג'יהאדיסטים חסרי מעצורים, הם עלולים להפוך את סוריה למדינת טרור שתפעל נגד ישראל ואולי גם נגד מדינות אחרות, כמו שהייתה אפגניסטן של הטליבאן ואל-קאעידה עד סוף 2001. אם ייפלו בידי ארגונים אלה כלי נשק כימיים המצויים כיום בסוריה, הם עלולים להיות מסוכנים למדי, ואם חיזבאללה ישתלט על נשק כימי, הוא עלול להגיע למעמד של הרתעה אפקטיבית מול ישראל. לכן ניתן לומר כי ישראל תקבל את קריסת אסד ברגשות מעורבים: סיפוק מהסתלקות אויב מושבע וחשש מפני אויב מסוכן יותר.

אירופה טובלת בצביעותה

כבר כיום מתדפקים אלפי פליטים סורים על דלתות אירופה החסומות בפניהם, בניסיון לפתוח דף חדש בחיי האומללות שלהם. באירופה יודעים היטב שפליט ערבי שהגיע לאירופה לעולם לא יצא ממנה, ולכן עם כל האהדה לפליטים ולבעיותיהם, אירופה חוששת מהזרימה של ערבים לשטחה ומאטה ככל שביכולתה את הגירתם אליה. הצביעות האירופית כלפי אזרחי סוריה בולטת נוכח הימנעותה של ברית נאט"ו מהתערבות בסוריה, בניגוד לסיוע המסיבי שהגישה אירופה למורדים בלוב. ההסבר להבדל טמון בנפט: אירופה ביקשה לוודא כי הנפט הלובי ימשיך לזרום אליה ולכן סייעה למורדים, בעוד שבסוריה אין נפט, ולכן מצידה של אירופה, דמם של הסורים יכול להישפך ברחובות חומס, דמשק וחלב עד בלי קץ. אם וכאשר יהפכו הג'יהאדיסטים את סוריה למדינת טרור, אירופה - שלא חשה לסייע לסורים מפני חרב השלטון - עלולה למצוא את עצמה נדרשת לשלם פיצויים, או לסבול מלחמת חורמה מצד הארגונים הללו. עניין נוסף המדאיג את אירופה הוא מה יעלה בגורל ההשקעות האירופיות בכלכלה הסורית, כמו מפעלים שאת חלק מפסי הייצור שלהם העביר המערב לסוריה. על-פי התקדים שקבעה עירק, יש רשות למשטר חדש להתנכר לחובות שיצר המשטר הקודם, ואם השלטון החדש בסוריה יפעל על-פי התקדים העירקי, אזי אירופה עלולה להפסיד כסף רב. קריסתו של שלטון הרשע בסוריה פותחת הזדמנויות לארגונים רבים בעלי אידיאולוגיות חדשות לעלות לקדמת הבמה ולהשליט את עצמם על המתרחש. המצב הנזיל יוצר ואקום שלטוני וארגוני, שעלול להביא לכך שאסד ייזכר כצעיר עול ימים, יפה בלורית ונחמד למראה בהשוואה לג'יהאדיסטים שיירשו את מקומו. אם התסריט הג'יהאדיסטי יתקיים, העולם כולו יפסיד.