האם ישראל של המאה-21 הופכת למדינת עולם שלישי? לפחות כך נראה על-פי
דוח אקים, שפורסם לאחרונה ואשר ממנו עולה כי כמחצית מן הישראלים נרתעים מקרבה לבעלי מוגבלוּת שכלית.
חברה נאורה, כידוע, נבחנת על-פי יחסה למוגבלים ובשחרור מדעות קדומות. ואכן, בעשור האחרון השתנה יחס הממסד אליהם, בהקמת הוסטלים לשילובם בקהילה, במקום אשפוזם במוסדות סגורים, כפי שהיה בעבר.
אולם מתברר שהציבור הרחב עדיין לא השתחרר מדעות קדומות כלפי המוגבלים ורואה בהם יצור מפחיד ובלתי אנושי. בניגוד לתדמיתם, המוגבלים הם אנשים חמים וטובי לב, המסוגלים לתרום לקהילה בעבודה ובסיוע לקשישים ולנזקקים. בהסברה ובהכשרה מתאימה הם כְּשִירִים לחיי נישואים והולדה וכן, גם לבחור לכנסת ככל האדם. ועל כן אין לשלול מהם זכויות בסיסיות אלה, כפי שטענו כשליש מהנשאלים. הרתיעה מהמוגבלים עלולה לפעול כבומרנג נגד הנרתעים, כאשר במשפחתם עלול להיוולד ילד מוגבל. האם למישהו יש תעודת ביטוח שלו זה לא יקרה?
כל הכבוד לערים אשדוד, רעננה ודימונה, המובילות בשילוב המוגבלים בקהילה. ראוי שישמשו מודל לערים נוספות שילכו בעקבותיהן. ובא לציון גואל.
צדק חברתי כבר אמרנו?
החוק היבש?
ההקלה בעונשה של
ענת קם, שהורשעה בריגול חמור, מוכיחה שוב שבניגוד לנורמה, כבר מזמן לא החוק היבש בלבד עומד לעיני השופטים, אלא הפרשנות הניתנת לעבירה. אם במקרה של קם (במחנה הנכון) המניע האידיאולוגי, למרות חומרת העבירה, שימש נסיבה מקילה, הרי במקרים רבים אחרים (עיין ערך
מתנחלים) הוא מהווה עילה להחמרת העונש.
אולם מעבר לכך, אם מטרת המאסר של קם הייתה להרתיע אחרים מפני ריגול, באה ההקלה בעונש והחטיאה את המטרה. דומה שעצם ההקלה פחות משמעותית מהנימוק שניתן לה. ההקלה על-רקע אידיאולוגי לא רק שלא תרתיע, אלא אף תיתן לגיטימציה לריגול ולעבירות אחרות על-רקע דומה. הדבר חמור במיוחד כשמדובר בגניבת מסמכים ביטחוניים, העלולים לסכן את בטחון המדינה. אז מה עשינו?
שליחי ציבור?
לא סוד הוא שמערכת בחירות זו, יותר מכל המערכות לפניה, רווית יצרים ותככנות אישית, חַפָּה מאידיאולוגיה ממשית ומאופיינת באינטרסים פוליטיים מובהקים ובמרוץ הבלתי נלאה אחַר הכסא. כל זאת תוך אחיזת עיניים של דאגה לציבור ומילוי ייעוד פרלמנטרי. בפועל כידוע, בהתאם לאימרה העממית, "עד הבחירות המתמודדים מדברים אלינו מהקיר, ואחריהן - אנחנו מדברים אליהם אל הקיר".
אולם מתברר שחז"ל כבר לפני למעלה מאלפיים שנה חזו תופעה זו והתריעו עליה בלשונם החדה: "הוו זהירין בָּרָשׁוּת, שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמו, נראים כאוהבים בשעת הנאתן, ואין עומדים לו לאדם בשעת דָחֳקוֹ" [אבות ב', ד'].
לגזור ולשמור.
תעמולה וירטואלית
העולם הנאור עובר למדיה הווירטואלית. העיתונות המודפסת הפכה בעיקרה לעיתונות דיגיטלית. גם הנתח העיקרי של עולם הפרסום מושקע באינטרנט. אפילו בזק הישנה והטובה הודיעה על הפסקת הוצאת המדריך הטלפוני ודפי זהב מִשנה זו, והפיכתו למהדורה אינטרנטית. למדיה החדשנית, כידוע, יש תפוצה רחבה ביותר (עולמית) בֶּעלוּת מינימלית.
אז מדוע תעמולת הבחירות, העולה לקופה הציבורית כ-4 מיליון (!) שקל, עדיין תקועה במסורות ישנות מימי המנדט הבריטי ואינה מתחדשת ומתעדכנת ברוּח הזמן? הגיעה השעה להעביר את זירת התעמולה כולה אל האינטרנט, להפסיק את תשדירי הבחירות ברדיו ובטלוויזיה, ולחסוך את הבזבוז הכספי המשווע, במיוחד כאשר הציבור נדרש בלי הפסקה להידוק החגורה. זה ימנע גם תופעות מבישות של התעמולה המזַמרת, בדמות שרית חדד, בשֵירות נתניהו (די, אנחנו כבר יודעים שאתה תותח), שעלתה לאזרח משלם המיסים 80 אלף שקל (!) על שני שירים בלבד.
כן, זה אפילו ישפר במשהו את תדמית נבחרינו, החיים חיי מותרות על חשבוננו, כבר אמרנו?
מפלגת אמת
דומה שבקרקס של הכנסת, כפי שהיא נחשפת לעינינו, אין צורך בלהקת בידור נוספת, נוסח הסטנדאפיסטים הברסלבים. אולם בניגוד לתככנות הפוליטית, רווית היצרים, של מפלגות אחרות, שהיו להצגה הכי טובה בעיר, מפלגת השמחה של הברסלבים אכן מפגינה שמחה אמיתית חפה מכל אינטרסים פוליטיים, הפועלת לשם שמיים.
גם אם המפלגה, ככל הנראה, לא תעבור את אחוז החסימה, וכמו מפלגות קיקיוניות אחרות תהפוך לאפיזודה חולפת, אי-אפשר להתעלם ממצעה הייחודי. בצד שלילת הלגליזציה של סמים קלים שבמצעה, יש לראות בחיוב את הצעותיה הפילנתרופיות, כמו הצבת פינות קפה ועוגה במוסדות ציבור להכנסת אורחים, שילוב סדנאות צחוק במקומות עבודה, לימודי נהיגה בתיכון כחלק מחוק לימוד חינם ודאגה לבעלי חיים.
ואם היינו צריכים הוכחה שהברסלבים מתמודדים לא בשביל הטבות אישיות מהכספומט של המדינה, כמו חברי כנסת אחרים, הרי בא תקנון המפלגה, המחייב כל ח"כ שלה להעביר לקופתה תריסר אלף שקלים (!) ממשכורתו החודשית למטרות צדקה ופעילות ציבורית, ומוכיח זאת. אז איפה יש עוד מפלגה כזאת? תהיה או לא, יש לכנסת מה ללמוד ממנה.
השד העדתי חי
דומה שהביקורת הנמתחת נגד
אריה דרעי, על התעמולה העדתית של שס אינה מוצדקת. נכון שבגדול הפערים העדתיים הצטמצמו מאוד מאז קום המדינה ועד היום, מבחינה ממלכתית, חברתית ומשפחתית (נישואים מעורבים).
עם זאת צר לי לקלקל את התמונה האידילית של הציבור. רק בשנים האחרונות פורסם תחקיר עיתונאי מקיף על מבקשי עבודה, שהתקבלו רק לאחר שינוי שמם הספרדי לאשכנזי מובהק. לבעלי הזיכרון הקצר שבינינו כדאי להזכיר גם את התופעות הגזעניות כלפי האתיופים, שאינם רצויים בשכונה ובפאבים, ונדחים בחוסר נימוס מהאליטה האשכנזית. לא נעים, הברנז'ה הגל"צית נשלטת אף היא בעיקר על-ידי אחינו האשכנזים (להוציא אולי אחד מחמד בשם סבאג). השד העדתי עודנו נושם וחי.
אם להזכיר נשכחות, השילוב הקטלני של כוכב עולה חרדי (!) ומזרחי היה גם בעוכרי דרעי, שלדעת משפטנים רבים היה אמור לצאת זכאי במשפט המפורסם ביותר במדינה שהתנהל נגדו. תעמולת הבחירות של שס, הפונה בעיקר לקהל המזרחי המסורתי, לא שכחה להניף את דגל המסורת, תחת הכותרת 'להחזיר עטרה ליושנה', בצד הדגל העדתי והחברתי. ואומנם מי כמו שס פעלה להרחבת המקוואות ובתי הכנסת בארץ לרווחת הציבור.
