טונות של כסף עולה לנו גדר ההפרדה החילונית/חרדית, טונות של משאבים אישיים ולאומיים היא עולה לנו. לציבור החילוני, הגדר הזו מהווה מפלט לתסכולים ולשעמום הטוטאלי, ולציבור החרדי מהווה מפלט לפחדים ולחרדות, ול"מנהיגיהם" משני עברי אותה חומה היא מהווה קופה ענקית של כסף, והכל על חשבוננו, על חשבון האספסוף החילוני והחרדי.
פעם בארבע שנים יש לנו היכולת לשנות זאת, והשאלה היא אם סף הדרעק כבר הגיע לנו לשפתיים, או שאנו חייבים לשקוע בו עוד ועוד על-מנת להבין שחייבים לשנות. השאלה היא לא כן גיוס או לא גיוס, השאלה היא לא כן גיור או לא גיור. השאלה היא איך לוקחים שתי קבוצות אשר אנשים רעי לב ותאבי בצע משני צידי המתרס מובילים אותם על נתיב ההתנגשות ההרסנית, לחשיבה משותפת, לאחריות משותפת, לערבות הדדית, והכל תחת כיבוד הצביון והתרבות של כל אחת מהקבוצות.
בצד החילוני יש מפלגות שכל ייעודן זה להוסיף עוד ועוד ברזלים ובטון מזוין - תרתי משמע - לחומה, הכל בא מאינטרסים חומריים, ומשיגעון גדלות בלתי מרוסן. כל מה שהם רוצים זה להתעשר על חשבון הציבור, כל מה שהם זקוקים לו זה כוח ועוד כוח ועוד כוח. בייחוד רואים זאת במפלגות שצצות כפטריות אחרי הגשם ונעלמות עם בוא האביב וכאלה הרצות כרגע לשלטון וכולן רוצות לשתות יותר ויותר את הדם החרדי. כולן משום מה קשורות למורשת
אהוד אולמרט –
יאיר לפיד,
ציפי לבני ו
שאול מופז – היורשים של שינוי וחץ וד"ש והמרכז – כאמור מפלגות עם שם זמני קבוע, מפלגות הפילוג הלאומי.
לעומתן יש מפלגות אחרות, שהן מפלגות הבסיס, מפלגות ותיקות עם מסורת, שאצלן הדעות באות לפני האינטרסים, שאצלן יש אידיאולוגיה, חלקה ביקורתית מאוד בנוגע להשתלבות החרדים בחברה, אבל אלה מפלגות שראוי שכל אחד מאיתנו ישקול להצביע עבורן. את המלט והברזלים שלהן הן משקיעות בבניית הבית ודאי ולא בבניית חומה אסונית בלב החברה בישראל.
ומה עם המפלגות החרדיות?
המפלגות החרדיות ודאי היו פעם מפלגות עם אידיאולוגיה בריאה ועם כוונות טובות. אבל זה היה פעם. מאז, הררי הכסף חירבשו להם את השכל.
פעם, כאשר הבורות והבערות היו נחלת כל עם ישראל, זה היה לפני שעם ישראל אכל מעץ הדעת, כולנו היינו אותו דבר, ומאז מרבית הציבור עלה על גל ההשכלה, התעסוקה והתרומה לחברה, וקבוצת מנהיגים חרדים חסרי כל אחריות ותאבי בצע החליטו, מסיבות אגואיסטיות גרידא, להדיר את הקהילה החרדית ממקורות הלימוד, הפרנסה והתרומה לחברה הכללית, ככה הם יכולים להמשיך ולשתות את הדם החרדי לרוויה שנים רבות נוספות.
מבחינת המיליונרים האלה, התהליך בלתי הפיך. הם הקימו לעצמם ממלכות של הררי כסף וזהב, הם הקימו פסל זהב ענק, ומשה רבנו, שכולנו מצפים שירד כבר מן ההר, מתעכב שם, מתמהמה, וככל שהוא מתעכב, הפסל הנורא הזה מתעצם והולך, ומקטין את הסיכוי לכך שמשה ירד אי פעם, ואי אנו באים. תזכרו שמשה נושא עמו את עשרת הדיברות, אותם עשרת דיברות שנתנו לעם ישראל את הגב המוסרי לחצות את המדבר ארבעים שנה, ולהגיע עד הלום, לאורך דורות, לאורך אלפי שנים, עשרת הדיברות הכוללים אף את שבע מצוות בני נוח, המשפיעות על כל אדם, ולא רק על יהודי. למה דווקא לפרימיירה הוא לא בא? כי בחזרות, בפיילוט, הוא הופיע, קצת באיחור, אבל הוא הופיע. תקראו בתנ"ך!
מה שקרה פה הוא שהרוע החילוני הוא רחב, אבל הוא לא מצליח להתארגן פוליטית וכלכלית. כל פעם קבוצה אחרת מנסה, הציבור חותך לה את הראש בתום הקדנציה, והם מגדילים ראש חדש ומנסים שוב. עד היום זה נכשל לשמחת כולנו, עם הנבחרת המצחיקה של הבחירות הנוכחיות הם ודאי לא יצליחו, אבל ייתכן שזו ההזדמנות האחרונה. תזכרו את טומי לפיד ז"ל, הוא כמעט הצליח, אבל הוא היה האויב הגדול ביותר של עצמו.
לעומת זאת, בצד החרדי, צד שהוא מטבעו פחות חדשן ופחות מרדני, דווקא השתרש הרוע בצמרת, הכל מכל כל הפך לכסף, הרבה הרבה כסף, לפחות באמצעות חצרות הכשרות הדוחות ומעלות הקבס שנבנו שם. הציבור החרדי חייב להתקומם, חייב להתקומם, להתקומם למען עתידו ולמען עתיד ילדיו, למען כלכלתם, השכלתם ולמען שילובם כגורמים שותפים ותורמים.
בבחירות אלה ראוי היה שאף קול לא ילך למפלגה חרדית, ואף קול לא ילך למפלגה אנטי חרדית. חרדיות אינה יתרון ואינה חסרון, חרדיות אינה מתנה ואיננה צרעת. חרדיות היא אורח חיים, אמונה, שאין בינה לבין הבחירות דבר וחצי דבר. חרדים, חילונים ודתיים מאוימים על-ידי אותם נושאים, מאותגרים על-ידי אותם נושאים, והנחת תפילין בבוקר, ותרומת 2 שקל לגמ"ח. אין להם כל קשר לפוליטיקה.
משני צידי החומה מנהיגים רעי לב ותאבי בצע, ומאחוריהם קהל רב המושפע לרעה מהרעל היוקד הזה. בבחירות הקרובות אנחנו לא מצביעים לרעים, מצביעים לטובים בלבד, סגור!
