הפרופגנדה הייתה בעיניו חזות הכל. בניטו מוסוליני, ה"דוצ'ה", הצליח לרומם את התעמולה לדרגת אמנות, ולא בחל לשם כך בכל אמצעי שיביא אליו את אהדת העם האיטלקי. ב-1930, כשמינה עצמו לשליטה הבלעדי על איטליה, הוא כבר היה אשף תעמולה מאין כמותו, מתהדר בכרזות רחוב שנשאו את דיוקנו לצד תארים כגון "ראש הממשלה, מנהיג הפשיזם, הוד מעלתו, מייסד האימפריה".
לרגל סוף מרוץ הבחירות, הנה סרטון משנת 1930 המציג כיצד התהדר מוסוליני בקידום הנושא החברתי, הדיור והתשתיות, באותו אופן בדיוק כפי שהדבר נעשה כיום. אם בעבר צילום דיוקנו של מנהגי הפך לסמל פשיסטי, כיום זהו לחמה של הדמוקרטיה וכלי מובן מאליו לקידומה של אג'נדה, מפלגה או מנהיג.
אף שנאומיו של מוסוליני נראים כיום מלאכותיים בעיני צופה למוד-ספינים, קשה שלא להתפעם מהג'סטות התיאטרליות ותנועות הגוף הדרמטיות שאיפיינו את הופעותיו. מוסוליני ידע גם להלהיב את שומעיו בנאומי כיכרות על חינוך ודיור טובים יותר, והגם שהיו למעשה הבטחות-שווא, הוא הצליח לסחוף בהן את ההמונים בזכות יכולת רטורית מרתקת. וכמו אז, גם היום עוסקים בנושאים חברתיים באותה רטוריקה אך ללא כוונת מימוש, ומה שדובר בו אז ירד מסדר-היום - בדיוק כמו בימינו.
