מאמץ עצום הושקע בשנתיים האחרונות לקבע את המהומות בעולם האיסלאמי סביבנו, מאפגניסטן דרך המזרח התיכון וצפון אפריקה ועד סומליה ומאלי, כ"אביב ערבי" לאמור: תנועת התעוררות מרעננת ומלאת תקווה, שסופה דמוקרטיזציה של משטרים אפלים. זאת, לקורת רוחן של ארצות המערב המייחלות, לכאורה, ליציבות ולפתיחות של משטרים שיתקרבו על-ידי כך אל משאת הנפש האידיאית של הדמוקרטיה הליברלית. זו פירושה: רווחה ושלום, כלכלה חופשית ומשטרים השתתפותיים הבאים בבחירות ולא בהפיכות אלימות ובלתי נשלטות. מומחי המזרח התיכון שקיבעו תפיסה מגבילה ל"אביב" לא אבו כמובן כי התהליך המהפכני הזה יחמוק מתחום עיסוקם, בעוד שהמעצמות הנוגעות בדבר לא יכלו להודות כי הן עומדות במערכה כלל-עולמית נגד עולם האיסלאם הקורא עליהן תיגר.
בכל שתי שנות-המהומות שחולל ה"אביב" - ועוד ידו נטויה להרוס, להרוג, להתעמת, להרבות סבל ולהמעיט נחת, לאיים מלחמה ולהרחיק שלום - מיאנו המשקיפים מבחוץ, כל אחד מטעמו, לראות נכוחה את ההקשר האיסלאמי הרחב, שאינו מותיר מקום לשום שאיפה דמוקרטית או לגחמות של שקט ושלווה שאחזו בחולמים בהקיץ למיניהם. שכן, אף אלמנט של ערביות לא עלה בעת המרידות הללוהן המצדיק את הכינוי "האביב הערבי". לעומת זאת, יסודות רבים של איסלאם עלו ופרחו ונתנו תוקף לכך שלפנינו אביב איסלאמי דווקא: יסודות הטליבאן המאיימים בסוריה, בפקיסטן, באפגניסטן ובמאלי; שלוחותיה של אל-קאעידה הפעילים בסוריה, באפגניסטן, בתימן ובצפון אפריקה, כפי שהבהירו לנו זה לא כבר מאורעות אלג'יריה; משטרי שריעה הנכפים היום על תוניסיה, מצרים, ומחר על לוב, סוריה ופקיסטן; וההתנגדות העממית הגואה - במצרים, בתוניסיה ובארצות המפרץ, ואף בעירק ובאירן - למשטר איסלאמי אבסולוטי וחסר פשרות.
מודלים של המהפך האיסלאמי
מבט מקיף על הזירה האיסלאמית כולה מגלה לנו אפוא את החוט הירוק המקשר בין מרכז אסיה, דרך המזרח התיכון, צפון אפריקה ועד לאפריקה שמדרום לסהרה. אך מוטעה ומטעה הוא לרכז את תשומת הלב רק במקומות שהמרידה היא פעילה, כמו מצרים וסוריה, מאלי ואפגניסטן. על-מנת לקבל את התמונה השלמה, יש להרחיב את המדגם ל-28 ארצות איסלאמיות ולא להגבילו ל-6 המדינות הערביות שבהן אנו מרבים לדוש, כאילו בשאר שוררים אהבה, אחווה, שלום ורעות.
את הארצות שבהן מתחולל האביב האיסלאמי יש למיין על-פי מודלים אחדים ועל-פי השלבים השונים שבהם מצויות המרידות:
המודל הרפובליקני, ובו מדינות כטורקיה, שבה החל המהפך האיסלאמי בסוף 2002, עת השתלטה, אומנם בדרכי שלום דמוקרטיות, מפלגתו האיסלאמית של
ארדואן. מאז הוא הפך לידידן ואפוטרופסן של תנועות איסלאמיות כ"אחים המוסלמים" וכחמאס. קשה לראות גורם של ערביוּת במעורבות הטורקית, פרט לשנאת ישראל, ויש לראות בה שבבים של המורשת העותומאנית-איסלאמית הקמה לתחייה. על שאר הרפובליקות, כפקיסטן ומצרים, תוניסיה ואלג'יריה, אין צורך להכביר מילים.
מודל אחר הוא של המונרכיות: סעודיה, נסיכויות המפרץ, מרוקו וירדן. אלו עומדות כחומה בצורה של ערבות הדדית ואינן נותנות לאף אחת מהן ליפול מחשש לאפקט הדומינו המאיים בפתח. כאשר נתגלתה פרצה בבחריין בתחילת המהומות, מיד סתם אותה צבא סעודיה, ללא דין ודברים מבחוץ נגד הדיכוי של ה"אביב", כפי שקרה במצרים ובלוב, בתימן ובסומליה, באלג'יריה ובמאלי. עמדה תקיפה זו איפשרה לקטר הזעירה אך העשירה, המעגנת בתוכה גם את "אלג'זירה" וגם את גדול מחרחרי האיסלאם הרדיקלי, יוסוף קרדאווי, ליטול חלק אדיר בזירה הבינערבית והבינלאומית להגנת "האחים המוסלמים". היא אף התירה פתיחת משרד של הטליבאן בדוחה, היות שאין ערובה גדולה יותר להמשך שלטונו האבסולוטי של המונרך השליט מאשר רכישת אהדתם של המהפכנים לבל יעזו לגעת בו.
מודל נוסף הוא המדינות השבטיות, כמו סוריה, תימן, לוב ועתה מאלי, המתפרקות לגורמיהן בהתפוגג השלטון המרכזי העריץ שהחזיקן מאוגדות יחד.
ישנו גם המודל השיעי של ה"אביב", ובו כלולות אירן ועירק, שהקדימו את האחרים בכמה עשרות שנים בחוללן אביב איסלאמי לפי טעמן - אירן על-ידי מהפכתה האיסלאמית ועירק בחסות האמריקנים, תחילה ב-1991 בניסיון התקוממות שיעית שלא צלח, ושנית באמצעים דמוקרטיים שכפתה ארצות-הברית. אמצעים אלה מתפקדים לפי שעה, עד שאירן תמשיך לחדור שמה לפי דרכה לאחר התפוגגותה של ההשפעה האמריקנית. ואין לשכוח את לבנון, אשר הגם שהיא ברובה אינה שיעית, הרי שהכוח הקובע בה מאז מאי 2007, עם השתלטות חיזבאללה על דרום ביירות, הוא ארגונו השיעי של נסראללה אשר למרות מיעוט קולותיו, רכש לו עמדת וטו המשתקת את ממשלת לבנון ה"נבחרת". בנפול המשטר האסדי, עוד עלול חיזבאללה לחשוף את שיניו לעיני כל.
המודל הנוסף הוא המודל המהפכני, שאליו אפשר לשייך את הפלשתינים, את אפגניסטן ואת סומליה. בשל התפקיד הלוחמני הפעיל של האיסלאם שלא הגיע להכרעה אידאולוגית בתוך הארצות ההן על אופיין העתידי, גם הוא מערער קשות על האופי הערבי שרבים כיום נוטים לייחס לאביב. אשר על כן, אִמרו מעתה: אביב איסלאמי לפנינו. אין מדובר רק בסמנטיקה, כי אביב ערבי היה לכאורה אירוע מקומי ואזורי הנותן תקווה והניתן לריסון, ואילו אביב איסלאמי הינו מאורע אוניברסלי, רב-צדדים וגדול-ממדים, המחייב היערכות עולמית.
