העם רוצה ממשלה עם לפיד?

מאז שנודעו תוצאות הבחירות והתבררה הצלחתה של מפלגת לפיד, החלה התקשורת הישראלית להתנבא בקול כמעט אחיד, וניסתה לשכנע אותנו שקואליציה עם לפיד היא בעצם כבר עובדה מוגמרת. לפתע התגלה לנו הסוד שנתניהו ולפיד הם בכלל חברים טובים עוד מהסיירת, וכבר אז הסכימו ביניהם ללכת ביחד. לא חלפו מספר ימים, והסתבר שרק חשיבה של תקווה יצרה בדמיונם המשותף של הפרשנים את הידידות המופלאה בין נתניהו ללפיד, ועתה הם כבר מספרים לנו שנתניהו פוחד מלפיד ואף זועם על חוצפתו ושחצנותו. ובמקום ברכות על המוגמר, החלה עתה התקשורת במאמצים לשכנע אותנו שהעם רוצה ממשלה עם לפיד. ואם לא די בכך, נשמעו אף קולות שאמרו שלממשלה בלי לפיד אין לגיטימציה (!). כדי להבין לאיזו ממשלה יש לגיטימציה, יש להזכיר שההחלטה על מסירת השליטה ביהודה ושומרון לידי ערפאת וכנופייתו התקבלה בכנסת ברוב של 59:61, כשבין ה-61 היו חמישה חברי כנסת ממפלגות ערביות, סוחר סמים אחד ונהג מיצובישי אחד. אין ספק שלהם הייתה לגיטימציה. אבל אם הטענה שלממשלה בלי לפיד אין לגיטימציה נשמעת בעיקר בחוגים סגורים, הקביעה שהעם רוצה ממשלה עם לפיד נשמעת מכל עבר, וקביעה זו מעלה את השאלה למי בדיוק מתכוונים הפרשנים במילה "עם". כדי לענות על השאלה ניתן להשוות את תוצאות הבחירות בשני מגזרים, האחד מצביעי תל אביב ויישובי העשירונים העליונים, והשני מצביעי צה"ל, הכוללים בתוכם גם אסירים ואחרים. אוזן לעשירים לו נערכו הבחירות בתל אביב בלבד, היו מתקבלות התוצאות כדלהלן: לפיד: 28 הליכוד: 24 העבודה: 23 מרצ: 19 לבני: 10 שס: 8 הבית היהודי: 6 אלדד יניב: 2 סך הכל ניצח השמאל בתל אביב בתוצאה 38:82. גם ביישובים אחרים של העשירונים העליונים מנצח השמאל: ברמת השרון בתוצאה 31:89, בסביון 27:93, ובכפר שמריהו 21:99. בכל היישובים האלה לפיד מוביל, בסביון הוא גורף 45 מנדטים, ובכפר שמריהו רק 41. מי שחיפש הוכחה לכך שהעם רוצה את לפיד בממשלה, מצא אותה בסביון. העובדה שלפיד הוא נציגם המובהק ביותר של העשירונים העליונים, מראה עד כמה נכונה האימרה שכסף הולך לכסף. למרות שלפיד לא הפסיק לדבר על מעמד הביניים, כולם ידעו שהוא מיליונר, וכולם הבינו שאפשר לסמוך עליו שיטה אוזן קשבת לצרותיהם ומצוקותיהם של המיליונרים כמוהו. קולות שווים לעומת זאת, אם בוחנים את התוצאות בקלפיות המעטפות הכפולות, שבעיקרן מגיעות מחיילי צה"ל אך גם מאסירים, מצביעים בחו"ל, ואחרים, מתקבלות התוצאות כדלהלן: הליכוד: 32 לפיד: 22 הבית היהודי: 20 העבודה: 14 שס: 9 לבני: 5 עלה ירוק: 5 מרצ: 5 עוצמה לישראל: 3 אגודת ישראל: 3 קדימה: 2 סך הכל מתקבל ניצחון לימין בשיעור 53:67. מסתבר שהעם המשרת בצבא לא ממש זקוק ללפיד בממשלה, ודי לו בממשלת ימין ללא שותפים. מהשוואת חלוקת המנדטים במעטפות הכפולות לזו של כלל האוכלוסיה, ניתן להבין מדוע השינוי היחידי שחל בעקבות ספירת הקולות במעטפות אלה היה מעבר של מנדט אחד מרע"ם לבית היהודי. מעניין לציין שכשמחושבת חלוקת המנדטים הכללית ללא המפלגות הערביות, מתקבלת תוצאה זהה של ניצחון הימין בשיעור 53:67. למרות הדעה הכללית שהימין חזק בצבא, מסתבר שבתמונת החלוקה למחנות אין כל הבדל בין הצבעת החיילים להצבעת האזרחים. מובן שבתוך המחנות התמונה היא שונה, כשהחיילים בימין הצביעו יותר לבית היהודי, והחיילים שבשמאל הצביעו יותר לעלה ירוק (אם כי ייתכן שהצבעת האסירים הביאה לעלה ירוק חלק ניכר מהקולות במעטפות הכפולות). ולמרות שהעם היהודי היושב בציון נתן שוב את אמונו בממשלת ימין-דתיים ללא שותפים, כל מי ששואף לאחדות העם ישמח על הצטרפותו של לפיד לממשלה. ממשלה רחבה שכזאת תבטא את השלמתם הכואבת של אנשי העשירונים העליונים עם העובדה שהם זה לא העם, ושבדמוקרטיה לעני ולעשיר קול שווה. הצטרפותו של לפיד לממשלה תהפוך את נאום הצ'חצ'חים של דודו טופז, ואת נאום האספסוף של תיקי דיין, לזיכרונות כואבים מתקופת השיא של הקרע בעם, קרע שכל אוהב ציון מייחל להתאחותו.