ששת ראשי השב"כ, אברהם שלום,
יעקב פרי,
כרמי גילון,
אבי דיכטר,
יובל דיסקין ועמי אילון היו גיבורי הסרט הדוקומנטרי, "שומרי הסף" של הבמאי דוד מורה, שהיה מועמד לאוסקר.
הקולנוען הישראלי, באמצעות ששת ראשי השב"כ, הפיק סרט לטובת הנרטיב הפלשתיני נגד ישראל, במסווה של "יצירה אמנותית" קולנועית.
הסרט הפך למועמד לאוסקר בזכות תוכנו הפוליטי האנטי ישראלי ולא בזכות מעלותיו הקולנועיות כמו צילום, עריכה ואנימצה.
הבמאי דוד מורה עשה מניפולציה מגמתית של שימוש סלקטיבי של דברי המרואינים. מתוך הקלטות של שעות רבות מאוד של שיחות עם ששת המרואינים, שדיברו בגלוי ובחופשיות, הוא שילב בסרט את הדברים שהתאימו למטרתו הפוליטית בעטיפה קולנועית: ישראל אשמה בסבל הפלשתיני.
"חשבון הנפש" של ראשי השב"כ עם הפוליטיקאים
הסרט מציג את חשבון הנפש שעושים ששת הביטחוניסטים הבכירים עם הדרג הפוליטי שהיה המעסיק והממונה עליהם. הם מעזים לדבר בחופשיות נגד הדרג המדיני רק לאחר פרישתם מהתפקיד. לאחר העריכה של הבמאי מתבררת התמונה. לדבריהם, הדרג הפוליטי מוליך את ישראל לאבדון.
מסקנה זו שהם מעלים רק בדיעבד, לאחר פרישתם מהתפקיד, מטילה עליהם צל כבד וביקורת מוצדקת.
בהוליווד הם גיבורים בהולילנד הם מבוקרים
ששת "שומרי הסף" הפכו בסרט מביטחוניסטים בעברם למבקרים קשים של הפוליטיקאים, שמובילים את ישראל לתהום, לדעתם.
באמצעות הסרט, המדבר אל מליונים בעולם, מעביר הבמאי מסר לכולם שלפיו אפילו ראשי שרות הביטחון הישראלי שותפים ל"כתב אשמה" נגד הכיבוש ונגד ממשלות ישראל.
בהוליווד הסרט וששת גיבוריו זכו לתהילה ולהערכה. בהולילנד הם יזכו לביקורת מוצדקת, בגלל אובדן התבונה שלהם בכך שהסכימו לדבר בפומבי על תחום עיסוקם.
סרט קולנוע כנשק אנטי ישראלי
הסרט מציג את ישראל ואת ממשלותיה כגוף חשוך ואפל שאסור להאמין בו ובמנהיגיו ושהביטחון הוא לא רק למען הביטחון.
הבמאי דוד מורה מודה שבאמצעות השיחות הרבות שניהל עם ששת ראשי השב"כ הצליח להשיג חומר נפץ שיעורר את העולם נגד הכיבוש.
בראיון ששודר בערוץ 2 סיפר שהוא רואין כבר 500 ! פעמים בכלי התקשורת האמריקנים, במסגרת מסע לעידוד הפצת הסרט, שתוצאתו מסע נגד ישראל וראש ממשלתה, האשמים בחוסר נכונות להגיע לשלום.
מדוע ראשי שרותי הביטחון בעולם שותקים ובישראל מדברים ?!
ראשי השב"כ הבריטי 5-MI לא מתראינים בתקשורת ובסרטים. גם ראשי השב"כ האמריקני CIA לא מתראינים בתקשורת ובסרטים!. מה התבונה ומה המניע שגרמו לאנשי הביטחון שלנו להצטלם לסרט ולדבר בחופשיות על עיסוקם לאוזניהם של כל העולם, ולגרום נזק לדימויה של ישראל.
מי אישר לראשי השב"כ להתראיין מול מצלמות?
היתכן שאחד מתוך הששה הוא זה שאישר זאת לעצמו ולשאר?
"ההגיון" של חופש הביטוי הביטחוני בסרט קולנועי
אי-אפשר להתעלם מהעובדות שלחלק מששת המרואינים היו פרשיות וכשלונות, במהלך כהונתם, שגרמו להם להופיע בסרטי כדי לנסות אולי "לגמור חשבון" עם הממונים עליהם בעבר. דברי הביקורת שלהם, גרמו נזק ופגיעה בישראל ובדמוקרטיה, בניגוד לדעתו של יעקב פרי שאומר שדבריהם בסרט "זה לכבודה של הדמוקרטיה ישראלית". האמנם?
לפי ההגיון של חלק מששת הביטחוניסטים המרואינים, שלדעתם מותר לדבר על כמעט הכל, בשם "
חופש הביטוי" ו"זכות הציבור לדעת", יתכן שבקרוב הם יצדיקו הכנסת מצלמות של רשת הטלוויזיה הערבית, אלג'זירה, לישיבות ועדת החוץ והביטחון. הם משבחים את הסרט, את הבמאי, את עצמם ומצדיקים את דבריהם.
כרמי גילון: "אותי זה מרגש שהסרט מצליח להגיע לקהל הרחב".
אבי דיכטר: "הסרטי הוא הפגנת כוח של מדינה דמוקרטית".
עמי אילון: "אנחנו במסלול התאבדות קולקטיבית. אני מנסה לומר את הדברים כבר שנים".
יעקב פרי: העובדה שראשי מערכות בכירים אומרים את דעתם בצורה גלויה ומעלים ביקורת זה לכבודה של הדמוקרטיה הישראלית". האמנם?
לששת ראשי השב"כ, המהללים את הסרט ואת עצמם יש לומר: לא רק מנהיגים פוליטים טועים ונכשלים, אלא גם מנהיגים ביטחוניים כמוהם טועים ושוגים. כשלונם הפעם הוא בכך שהסכימו לפרוס בפומבי את מחשבותיהם ודעותיהם בכל הקשור לתפקידם הרגיש, הסודי והאחראי כראשי שרות הביטחון הכללי, המופקדים על מלחמה נגד הטרור הפלשתיני.
כשלונם בכך שהם לא מצאו בנפשם את העוז להתפטר בעת כהונתם בתפקיד, לאור הביקורת נגד הדרג המדיני שהם משמיעים רק עכשיו בסרט, למרות שכנראה זו הייתה דעתם בזמן כהונתם כראשי השב"כ.
גל הסרטים "הישראלים" האנטי ישראלים
הסרט "שומרי הסף" עם ששת ראשי השב"כ הוא רק אחד מתוך גל של סרטים תוצרת "כחול לבן", שתוכנם של כמעט כולם הוא ביקורת על ישראל ועל הכיבוש, תמיכה עידוד והצדקת הנרטיב הפלשתיני. זו הנוסחה לקבלת פרסי קולנוע ל"סרטים ישראלים", שחלקם אפילו ממומנים על-ידי קרנות ישראלים לעידוד "יצירה מקורית".
מדוע הקרנות בישראל מממנות כמעט אך ורק סרטים פרו פלשתינים והוקעת ישראל ולא מממנות סרטים המציגים את הגיבורים והטיעונים של היהודי הישראלי בסכסוך עם הפלשתינים?