סיפור הסתבכותו של ח"כ ניסן סולומיאנסקי בחשדות לתשלום לקבלני קולות בפריימריז הבית היהודי הוא סיפור נפוץ מכדי שיהיה אפשר לטאטא אותו במהרה. גם אם סולומיאנסקי חף מפשע במקרה זה, וזה בהחלט אפשרי, שיטת הפריימריז כפי שהיא נהוגה היא כר פורה לשיקולים לא ענייניים במקרה הטוב, ולשחיתות במקרה הגרוע.
פגמי שיטת הפריימריז
זה לא אומר שהשיטה גרועה - אבל יש בה פגמים. הפגמים הללו הם מערכתיים וחורגים מהיות ח"כ זה או אחר בעייתי. העובדה שיו"ר הבית היהודי פנה למשטרה עקב החשדות בעניינו של סולומיאנסקי חיובית, אך בוודאי שלא מספקת.
הראשון והעיקרי מבין פגמי הפריימריז הוא העובדה שבכל אחת מהמפלגות בהן מתקיימות בחירות בפריימריז יש כמות גדולה מהמתפקדים שכלל אינם מצביעי המפלגה. אלו אינם שותפים אידאולוגיים לדרכה של המפלגה וסביר שיצביעו למפלגה אחרת. מהם מתפקדים פרטיים שרוצים "להשפיע מבפנים" ואחרים מתפקדים מאורגנים, מה שמכונה "מפקד ארגזים" של קבוצות לחץ שונות - ועדי עובדים, חברי
מנהיגות יהודית, חמולות יישוביות וגם מעגלי מתפקדים הסובבים סביב אדם אחד או יותר המתכננים להרוויח רווח פוליטי מהתפקדות מאורגנת זו.
במקרים החמורים יותר מתפקדים אלו אפילו אינם משלמים בעבור עצמם, חלקם פקודים ליותר ממפלגה אחת ולעיתים הצבעתם היא בכלל החלטת אדם אחר שיעביר אליהם המלצות. במקרים החמורים פחות הם מצביעים למפלגה שבה אין פריימריז אבל רוצים להשפיע מעט יותר במפלגה שיחסית קרובה לעמדותיהם. כך או כך תופעה זו פסולה. אך במקרים החמורים יותר היא מהווה איום אמיתי על הדמוקרטיה ועל שלטון החוק - ובהם היא גם קלה לטיפול. אגב, במפלגת העבודה טיפלו גם במקרים הפרטיים הללו ולאחר הבחירות הדיחו כמה חברי מפלגה שהצהירו שהצביעו למפלגה אחרת - פעולה מוצדקת בעיקרון, אך אגרסיבית ומוגזמת בביצוע.
פגם נוסף בפריימריז הוא העול הכלכלי הכמעט בלתי נמנע שנח על כתפי המועמד בפריימריז. ההאשמות נגד סולומיאנסקי מדברות על תשלומי שוחד לקבלני קולות, אלו קיימים אך גם בלעדיהם מדובר בהוצאות שמסתכמות בעשרות ומאות אלפי שקלים. מי שיש לו יותר כסף סיכוייו להצליח בפריימריז עולים. וגם השימוש בתרומות לא מנקה את הבעיה המהותית כאן, מי שיש לו יותר חברים שיש להם כסף וקשרים - סיכוייו להצליח בפריימריז עולים.
בעיה נוספת בשיטת הפריימריז, והיא בעיה חמורה, היא עלותם. זו בעיה הנוגעת למפלגות עצמן אך יש לה השלכות משמעותיות על כלל הציבור הישראלי. בסקירת המפלגות בישראל אפשר לראות כי כלל המפלגות המקיימות פריימריז נמצאות בגירעון, וכלל המפלגות שאינן מקיימות פריימריז מצבן הכלכלי תקין. הסיבה היא בעיקר עלותם האדירה של הפריימריז הנובע מבניית מערך בחירות פנים מפלגתי. מצב זה יוצר תלות של המפלגות המקיימות תהליכים דמוקרטיים בבנקים, ומובן שיוצר אי שוויון מובנה ביכולתן של מפלגות אלו להיבחר - פשוט משום שמשאביהן הכספיים הופכים מצומצמים מאלו של המפלגות שלא מקיימות בחירות פנימיות.
להוציא את שיטת ההתפקדויות מהמפלגות
אפשר לתקן את שיטת הפריימריז ולהפוך אותה לפגומה פחות. לעולם לא נמצא שיטה חסרת פגמים, אבל שיטות אחרות התבררו כבעייתיות לא פחות ואף יותר. הדרך הטובה ביותר היא להוציא את כלל שיטת ההתפקדויות והפריימריז מהמפלגות ולייצר מערך ממשלתי - אולי תחת ועדת הבחירות המרכזית הפועלת ממילא תדיר, שינהל את מפקדי המפלגות ואת הבחירות הפנימיות בהן.
מערך שכזה, אם ינוהל נכון ינטרל את מרבית הבעיות שנמנו כאן. דרך מערך אחד, ומוטב שיכלול גם פורטל אינטרנטי, יוכל כל אזרח ישראל לבחור לאיזו מהמפלגות להתפקד. התפקדויות כפולות ייעלמו משום שיהיו בלתי אפשריות. התפקדויות מאורגנות או "מפקדי ארגזים" קל יהיה למנוע ע"י דרישת תשלום אישי מכל מתפקד וחתימה אישית - בין אם בכרטיס אשראי, העברה בנקאית אישית או שיטה אישית ומזוהה אחרת (שיטות שכאלו כבר נוסו והצליחו בלא מעט מערכים - מלבד המערך הפוליטי הכה חשוב). בנוסף, מערך כזה שגם ינהל את הפריימריז המפלגתיים ידאג גם לתקינותן וניקיונן של הבחירות וגם יחסוך את הגירעונות שחלים, שלא בצדק, על המפלגות הדמוקרטיות יותר.
יתרון נוסף הוא שהפחתת כמות המתפקדים המאורגנים תהפוך את הפריימריז למשמעותיים וערכיים יותר - פחות עבודה מול קבלני קולות למיניהם ויותר חוגי בית, שיחות עם מצביעים ודיבור על דרך וערכים.
כך, שיטת הפריימריז תהפוך לשיטה מייצגת יותר ומשמעותית יותר, ופחות לשיטה שבה קבלני קולות משיגים יתרון כספי או אחר על חשבון שיטה מלאת חורים. המלצות ברוח זו כבר הופקו בעבר, עלות מערך כזה לא גבוהה ומה שתרוויח הפוליטיקה הישראלית, הציבוריות הישראלית והמנהל התקין בארץ הוא רווח אדיר ומשמעותי.
